האוברדראפט גדל

הולכים עם, מרגישים בלי: בשנים האחרונות פשטה בארצנו מגפת ההפרטה. שורה של משרדי ממשלה העבירו חלק ניכר משירותיהם לגופים פרטיים, במיוחד בתחום האבטחה אבל לא רק בו. המצב שבו גוף פרטי מפעיל סמכות ממשלתית יוצר מצבים בעייתיים מאד.

כפי שדיווח שלשום "הארץ", לאחרונה הועמד לדין מאבטח מהסניף הידוע ביותר לשמצה של משרד הפנים, זה שבמזרח ירושלים. המאבטח קיבל שוחד כדי לאפשר לאנשים להכנס ראשונים למשרד; ומדובר במשרד שבו שהיה בתור יכולה לגזול יום עבודה, ועדיין לא תראה פקיד.

אם פקיד ממשרד הפנים עצמו היה עושה אותו דבר, לא היתה שום בעיה משפטית. הפקיד חייב באמונים למדינה, והוא היה מורשע בהפרת אמונים וקבלת שוחד. המאבטח, מצד שני, לא חייב למדינה כלום: לכל היותר החברה שהעסיקה אותו יכולה לפטר אותו. שלושה שופטים מבית המשפט העליון, שנדרשו לסוגיה, כתבו שלושה פסקי דין שונים: אחד זיכה את המאבטח מכל אשמה (!), אחת הרשיעה אותו בשתי העבירות, והשלישי הרשיע אותו בקבלת שוחד אבל לא בהפרת אמונים – והודה שההחלטה שלו-עצמו בעייתית מאד.

פרקליט המדינה פנה לבג"צ וביקש דיון נוסף בנושא, בהרכב נרחב. יש לעקוב אחרי הדיון הזה בידיים רועדות: אם בית המשפט יקבע שעובדים המבצעים את תפקידי המדינה אינם חבים בנאמנות כלפי הציבור, הפסיקה הזו עשויה להחזיר אותנו לתקופת הבקשיש של השלטון הטורקי, ולהיות הקש שיהפוך את הגמל שלנו לדייר רשמי בעולם השלישי.

ממשיכים לחיות מעבר ליכולתנו: בשנה וחצי האחרונות, גדל האוברדרפט הלאומי ב-19.5 מיליארד שקלים, ושבר שיא חדש: כעת הוא עומד על 65 מליארדי שקלים. כך עולה מנתוני בנק ישראל. הבנקים, כמובן, ממשיכים לדפוק אותנו ולגבות מאיתנו סכומים גבוהים יותר על הכסף שהם נותנים לנו מאשר על זה שאנו נותנים להם: הריבית הממוצעת על אוברדרפט היא 6.86%, והריבית הממוצעת שאנחנו מקבלים על הפקדות היא 3.12%. על שלושת האחוזים העלובים האלה אנחנו גם משלמים מס.

הזינוק באוברדרפט מעניין במיוחד לאור העובדה שהחל מאמצע 2006, בהוראת המפקח על הבנקים, לא היה ניתן עוד לחרוג ממסגרת האשראי. אז איך, לעזאזל, גדל האוברדרפט אחרי הנחיה שהיתה מיועדת במפורש להורדתו? הניחוש של המדור הוא שהבנקים אכן לא מניחים לנו לחרוג מהמסגרת שלנו – אבל במקביל הרחיבו אותה הרבה יותר מבעבר. וכמובן, אנחנו לא מנהלים כלכלה אישית נכונה.

עוד סיבה לפרק את בזק: המדור אוהד בדרך כלל את מאבקיהם של העובדים. כמו אדם סמית' – אלילם של נערי האוצר – הוא חושב שלמעבידים יש הרבה יותר מדי כוח מול העובדים, שהם מנצלים אותו לרעה, ושהניצול לרעה הזה הוא כה שגרתי, עד שאיננו שמים לב אליו.

אבל לפעמים, העובדים הם אלה שנמצאים בצד הלא נכון. עובדי בזק, שחרב ההפרטה מונפת מעל ראשם, החליטו להראות לחברה המתחרה מאיפה משתין האיגוד המקצועי. לפני כשנה וחצי, הם מנעו מלקוחות הוט טלקום להתקשר למספרי בזק – עדיין השירות הגדול ביותר בארץ – במשך 34 שעות. ניתן להעריך בזהירות שהוט טלקום איבדה לקוחות עקב התרגיל המסריח הזה.

בבזק, כמו בחברת החשמל, ההנהלה והעובדים חיים בסימביוזה. סביר מאד להניח שמנהלי בזק לא חגרו שק ושמו אפר בשערם למראה ה"תקלה" שקרתה למנויי הוט. למעשה, בדיקה העלתה שלמרות תלונות שהגיעו להנהלה, היא לא עשתה מספיק כדי לחדש את השירות. בהוט שוקלים עכשיו תביעת נזיקין; ראוי שאיזה גוף רגולטורי יכניס לבזק שטוזה, בדמות קנס ששמעו יעבור מאב לבן, כדי שלא יחשבו לחזור על התרגיל הזה.

אל, אבל אל, תקבלו צ'קים: במהלך שנת 2007, חזרו יותר מארבעה מיליוני צ'קים, בסכום כולל של 26 מיליארדי שקלים. כך עולה מנתוני איגוד לשכות המסחר. החדשות הטובות הן ש"רק" 46% מהם חזרו בגלל שלא היה להם כיסוי; השאר חזרו בגלל תקלות, כגון תאריך לא נכון או בעיות בחתימה. רצוי לציין שכאשר חוזר צ'ק, הבנק שלכם מוסיף מכה על חבורה וקונס קודם כל אתכם. מסקנה: צ'קים מקבלים רק מחברים שאתם יודעים שיש להם מספיק כסף בחשבון כדי להשאר חברים שלכם. כל אחד אחר – ובכן, אל תבואו לבכות על הכתף של המדור אחרי זה.

צדיקת השבוע: חברת "אוסם" עומדת לסגור חלק ממפעל הענק שלה בפתח תקווה, ולפתוח אותו מחדש בשדרות. עשרות מעובדי המפעל יעברו לגור בעיר המופגזת, ובתמורה תממן להם אוסם דמי שכירות במשך שנתיים. ואם יורשה למדור אוברדרפט של ציניות, עכשיו כשיש בעל עסקים רציני שמושקע בשדרות, אולי גם יקרה משהו עם הקסאמים.

נבל השבוע: שאול "גבר גבר" מופז. שר התחבורה שלנו מתגעגע נואשות לימים שבהם היה גמד מטיל אימה. על כן הוא מברבר בכל הזדמנות על נושאים שאינם קשורים לתחומי משרדו, ומזניח את המשרד עצמו. השבוע קוצץ התקציב לתחזוקת כבישים ודרכים ב-50%, מה שמבטיח עוד כמה הרוגים בתאונות דרכים מדי שנה. כדי לוודא שלא יהיו פחות מדי הרוגים, החליט מופז שיום העבודה של נהגים מקצועיים – נהגי מוניות, נהגי משאיות, נהגי אוטובוסים - יוארך ל-15 שעות. בכל העולם דווקא מקצרים אותו, אבל היי – לשר התחבורה יש דברים אחרים לדאוג להם. ואנחנו הרי לא סופרים את הרוגי תאונות הדרכים, רק את הרוגי הפיגועים. אף אחד לא יזכור.