ממשיכים להידפק

גזירה חדשה: משרד האוצר שוקל לחייב תשלום מע"מ גם על רכישת פרות וירקות, שעד כה היו פטורים מכך. במקביל, מתכנן האוצר להקטין את המע"מ הגלובלי, תוך שימוש בהכנסה שיניב המע"מ על הפירות והירקות, שהכנסותיו צפויות להגיע לשני מיליארדי שקלים בשנה.

באוצר טוענים כי הפטור ממע"מ על פרות וירקות הוא ארכאי, וכי הירקנים מופלים לטובה לעומת בעלי המכולת. יתר על כן, לדבריהם הירקנים יכולים בקלות להפעיל קופות רושמות ולהנפיק חשבוניות גם בשווקים. המדור, שבילה יותר מדי זמן בימי שישי בשוק התקווה, סקפטי מאד באשר לטענה הזו.

מע"מ הוא מס רגרסיבי; כלומר, פוגע במיוחד בשכבות החלשות. הוא מס קבוע, שאיננו מתחשב במצבו הכלכלי של הרוכש. הוצאותיהם של העניים גבוהות במיוחד על מזון, והמס יעלה אותן עוד יותר. כל זאת, כמובן, מבלי לציין את העובדה שמחירי המזון התייקרו מאד לאחרונה, עם דגש על פרות וירקות, שמחיריהם טיפסו כמעט ב-25% עקב שנת השמיטה.

הולקה, אכל את הדגים, גורש מהעיר: פרק נוסף נרשם השבוע בסאגת העלאת מחירי הלחם. תחילה, כזכור, אישר שר התמ"ס אלי ישי את ביטול הסובסידיה על הלחם תמורת פיצוי מצחיק; אחר כך חזר בו, וביטל את הסכמתו; ועכשיו העלו בעלי המאפיות את המחיר – והלקוחות נשארו עם מחיר גבוה ובלי שום פיצוי, אפילו זה המגוחך שהציע ישי. התנהלות מבריקה, שאילו משהו מקביל לה היה מתרחש במשרד שנחשב פה רציני – נניח, המשרד לבטחון פנים – האדמה היתה רועדת.

אבל זו רק צרכנות, כלומר רק משהו שמשפיע על חיי היומיום שלנו, אז לאף אחד לא אכפת, ואף אחד לא יזכור את זה בבחירות הקרובות.

הממשלה בעד המלכוד: כל מי שמיצה את עצמו במקום עבודה, או שהחליט שמקום העבודה מיצה את עצמו, מכיר את המלכוד: אם יתפטר, הוא יעזוב את המקום ללא כל פיצויים, גם לאחר שנות עבודה רבות. רק מי שמפוטר מקבל פיצויים. בוסים שהתעללות בעובדים היא אחת מהנאות החיים שלהם, יודעים שהם יכולים לעשות כמעט הכל: מעטים יעזו להתפטר, ודאי בשעה קשה למשק. התוצאה היא מחול עדין של התעללות, כאשר עובדים ממורמרים שוקלים מדי יום אם כדאי להם להתפטר, או לחילופין אם כדאי להם לעשות עבודה כל כך גרועה, שהמעסיק יפטר אותם.

על כן הגיש חבר הכנסת חיים אורון (מרצ) הצעת חוק – חוק פיצויי הפרישה – המעניקה זכויות ופיצויים גם לעובדים מתפטרים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית בכנסת, אבל הממשלה כבר הודיעה כי תתנגד לה, וכנראה תפיל אותה בקריאה ראשונה. במשרד התמ"ס אומרים כי הם מתנגדים לחקיקה שתכפה תנאים בשוק העבודה. מסתבר שהחוק הנוכחי, המעמיד את כל הכוח לרשות המעביד החזק גם כך, לא נחשב שם להתערבות בשוק העבודה.

בירת ישראל? נמשכת מתקפת יהודי התפוצות על ירושלים: 20% מהדירות במרכז ירושלים עומדות ריקות רוב השנה, משום שבעליהן אינם חיים בארץ. בשכונת ממילא, 50% מהדירות שייכות לאזרחים זרים, וכך גם 30% מהבתים בשכונת רוממה, 20% מהבתים בטלביה, ו-14% מהבתים במושבה הגרמנית וברחביה.

כתוצאה מכך, זינקו מחירי הדירות בירושלים בשנה האחרונה. בירתנו, שהיא העיר הגדולה העניה ביותר, הופכת לעיר רפאים. עיר נשענת למחייתה על מסחר, וירושלים מתמלאת עכשיו בדירות ריקות, שדייריהן אינם תורמים דבר לכלכלתה; העסקים המקומיים לא רואים מהם שקל. למעשה, הם פוגעים בכלכלת העיר – כי המעטים בירושלים שעוד עבדו ושילמו ארנונה, נאלצים להגר מן העיר משום שאינם עומדים עוד במחירי הדיור הגבוהים. מצב הדיור בתל אביב מזעזע, אבל שם לפחות התושבים תורמים לכלכלה המקומית.

הפתרון המתבקש יהיה להטיל מס רכוש גבוה על אחזקת דירה שוממה, אבל זה כנראה לא יקרה: גם משום שבישראל נרתעים מהטלת מיסים, גם משום שחלק גדול מרוכשי הדירות הם דתיים או חרדים – כמו ראש עירית ירושלים ורוב חברי מועצתה.

צדיקת השבוע: ההסתדרות. הארגון הזה, שפעם נחשב לארכאי כל כך, עומד בשנים האחרונות בחזית המאבקים החברתיים בישראל. השבוע הוא החליט לפגוע בבעלי העסקים שמתעקשים – בניגוד לחוק, אגב - שקופאיות יעבדו בעמידה, במקום הכואב ביותר: הכיס. הוא הגיש תביעה כנגד כ-60 עסקים המפרים את החוק. בעלי העסקים הזועמים יוכלו להתנחם בכך שמדובר בהפרטה: ארגון עצמאי עושה את מה שהיתה צריכה לעשות הממשלה.

נבלי השבוע: חברות הסלולר. המדינה קבעה בחוק שלאזרחים יש זכות לעבור מחברה לחברה עם המספר שלהם. חברות הסלולר צחקו כל הדרך לבנק. רק שליש מהאזרחים שניסה לממש את זכותו, גם הצליח. רבים ויתרו בשלב הייבוש, בו מעבירה אותך חברת הסלולר מפקיד אחד למשנהו, ושורפת לך יותר זמן וכסף משתרוויח מן המעבר.