החנקן של המדינה

שותים לנו את הדם בקשית

אם נאזין לשופרות התעמולה של משרד האוצר, הרי שמצבנו מעולם לא היה טוב יותר. הצמיחה נראתה בארץ, ההרים רקדו כבני מנכ"לים, הגבעות – כמנהלי קרנות הון סיכון. יש עוף בכל סיר, שתי מכוניות בכל מוסך.

או שלא. מעבר לעובדה המציקה שחלק ניכר מהאוכלוסיה הוא עני – עובדה שקל לאנשי האוצר ולמעריצי בעלי ההון להתעלם ממנה – מסתבר שהצמיחה, אפעס, לא מתחלקת באופן שווה. על פי הדו"ח האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בחצי השנה האחרונה חל קפאון ברוב ענפי המשק, ובחלקם אף נרשמה נסיגה.

המלחמה המתחדשת והמשבר הכלכלי העולמי דפקו את ענף התיירות והמסעדנות עד העצם: פדיונו צנח ב-9.7% בחודש דצמבר בלבד. ההכנסות של ענף החינוך צנחו ב-12%. בשאר השירותים, כולל עורכי הדין, נרשם קפאון עז.

אה, סליחה – לא לגמרי מדויק. יש ענף אחד שעלה כפורח תוך כדי המשבר הזה. מדובר, כמובן, בבנקאים ובאנשי הביטוח, שצמחו במחצית השנה האחרונה ב-40%(!), מתוך זה 14.6% בחודש דצמבר בלבד. בשנת 2007 כולה, צמח המגזר הפיננסי ב-50%, בעוד המשק בכללו קפא על שמריו או נסוג.

אז כן, הצמיחה עושה טוב לבנק שלכם ולסוכן הביטוח שלכם. אבל לא לאף אחד אחר. היה שווה, הניסוי הזה של נתניהו ושלום בבני אדם?

חובות אבודים

מנטרה קבועה של אנשי האוצר היא שישראל צריכה למשוך אליה השקעות מחו"ל. השקעות מחו"ל יועילו למשק הישראלי. התפיסה הזו הפכה לעיקר אמונה שאין לערער עליו, ואסור להפריע לו בעובדות. ובכל זאת.

חברת אינטל קיבלה מישראל מענק כולל של כ-530 מיליונים תמורת פתיחת שני מפעלים, האחד בקרית גת והשני בירושלים. את המפעל בירושלים היא החליטה לסגור, ולאחר תחנונים הסכימה להשאיר אותו – תמורת עוד קצת כסף מהמדינה.

משרד ראש הממשלה, בתקופת שרון, אהב לדווח שאינטל מעסיקה 3,700 עובדים. אינטל אמרה שהיא מעסיקה רק 2,200 עובדים. ההבדל הזה מוסבר בקלות: כ-1,500 מעובדיה של אינטל – אלה המגיעים מקרית גת – הם למעשה עובדי קבלן, המועסקים בתפקידי שמירה וניקיון ומקבלים שכר עלוב. אינטל לא משכה החוצה את קרית גת מביצת העוני – למעשה, מתברר שהיא דחפה את הראש של הקרית גתים עוד קצת לבוץ.

"מעריב" פרסם השבוע שבמשך שש שנים, מ-1999 עד 2005, מנעה אינטל את כניסתם של פקחי העיריה לתחום המפעל שלה. הסיבה: למנוע מהעיריה מלמדוד את המפעל ולגלות את השווי האמיתי של הארנונה שאינטל היתה צריכה לשלם. כשנכנסו סוף סוף פקחי העיריה למפעל ומדדו אותו, הם הגיעו למסקנה שאינטל חייבת לקרית גת 60 מיליוני שקלים. אם לדייק, אינטל בזזה 60 מיליוני שקלים מהעיריה. זה כסף גדול, הוא היה יכול לשדרג את החיים בקרית גת באופן ניכר.

אני מציע לכם לא לנסות להיכנס לחוב של 6,000 שקלים מול העיריה שלכם. פתאום תגלו שאין לכם מים. פתאום תגלו שברנשים לא סימפטיים, עובדי קבלן של ההוצאה לפועל, נוקשים בחוסר עדינות על דלתכם.

אה, אבל זה בגלל שאתם חייבים רק 6,000. אם הייתם חייבים 60 מיליון, היה לכם מספיק כסף לשכור עורכי דין שיתישו את העיריה, שמצידה לא היתה רוצה לריב אתכם. אחרי שנים בבית משפט, הייתם מגיעים – אחרי הפסד במחוזי ושניה לפני הפסד בעליון – להסכם עם העיריה, על פיה תשלמו לה 16 מיליונים בלבד.

אז מה היה לנו פה? בפועל, ממשלת ישראל ועיריית קרית גת שילמו לאינטל כדי שתואיל בטובה להעסיק עובדים בישראל. מיסים לא ממש ראינו מזה. האם לזה התכוון נתניהו כשאמר שהמגזר הציבורי לא מצליח לעשות שום דבר כמו שצריך?

יום שנה עצוב

בעולם ציינו השבוע את יום האשה הבינלאומי, אבל הנתונים בישראל אינם מספקים שום סיבה לחגיגה. 370 אלף נשים, שהן 35.5% מהנשים העובדות, מקבלות שכר מינימום או פחות ממנו – פי 2.5 מהגברים.

נשים ערביות, כצפוי, נדפקות פעמיים – פעם בגלל שהן נשים ופעם בגלל שהן ערביות. יותר מ-50% מהנשים הערביות העובדות מקבלות פחות משכר מינימום. באופן בלתי מפתיע, נשים בלתי משכילות – אי השכלה מקושרת במובהק עם עוני – מקבלות פחות שכר.

זוכרים את שביתת המורים? זוכרים את האגדות שסיפר לנו האוצר על שכרם המפורז של המורים? אז זהו, שהאוכלוסיה הגדולה ביותר בקרב הנשים שמקבלות שכר מינימום ופחות ממנו הן מורות וגננות. אין ספק שזה נובע מכך שרבות מהן עובדות במשרה חלקית – במגזר החרדי, למשל, מקובל לפצל משרות הוראה לשתיים, כדי לספק פרנסה ליותר ממורה אחת – אבל זה מעיד כאלף עדים על מעמדן של המורות בישראל.

כפי שהתלונן פעם בנימין נתניהו, אי אפשר לצפות מאדם לחיות מאלף דולרים בחודש. ואלה היו אלף דולרים של פעם, כשהם עוד היו שווים משהו. כנראה שהוא לא חשב מה המשמעות של המשפט הזה שלו על אנשים שחיים מתחת לשכר המינימום, שחצה השנה לראשונה את קו אלף הדולרים. אולי, אם היה חושב עליהם, לא היה מתנגד כל כך להעלאת השכר. אולי – אבל לא הייתי בונה על זה.

נבלי השבוע

בתואר הבלתי מכובד של נבלי השבוע זוכה הפעם קופת החולים הכללית, שמכנה עצמה היום בשם המכובס שירותי בריאות כללית. הקופה מתנגדת להעלאת שכרם של הרופאים, בטענה שהדבר יכניס אותה לגרעון. יכול להיות, אבל זו תלונה שהיא צריכה להעביר לאוצר ולא לגלגל אותה על גבם של הרופאים.

למי שלא יודע, שכרם של הרופאים בישראל נמוך מאד ביחס למדינות המערב, ודרך קבע הם נאלצים לעבוד במשמרות של 24 שעות. למי זה טוב? לא לחולים, שצריכים רופא ממוקד ובלתי שחוק, ולא למערכת הבריאות, שמאבדת את רופאיה הטובים ביותר לטובת מרפאות פרטיות, שיודעות לשלם כמו שצריך.

אפשר להבין את מנהלי קופת החולים. הם לא רוצים לפשוט רגל, ופשיטת רגל שלהם תדפוק את רוב הציבור בישראל, המבוטח בה. הבעיה היא, כרגיל, בנערי האוצר, שמתנגדים לכל הוצאה ציבורית, ולמי ששכח, שביתת רופאים גדולה היתה כבר בתחילת שנות ה-80'. הצדקנים של האוצר שאלו אז, ומאז, איך רופאים, שאמונים על הצלת חיים, יכולים לשבות. הם רק שכחו שגם הרופאים צריכים לחיות, ושגם להם יש משפחה לפרנס.

צדיקי השבוע

המועצה לצרכנות, שהגבירה את המלחמה באויבות הקבועות של המדור, חברות הסלולר, זוכה השבוע לח"ח. השבוע קראה המועצה לשר התקשורת, אריאל "צנזורה" אטיאס, לחייב את חברות הסלולר לעדכן לקוחות בדבר "רפורמות" מתוכננות – משום שחברות הסלולר מקפידות לעדכן את תעריפיהן כלפי מעלה עוד לפני שהרפורמות נכנסות לתוקפן, ויש להן נטיה לחייב אזרחים לתוכניות כובלות לשלוש שנים.