פרפרי ההוריקן

עדיין בסחרור: המשבר הכלכלי העולמי בעקבות משבר המשכנתאות האמריקני נמשך. הבנק העולמי תיקן את הערכת הצמיחה העולמית שלו לשנת 2008, שעמדה קודם לכן על 3.6%, ל-3.3% - והוא מזהיר שהיא יכולה לרדת עוד יותר מכך, אם המשבר יימשך. מחיר הזהב, תמיד מדד פאניקה אמין, האמיר השבוע לשיא של 880 דולר לאונקיה – ואת השיא הקודם הוא שבר בשבוע שעבר.

וכנראה שהוא יימשך. "מדד הפחד" בוול סטריט זינק בתחילת השבוע ב-7.2%. המשקיע הממוצע – אותו הומו אקונומיקוס שקול ונבון של הכלכלנים – נזכר שהוא בעצם בהמה מבוהלת והתחיל לשעוט. רוסיה, אותו ענק כלכלי העומד על רגלי גז ונפט, נכנסה לסחרור אינפלציוני של 11.9%. לא ימי ארידור העליזים, אבל גם לא היציבות שאפשרה לבחור בפוטין כאיש השנה של טיים. עד כה המשבר הכלכלי האמריקני לא השפיע על ישראל יותר מדי, אם כי הוא פגע משמעותית בבנק פועלים. אבל...

פרפרי איווה: ודאי שמתם לב שמחירי הביצים עלו השבוע ב-3.7%; זו העליה השלישית השנה, וסך הכל התייקרו הביצים ב-16.6% ב-11 חודשים. והביצים הן חלק קטן מעליית מחירי המזון הגדולה.

הבעיה לא מוגבלת לישראל. האינפלציה הרוסית מושפעת משמעותית ממחירי המזון. סל המזון הממוצע עולה שם כעת כ-1,802 רובל; שכר המינימום ברוסיה עודכן לאחרונה ל-2,300 רובל. וברוסיה, איך לומר, הציות לחוקים בכלל ולחוקי עבודה בפרט גרוע אף מישראל – תוצאה סבירה לחלוטין של הנסיון הרוסי המר, הקובע שהממשלה היא אסון טבע שיש לחיות איתו.

וזו לא רק רוסיה: האינפלציה בסין הגיעה השבוע לשיא של 11 שנים, 7%. הממשלה מנסה, בפאניקה מסוימת, להקפיא את המחירים. הנסיון מעיד שזה רק יוביל להתרחבות השוק השחור הסיני, כשחקלאים ינסו לקושש עוד כמה יואנים ויעקפו את מפקחי הממשלה. אם הם ייתפסו, הם כנראה יוצאו להורג – אבל, היי, בשביל רבים מהם זה יהיה שיפור במצבם.

מאיפה כל זה נופל עלינו? ובכן, דרום אמריקה סובלת מבצורת, מה שמעלה את הדרישה למזון שם – ובהתאם, בעולם כולו. אבל זה רק חלק מהסיפור. הבעיה האמיתית היא מדינת איווה בארה"ב, האלופה העולמית בגידול תירס.

עד לשנים האחרונות, שימש התירס של איווה – שרק אחוז נמוך ממנו נאכל על ידי בני אדם, יש כמויות עצומות ממנו – להאכלת בעלי חיים. הדבר הוריד את מחירו בעקביות; החקלאים גידלו יותר מדי תירס. בכל מדינה אחרת הממשלה היתה אומרת לחקלאים בנימוס לעבור לגדל משהו אחר. אבל איווה, כפי שראינו השבוע, היא מדינה קריטית מבחינה פוליטית. אז הפוליטיקאים האמריקנים הצביעו עבור סובסידיות-ענק לתירס שיוסב לדלק אתנול. פוליטיקאי שלא תמך בהן, ידע שהוא כורת במו ידיו את קלח התירס עליו בנויה המועמדות העתידית שלו לנשיאות. לא היו הרבה מהם.

דלק האתנול טרם הוכיח את עצמו מבחינה סביבתית, אבל התירוץ הסביבתי אפשר לפוליטיקאים להעביר לחקלאים סכומי עתק. התוצאה ההגיונית היתה שחקלאי איווה התחילו למכור בעליצות כמויות ענק של תירס למזקקי אתנול – והפסיקו למכור תירס למאכל חיות משק. התוצאה היתה עליה ניכרת במחירי המזון לבעלי חיים – והיא כבר לקחה איתה את כל שוק המזון. בינתיים, גורמים בתנועה לאיכות הסביבה טוענים שאתנול-תירס מזיק לסביבה לא פחות מנפט, ושכל הסובסידיות האלה הן תרמית מסיבית. וכל זה גורם למדור להתגעגע לעולם הישן והרע של המלחמה הקרה, שהיה, לעזאזל, לפחות הגיוני.

אל תשליכני: חלק ניכר מן המובטלים בישראל הם מבוגרים. למצוא עבודה אחרי גיל 40, מתברר, לוקח פי חמש זמן. גיל הפרישה בישראל הוא 65, אבל שוקלים להעלות אותו – משום שאנשים חיים יותר, חיים טוב יותר, אבטלה היא אסון קודם כל למובטל, והמדינה זקוקה למיסים כדי לתמוך ברשת המגן החברתית, שקורסת גם כך.

המדור זוכר תקופה, לא כל כך מזמן, שבה עובדים מבוגרים נחשבו לנכס. הם היו מיומנים, שקולים, ואפשר היה לסמוך עליהם שיגיעו לעבודה בבוקר. אבל זה היה בעידן הקודם, התעשייתי.

בישראל צומחים שני סקטורים בלבד: ההיי-טק והסקטור הפיננסי. שאר התעשיות בקריסה. לקשישים אין מה לעשות בהיי-טק; מי שלא היה מתכנת עד גיל 30, כבר לא יהיה. מי שלא ידע איך לשלוח אימייל עד גיל 35, כנראה שכבר לא ילמד. וזה לא מקרה שהברוקרים הם תמיד אנשים צעירים: זהו אחד המקצועות השוחקים בעולם.

המהפכה התעשייתית, שהיתה ידועה באכזריותה, אכלה את צעיריה: ילדים בני עשר עבדו במכרות, והעבודה בכבשני הפלדה המיטה זקנה מהירה על העובדים שם. עבודה ברכבת, שהיתה לעיתים קרובות פיזית מאד ודרשה זריזות כדי לא ליפול מהרכבת ולהדרס, דרשה צעירים. מהפכת המידע תהיה, ככל הנראה, אכזרית לא פחות כלפי המבוגרים.

נבלי השבוע: הבנקים. הבנק הבינלאומי נקנס השבוע בסכום מגוחך של 5.5 מיליוני שקלים – בשל עבירה פעוטה ושולית על חוקי הלבנת הון. כתבי אישום פליליים? אל תהיו מגוחכים. מנכ"ל הבינלאומי, ששכרו נאמד במיליונים, ודאי צוחק כל הדרך אל הבנק. וזה עוד כלום: זוכרים את קריסת חפציבה? זוכרים עד כמה מוזרה היתה העובדה שהבנקים לא ראו ולא שמעו כלום? אז זהו, שכנראה הם ראו הכל. "מעריב" דיווח שלשום שהרשות לניירות ערך פתחה בחקירה כנגד שורה של בנקאים, ביניהם בכירים בלאומי ופועלים, בחשד שסייעו לבועז יונה לייפות את המאזנים. החנקן של המדינה, כבר אמרנו?

צדיק השבוע: חבר הכנסת דב חנין (חד"ש), כריש שפועל מתחת לרדאר, מכה שנית: הכנסת אישרה בקריאה טרומית את הצעת החוק שלו, שתאסור על מעסיקים לדרוש בטחונות מעובדים. בשנים האחרונות, ברוח הניאו-פיאודליזם המכונה כאן "שוק חופשי", פשתה תופעה של חברות הדורשות מעובדים לעבוד בהן מינימום זמן – או להחזיר להן סכומי כסף משמעותיים. פירושו של דבר הוא כבילת עובד למעביד, שמצידו יכול עכשיו למנוע מהעובד העלאות שכר, קידום, שעות נוספות או כל דבר שיעלה בדעתו – מתוך ידיעה שאם העובד יתפטר לפני שחלף פרק הזמן (הנאמד בדרך כלל בשנים), הוא ייאלץ להיפרד מסכום גבוה מאד. צפו בקרוב למאמר זועם של מירב ארלוזרוב ב"דה מרקר", שיסביר לכם מדוע החוק החדש פוגע בחופש העיסוק ובחופש לכריתת חוזה.