הושיעו נא!

התערבו, בבקשה: נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, מפעיל לחץ כבד על הממשלה, בדרישה להורדת הריבית. הוא נהנה מתמיכתו של שר התמ"ס, אלי ישי. הסיבה? ירידת הדולר, המבורכת לרוב האוכלוסיה, פוגעת בהכנסתם של התעשיינים, שרבים מהם עוסקים ביצוא ומקבלים כעת מחיר נמוך יותר עבור תוצרתם: הם מייצרים בשקלים ומוכרים בדולרים. לפני שנה זה נראה כמו מציאה; היום, פחות.

על הדרישה הזו – ברוש מגדיר את המצב כ"אסון לאומי" – יש שתי תשובות. ראשית, נכון שההכנסות של התעשיינים הן בדולרים, אבל כך גם חלק גדול מההלוואות שהם לקחו, וזה מתקזז. שנית, התעשיינים הם ראש החץ של המחנה שדורש במפגיע מן הממשלה שלא להתערב במשק, ולהשאיר את הכל ליד הנעלמה של השוק.

אז הנה, היד הנעלמה פועלת. היא הגיעה למסקנה שהמוצרים של התעשייה הישראלית שווים פחות. היא עשויה לעשות לתעשיינים חיים קשים. נו, קצת קשה אז נשברים? כל כך מהר מחליפים אידיאולוגיה? פתאום היד הנעלמה צריכה יד ממשלתית מתקנת?

גורו העסקים האמריקני משנות השמונים, לי אייקוקה, כתב באוטוביוגרפיה שלו שבמקור, הוא היה רפובליקני; כלומר, תמך בהתערבות ממשלתית מינימלית. אבל כאשר החברה שלו, קרייזלר, עמדה על סף פשיטת רגל, הוא הפך לדמוקרט – משום שהדמוקרטים נקטו במדיניות המסייעת לתעשיה, וההלוואות הממשלתיות שנתנו לעסקים הצליחו להשאיר את קרייזלר מעל לקו המים. אייקוקה היה ישר דיו כדי להודות שמשחלף המשבר, הוא שב להיות רפובליקני. אל תצפו ליושר כזה מהתעשיינים שלנו; לכשיחזור הדולר לעצמו, אם יחזור, הם ישובו להיות חזירים קפיטליסטיים, וישתדלו לשכוח את האפיזודה המביכה של השבוע.

אליה וקוץ בה: בשבוע שעבר, חגג המדור על הצעת החוק שקובעת כי משכנתא תחשב להוצאה מוכרת. השבוע שפך טל לוי מדה מארקר מים צוננים על החגיגה הזו. הוא מציין שההצעה נתמכה על ידי התאחדות הקבלנים, ושסביר שהקבלנים ינצלו אותה כדי להעלות את מחירי הדיור בשיעור זהה להנחה שהוא מעניק.

נסיון החיים בפרטצ'יה יקירתנו מעיד, למרבה הצער, שהצדק עם לוי. לפני מספר שנים, בנסיון נואש למנוע את הפיכת מרכז העיר לאזור רפאים, העניקה עירית ירושלים הטבה כספית ניכרת לסטודנטים שיתגוררו במרכז. התוצאה היתה שבעלי הדירות העלו את מחירי השכירות בשיעורה של ההטבה. תוצאה נוספת היתה שירושלים אכן הפכה לעיר רפאים.

קצת חדשות טובות: ועדת הכלכלה של הכנסת אישרה השבוע הצעת חוק, הקובעת כי חניונים יגבו תשלום עבור יחידות של רבע שעה החל מהשעה השניה לחניה, ולא על פי יחידות גביה של שעה. עוד נקבע כי אם נהג מחנה את רכבו במקום עד שעה ושבע דקות, יחויב בתשלום עבור שעה אחת בלבד. משה כחלון (ליכוד) אמר כי הצעת החוק תמנע עושק; נראה. נסיון החיים – ראו סעיף קודם – אומר שבעלי החניון יעלו משמעותית את המחיר עבור כל יחידה של רבע שעה.

צמיחה? נערי האוצר ולהקת המעודדים שלהם (שלום, ביבי וסילבן) מכרו לנו שקיצוץ התקציב ימריץ את הכלכלה. ובכן, לא תמיד: בשנים האחרונות קוצץ שוב ושוב תקציבו של המרכז לעידוד השקעות; ב-1997 עמד תקציבו על 1.3 מיליארד דולר, וב-2008 רק על 300 מיליון. האוצר רצה לקצץ עוד בתקציבו ל-150 מיליון. בסוף 2008, ייסגר המרכז סופית.

מה עושה המרכז לעידוד השקעות? הוא מסייע לעסקים קטנים. מחקרים ברחבי העולם הראו שוב ושוב שהדרך להיחלצות מעוני היא עידוד הקמתם של עסקים קטנים. בשנת 2006, זכה הכלכלן הבנגלדשי מוחמד יונס בפרס נובל לשלום, בגלל הבנק שהקים, שהעניק הלוואות קטנות לעסקים חדשים והוציא אלפים ממעגל העוני.

ממשרד האוצר, כמסתבר, יונס לא היה מקבל אפילו תקציב לעפיפון. רוב העסקים בישראל הם קטנים, מעסיקים פחות מ-100 עובדים – ו-39,000 מהם לא שורדים את שנתם הראשונה; פחות משליש מהעסקים הקטנים שורדים את שנתם החמישית. האוצר מעדיף להזרים כספים לעסקים גדולים. אינטל, למשל, זכתה למענק זניח של 23 מיליארדי שקלים בשנת 2005. האם אינטל תחזיר אי פעם למדינה – בצורת מיסים - את ההשקעה העצומה הזו? לא סביר שזה יקרה בתקופת חיי.

ככה זה.

נבלי השבוע: הבחורים הטובים מבנק דיסקונט הנחיתו השבוע מכה כפולה: קודם כל הם נקטו בהונאה כלפי בנק קטן יותר – בנק יהב – וטענו שהם הבנק הרשמי של עובדי המדינה; ולאחר מכן הסתבר שהבנק שלוקח אותך אישית, לוקח את הכסף שלך עוד יותר אישית. בנק דיסקונט מוביל – עם 33% - במצעד הבנקים שהתלונות כנגדם נמצאו מוצדקות.

צדיקי השבוע: מדי שנה, זורקים הבנקים לרחוב כאלף משפחות שלא עמדו בתשלומי המשכנתה שלהן. זה לא מי יודע מה חוקי – החוק קובע שהבנקים לא יפנו מבתיהם חסרי דיור חלופי – אבל החנקן של המדינה תמיד ידע כיצד לעקוף את החוק, והבנקים משכנעים את הלווים לוותר על זכותם החוקית. רבים עושים זאת מחשש שלא יקבלו את המשכנתה. מזכיר קצת את חוזה השכרת הדירה הסטנדרטי, שקובע באחד מסעיפיו הראשונים כי חוק הגנת הדייר לא חל על החותם על החוזה. וכדי להוסיף חטא על פשע, לאחר שהבנק שודד את הדירה, הוא גם מנחית עמלת פרעון מוקדם של המשכנתה על חסרי הבית החדשים – עמלה שהוא גובה מכל מי שרוצה להקדים את סיום פרעון ההלוואה.

ועדת חוק, חוקה ומשפט של הכנסת החליטה השבוע להפסיק את החגיגה, במסגרתה שותים הבנקים את כספם של קשי יום ואחר כך גם משתלטים על הנכס היחיד שלהם. הוועדה חזרה ללשון החוק וקבעה שהבנקים לא יוכלו לפנות מבתיהם אנשים שאין להם דיור חלופי.