פתאום הם מיתממים

לאחרונה הגיעה אלי נ', אלמנה בשנות ה-50 לחייה שבעלה נפטר מהתקף לב. לדבריה, חברת הביטוח סירבה לשלם לה פיצויים מתוקף ביטוח החיים של בעלה, בטענה כי הבעל לא גילה את כל האמת על מצבו הבריאותי בטרם רכש את הפוליסה. מפרטי ההתכתבות בין חברת הביטוח לבין האלמנה התברר כי הבעל המנוח לא דיווח לחברת הביטוח כי בשנות ה-20 לחייו חש בתעוקת חזה, ואף אושפז לבדיקות, מהן שוחרר לביתו מאחר ולא נמצאה סיבה למחושיו. מקרה זה נחשף לעיני חברת הביטוח לאחר שזו פשפשה בתיקו הרפואי של הבעל. חברת הביטוח טענה במכתביה כי למרות שהבעל מת כמעט 30 שנה לאחר המקרה, אילו היה מדווח לה על המקרה שארע לו בשנות ה-20 לחייו, הייתה החברה מסרבת לבטחו, או מחריגה כל אירוע הקשור בלב מהפוליסה, או לחלופין מייקרת את הפרמיה באופן משמעותי.

בדרך כלל הסיבות שחברות הביטוח דוחות תביעות ממבוטחים שכאלו נובעות מהעובדה שלדעת החברה המבוטח לא הצהיר על כל הבעיות הרפואיות מהן סבל במועד בו הצטרף לביטוח. לשם כך נאלצות חברות הביטוח להוכיח את טענותיהן, והן נוהגות לנבור באופן ייסודי בתיקים הרפואיים האישיים של המבוטחים, בניסיון לדלות מהם מחלות ובעיות עבר.

בתביעות רבות מסוג זה התגלה לבסוף כי חברת הביטוח לא הכלילה בטופס ההצהרה הרפואית את כל השאלות הנדרשות ממנה, וקשה להתחמק מהרושם שהיא למעשה מסתמכת על הסיכוי כי המבוטח לא ימצא את הכוחות להיאבק עימה בזירה המשפטית. כמו כן, פעמים רבות משתכנע בית המשפט, כי למרות שהמבוטח סבל מהבעיה בעת רכישת הביטוח, הוא לא תמיד ידע על כך – ועל כן חתימתו על טופס הבריאות הייתה תמימה ולא היו בה מניעים לא טהורים. כמו כן, ניתן לנסות ולשכנע את בית המשפט כי המידע שהמבוטח לא גילה, אמנם היה ידוע לו, אך הוא אינו מהותי למקרה שבגינו הוא תבע את חברת הביטוח. במקרה של נ' התברר כי גם השופט וגם עורכי הדין של חברת הביטוח, אינם חשים כי החברה צועדת על קרקע בטוחה, והציעו למבוטחת פשרה נדיבה, שאותה היא קיבלה בחפץ לב.