משחקים במספרים

לקרוא את האותיות הקטנות: המדור מאוהב בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אחד המשרדים הממשלתיים שלוקח את תפקידו ברצינות. תמיד טוב לשקוע, לעת ערב, עם מקטרת וויסקי, באחד הדו"חות שלהם. טוב, אוקיי, זו סטיה פרטית של המדור.

אתמול (רביעי) שחררה הלמ"ס את הסקר שלה לרבעון האחרון של 2007, וכל הפרידמניסטים יצאו מהחורים ועשו חגיגה קטנה. הסיבה: הלמ"ס מעריכה – וסקר הוא הערכה – שהאבטלה ירדה ברבעון האחרון ל-6.7%; מספר המועסקים החדשים עלה ב-2007 בכ-108 אלף איש, ומתוכם 72 אלף מועסקים במשרה מלאה. הצמיחה עובדת!

לא כל כך מהר, שטרסלר. יש יותר מועסקים, זה נכון – אבל רובם לא מרוויחים כל כך טוב. השכר הממוצע בנובמבר עמד על 7,558 שקלים - וכמו שנאמר כאן פעם אחר פעם, הממוצע לא אומר הרבה. הוא מושפע משמעותית משכרם של המנהלים, שמרוויחים עד פי 400 מעובדיהם. החקלאים, עובדי המסעדות, המורים, העובדים בבינוי, אפילו עובדי המסחר – כולם, ומדובר במספרים עצומים של עובדים, מרוויחים פחות מהשכר הממוצע. למגזר הפיננסי ולעובדי ההייטק טוב, כן. כל השאר? לא כל כך.

עובדה שניה, והרבה יותר מפחידה, היא שעל פי אותו סקר גדל מספרם של עובדי הקבלן ב-20.5% בין השנים 2004-2008. חשוב לציין, והאנשים הישרים בלמ"ס מדגישים זאת, שהמספר הזה לא כולל את המגזרים הגדולים ביותר של עובדי הקבלן, קרי המאבטחים והמנקים. סביר להניח, על כן, שחלקם של עובדי הקבלן בעוגת התעסוקה הלאומית גדול יותר מכפי שהוא נראה.

אז זה מה שעשתה לנו הצמיחה: העלתה משמעותית את מספרם של העובדים בשכר חרפה, שאין להם זכויות סוציאליות ושמקובל לפטר אותם מדי פעם, כדי להבטיח שלא תהיה להם קביעות ושהם לא יתחילו אפילו לחלום על זכויות. אבל, היי, על הנייר האבטלה יורדת. אז שלא יעבדו עליכם – וכדאי להתחיל לקרוא את האותיות הקטנות של הדו"חות.

מרכז הבראה ושעשוע

אפילו בסטנדרטים הישראליים הרגילים, נראה שהנהלת בית החולים קפלן קצת הגזימה. בבית החולים פועלת עמותה חביבה בשם יע"ל, שמתנדביה מוכרים סנדוויצי'ים ושאר מיני מזון לבאים בשערי בית החולים, ובכסף זה מממנים ציוד רפואי. הנהלת בית החולים רצתה להקים קניון, והגיעה להסכמה עם מנהלת העמותה על תרומה של 700 אלף שקלים לשם כך. אלא שהנהלת העמותה דנה בנושא והגיעה למסקנה שאין, בעצם, שום קשר בין הקמת קניון וסיוע לחולים, וסירבה.

בתגובה, מדווח מעריב, עיקל בית החולים, ללא כל הודעה מראש, 700 אלף שקלים מחשבון העמותה. וכדי שלא יהיו אי הבנות בקשר למי הבוס כאן, בית החולים גם טירפד רכישת מכשיר אקו-לב שהעמותה כבר ביצעה, לכאורה על ידי הפעלת לחץ על היבואן. יופי של עבודה למען החולים, לא?

סלקום, ככה זה כשדופקים

כישראלים, התרגלנו שנותני השירות דופקים אותנו. ככה זה בפרטצ'יה, ואין טעם להתלונן. אבל, לפחות, עד כה כשדפקו אותך, ידעת מאיפה זה בה. הפגיעה היתה ישראלית באופיה: ישירה ובלתי מתנצלת.

חברת סלקום החלה השבוע להציג את הקמפיין החדש שלה: היא תדפוק את הישראלי באופן אירופי. הוא לא ידע מאיפה זה בא לו. ואת כל זה הם מציגים בתור שדרוג השירות. השיטה פשוטה: סלקום יוצאת ב"סלקום אישי", תכנית במסגרתה יוכל הלקוח לשנות את תכנית הסלולרי שלו מדי חודש. החברה מציעה גודש של אפשרויות, רובן, והמדור מאד שמרני בנושא, כלל לא מועילות, שמטרתן לבלבל את הלקוח. כל חודש יבנו לו את החיוב מחדש.

מה כל זה אומר? זה אומר שישכנעו אתכם לקחת שירותי תוכן שאתם לא צריכים (מי, לכל הרוחות, רואה טלוויזיה דרך הסלולרי?), ואז יגידו לכם שאתם בחרתם בהם. אם אתם לא רוצים, אתם כמובן יכולים לשנות את התכנית – בחודש הבא. ואז, שוב לא תבינו את חשבונית התשלום שלכם.

השטיק פשוט: ההנחה של סלקום היא שרוב הלקוחות יבהו בחשבונית, יסננו קללה עסיסית ויעברו הלאה. מיעוט עקשן יתקשר כדי למחות – וישפוך את מררתו על מוקדניות שעובדות בחצי משרה ובשכר רעב. כנראה שחוץ מלהרוס את היום לאותן מוקדניות, הוא לא ישיג שום דבר. הוא אף פעם לא יגיע לשיחה פנים אל פנים עם האיש שהגה את התכנית הזו – עדי כהן, סמנכ"ל השיווק של סלקום – ולא יוכל לומר לו מה הוא חושב עליו או על התכניות שלו.

הנה הצעה קונסטרוקטיבית: להתחיל קמפיין כלל ארצי, שבמסגרתו יתקשר כל לקוח לספק הסלולרי שלו שלוש פעמים ביום, וידרוש חבילה שכוללת רק את השירותים הבאים: שיחות יוצאות, שיחות נכנסות, הודעות SMS, ושעון מעורר. זהו. בכל השאר, שישחקו כהן והמשווקים שלו.

נבל השבוע

נבל השבוע שלנו הוא בנק ישראל. נניח לעובדה שהשבוע התברר שהוא מתעלם בעליצות מהחלטת הממשלה משנת 2006, שקובעת שיש להחיל עליו את חוק המשמעת החל על כל עובדי השירות הציבורי. כבר התרגלנו לכך שאף אחד לא מתייחס ברצינות לממשלת אולמרט. לא, יש שטיק מסריח יותר.

בנק ישראל יצא חוצץ נגד הצעת הכנסת - ספציפית, נגד הח"כ שמתפקד כשפן אנרג'ייזר של הצעות החוק, גלעד ארדן (ליכוד) – לחייב את הבנקים להודיע ללקוח שנמצא ביתרת זכות על כך, ועל הריבית המגיעה לו. על פי ההצעה של ארדן, פקידי הבנק יחויבו להודיע על כך ללקוח בכל פניה. איך לומר, זה מידע שהבנקים לא רוצים שתדעו. זה יעביר כסף מהכיס שלהם לכיס שלכם – וזה לא הכיוון המקובל.

אז למה בנק ישראל מתנגד להצעה? הוא מציג תירוץ מביך במיוחד: פגיעה בפרטיות. התשובה ההגיונית היא "מה זה הקשקוש הזה? זה החשבון שלי, איך יש כאן פגיעה בפרטיות?". ועל כך ענה בנק ישראל בתשובה נבעכית עוד יותר: תתכן אפשרות שהחשבון משותף, והודעה על היתרות בו עשויה לסבך צד מסוים בעת ויכוח גירושין.

וואלה. אז למה לא לקחת את זה צעד אחד הלאה, ופשוט לא למסור ללקוחות כל מידע על החשבון שלהם? אחרי הכל, המידע על האוברדרפט יכול לפגוע בשלום בית ואשכרה להוביל לגירושין. הלו, יחצ"ני בנק ישראל: אכפת לכם להפסיק להעליב את האינטליגנציה שלי, ולומר פשוט "אנחנו רוצים ג'וב מכניס אחר כך, בבנק אמיתי"?

צדיק השבוע

גם צגיק השבוע שלנו הוא בנק ישראל, שהתחיל להזכר שתפקידו, בין השאר, להגן על הציבור מפני הבנקים. השבוע הורה בנק ישראל לחנקן של המדינה, בנק פועלים, להפסיק את שיטת המסלולים שלו. בבנק ישראל הגיעו למסקנה ששיטת המסלולים של הפועלים לא מובנת, וגורמת לכך שלקוחות ישלמו סכומים גדולים יחסית תמורת הרשות לבצע פעולות שהם בעצם לא מבצעים. ההערכה היא שהפסקת ההונאה החוקית הזו תגרום לפועלים לאובדן הכנסות של 250 עד 300 מיליוני שקלים בשנה.

בהנתן שהרווחים העצומים של בנק אריסון הביאו לפיטורי עובדים רבים ולצמצום השירות ללקוחות, אולי קצת הפסדים יאלצו את הבנק לשפר את השירות כדי למשוך לקוחות חדשים. לא, אה? אבל זה אחד מעיקרי האורתודוקסיה הקפיטליסטית, שכפי שכתב קיינס מניחה ש"האנשים הבזויים ביותר, מהסיבות הבזויות ביותר, יובילו איכשהו לטובת הכלל".