המוצרים של השנה

שנת 2006, שהיתה השנה הראשונה של "כסף פלוס" בתור ערוץ מהמניין, היתה גם שנת בדיקות המוצרים. לא עבר שבוע מבלי שהכרחנו את עובדי נענע לטעום מאכלים שזהותם לא ברורה, או חנטנו את בנות המערכת בגרביונים, או שלחנו את כתבתנו האמיצה יעל ניסקי לכבס משהו, או הזמנו פיצה. אתם יכולים לצקצק בלשונכם ולאמר: "עושים חיים שם בנענע", אבל קחו בחשבון שאחרי הצחוקים מגיעה השורה התחתונה, ותעיד על כך יעל ניסקי למשל, שנאלצה למדוד את קוטר הפיצות בזמן ש-20 חברי מערכת עטים עליה בניסיון לגנוב משולש, או לעשות 10 מכונות כביסה וייבוש ביומיים ואחר כך להתמודד עם שורת אנשי יח"צ מעוצבנים, שלא הבינו איך המוצר המעולה והמהמם שלהם קיבל את הציון 4.

המלחמה הזו לא היתה לשווא, מסתבר. כל כתבת השוואה כזו ניפצה לנו עוד אשליה לגבי טיב המוצרים שאנחנו משתמשים בהם ביום יום, ובתקווה שגם אתם אימצתם את הגישה שאומרת כי פרסומות הן לפעמים סתם הפסקות שירותים, ולא כל מה שכתוב על אריזת המוצר הוא תורה משמיים. וכדי לחדד את התובנה הזו, החלטנו לנצל את חגיגות השנה החדשה כדי להיזכר במוצרים שעדיף להתרחק מהם, כמו גם במוצרים שהחזירו לנו את האמון במין האנושי (בערך).

מגבוני קליה

"אל תתני לכתם קולה להרוס לך את הנסיעה" הזהירו אותנו שלטי פרסום ענקיים ברחבי הארץ. קליה כל כך התלהבה מהמגבונים שלה, שהתהדרו ביכולת להסיר כל כתם בשפשוף קליל, שלא הצלחנו להתאפק ומיהרנו להכתים חולצות במגוון כתמים ואז לנסות להיפטר מהם. סקירה מהירה של התוצאות: היין נשאר, הקפה נשאר, כתם הקולה הובהר אבל נשאר, כתם השוקולד נמרח ברדיוס רחב, ורק כתמי השזיף והגלידה ירדו בלי בעיה. בקיצור - הוורוד בזוקה של שלטי הפרסומת היה זוהר יותר מהתוצאות עצמן, וזה אחרי ששילמנו 6 שקלים שלמים עבור 5 מגבונים.

ההפתעה הגדולה באמת, אגב, הגיעה אחרי חודש בערך, כשנתקלנו במגבונים של ד"ר פישר - שעשו עבודה הרבה יותר טובה, ובמחיר הרבה יותר זול - 10 שקלים ל- 20 יחידות. מישהו זוכר בכלל את הפרסומת למגבונים של ד"ר פישר? כי אנחנו לא.

פיצה דומינו

כשרעבים קשה לחשוב בהיגיון. יש אנשים שהרעב גורם להם להיות עצבניים כמו ילד בן שנתיים, ואני מכירה אישית בחורה הנושקת לשלושים, שהיתה פורצת בבכי כשהשליח עם האוכל היה מתעכב. ברגעים כאלו, פיצה היא סוג של פיתרון אולטימטיבי - היא מגיעה מהר (או לפחות אמורה), משביעה וגם נחשבת לג'אנק פוד מהסוג הפחות גרוע. הבעיה שצריך לדעת מאיזו פיצרייה להזמין, אחרת נשארים עם טעם רע בפה. לכן התגייסנו למשימה והזמנו 6 פיצות מפיצריות שונות. עמדנו להם עם סטופר, מטר וצוות טועמים מנוסה. התוצאות: פיצה דומינו זכתה במקום הראשון, גם מבחינת מהירות המשלוח (20 דקות), גם מבחינת הגודל וכמובן - מבחינת הטעם. האכזבה הגדולה היתה דווקא מפיצה 1+1 שהיתה זוועתית לחלוטין, ומפיצה דומינו'ס, שממשיכה בקביעות לאכזב כל פעם מחדש.

ואנקדוטה קטנה לסיום: בעקבות הכתבה גילינו שעובדי הסניף של פיצה דומינו ממנו הזמנו, קיבלו צ'ופר קטן מהחברה על העבודה הטובה. אנחנו בעד חברות שמצ'פרות את העובדים שלהם, ועל כך אנחנו מעניקים להם בדיעבד עוד נקודה.

ספיד סטיק וג'ילט

אני מכירה לא מעט אנשים (גם גברים וגם נשים) שעם השנים פיתחו חרדה בכל הקשור לקניית דאודורנט. ככל שהמבחר על המדפים הולך ומתעצם, כך הם מגירים יותר זיעה בניסיון להחליט מה לקנות. סטיק, ג'ל, ספריי? בניחוח סחלבים, לימונ'צלו או אוקיינוס? של דאב, ליידי ספיד סטיק או פנינה רוזנבלום? האדם הפשוט יכול לבזבז 30% מחייו בחיפוש אחר הדאודורנט המתאים, ועד שהוא מוצא אותו הוא כבר מתוסכל מעשרות חולצות שנזרקו לפח עם כתמים לבנים.

לכן, כשהפצנו מבחר דאודורנטים בין הנסיינים, הקפדנו לחקור אותם על כל אספקט אפשרי - אם הריח של התכשיר נעים, אם הוא מונע זיעה, אם הוא משאיר כתמים לבנים ואפילו - אם המגע שלו על העור לא גורם לצמרמורות. התוצאה - ג'ילט ספריי לגברים קצר מחמאות אינספור, הספיד סטיק לנשים הצדיק את המחיר הגבוה יחסית, ועובדי המשרד הפסיקו להסריח. אכן, הצלחה מסחררת.

אבקת כביסה אריאל

מסתבר שבשנה האחרונה בדקנו כל כך הרבה פעמים איך אפשר להיפטר מכתמים על הבגדים, שהקורא הממוצע עלול לטעות ולחשוב שאנחנו חבורה של אינפנטילים, שלא מצליחים לאכול בלי לשפוך על עצמנו חצי צלחת. זה לא לחלוטין לא מדוייק - אנחנו באמת מתלכלכים הרבה, אבל בעיקר בגלל תאונות קפה - אב המזון של עובדי נענע. כן, רוב הסיכויים שהרעיון לכתבת הבדיקה של אבקות הכביסה, צץ אחרי שמישהו שפך על עצמו קפה, והתבכיין בקול רם שזהו, הלכו המכנסיים. "תשים קליה", יעצה לו הריונית אחת. "פשוט תכבס עם סנו", אמרה אחרת, והשלישית המליצה לו על חנות עם ג'ינסים ממש בזול.

ועכשיו ברצינות - לקחנו 5 חולצות, לכלכנו אותן באהבה, והעברנו את כולן בכביסה ללא מסיר כתמים חיצוני, רק אבקה. אריאל וטייד הגיעו לתוצאות הטובות ביותר, ואני באופן אישי דפקתי את הראש בקיר, כי רק שבוע לפני זה רכשתי את האבקה שהגיעה למקום האחרון. גם בזבזתי 60 שקלים, וגם היכתה בי ההכרה שאין תקווה לבגדיי. תראו מה זה, מסתבר שלפעמים לומדים פה גם דברים חשובים.

המרקים של קנור

עוד לא טיפטף עלינו הגשם הראשון, וכבר הרגשנו צורך עז למלא את הבית בניחוחות של מרק. היות ולא כולנו מחזיקים בבית את הירקות הדרושים (חס מלהזכיר - בעלי ידע ויכולת בבישול), התלבשנו על מגוון המרקים בשקית שמציעים בסופר, ובדקנו איך הם יכולים לתרום לנו לאווירת החורף הביתית. בסופו של יום הבדיקה, ניסקי התקשרה להתלונן שהיא סובלת מהרעלת מונסודיום גלוטומאט, ושבוע אחרי זה היא לא השתתפה בבדיקות מוצרים, כיון שטענה שלהכול יש טעם של מלח. הדבר הטוב היחיד שיצא מכתבת ההשוואה הזו, הוא שלמדנו כי המרקים של קנור עולים בטיבם על אלו של ויטה ואסם, שברוב המקרים סבלו ממראה משומש וטעם מחריד, והצליחו בקושי לגייס ציונים של 5.5 ומטה.

האמת מאחורי האריזה

המושג "אמת בפרסום" הוא מאוד חמקמק. יש מוצרים שמתיימרים להיות טבעיים, אבל אחרי שבודקים את האותיות הקטנות, מגלים שהמרכיב הכי טבעי בהם הוא חומצת לימון. יש מוצרים שמבטיחים לך פירה אחרי חימום של שתי דקות, ובפועל אתה מקבל מרק. אחד התחביבים של הכותבים בכסף פלוס, הוא לקנות את המוצר עם האריזה הכי מפתה וההבטחות הכי אקסטרווגנטיות, ואז לגלות שבתוכו מסתתרת עיסת פלסטלינה או משהו דומה. עם הזמן והניסיון למדנו שיש מאכלים שלעולם לא יצליחו בתור מהירי הכנה. כמו המבורגר למשל, או ספגטי ברוטב עגבניות, או נתח פילה עוף. אלו טובים בתור ארוחה שהושקע בה זמן ומאמץ. אם אתם ממש ממהרים - קחו פיצה או בורקס, שכל המטרה שלהם בחיים היא לחכות במקרר עד שמישהו יתחוב אותם לאובן.

ההצלחה של השנה

מאז אותו מפגש חברים, בו גילינו מחדש את הגלידוניות הקטנות והטעימות של שטראוס - המוצר הזה פשוט לא זז לנו מהמקרר, ואף התפשט בין שאר חברינו ברחבי הארץ. מסתבר שהנישנוש הקטן הזה, שחלקנו זוכרים אותו עוד מאז שנות השמונים העליזות, מתאים לכל סוגי הטיפוסים והגילאים: פריקים, יאפים, ילדים קטנים ודודים נודניקים. החסרונות המעטים שלו (קלוריות וקצת לכלוך) לא באמת מהווים תירוץ לקטילה. ואם אני נשמעת משתפכת, זה רק בגלל שאתמול ירדנו על חצי חבילה, ועכשיו בא לי עוד.

הכישלון של השנה

פרס ההשתדלות של השנה מוענקת לחברת אסם, על הניסיון להחדיר לשוק עוד ועוד מוצרים במגוון טעמים אקזוטיים. באותה נשימה, החברה זוכה גם בפרס "הכישלון המתמשך", היות וכמעט כל מוצר שלה שעבר אצלנו בדיקה, זכה לציון נכשל ומטה. המרקים למשל, שאריזתם מהודרת במילים "גורמה" ו- "עשיר", זכו לציון 5.5 ומטה. המנה החמה החדשה "פירה ונקניקיות" (שת"פ בין אסם לטבעול) היתה פשוט מעליבה, והעוגות החדשות זכו לקטילות ברצף. למעשה, אפילו עוגת ה- 'שוקולד עם קרם שוקולד ופירורים' שהיתה טעימה למדי, לא הצליחה להתרומם בסקרים היות ומבחינה חיצונית היא היתה פשוט מרתיעה. אפשר להגיד שמרוב שאסם מיהרה לקלוע לכמה שיותר קהלים, היא שכחה את הדבר הכי חשוב - להשקיע במוצר עצמו כמה שיותר, כדי שלא תידבק לה סטיגמה של מוצרים מדשדשים. אופס, זה כבר קרה. מעניין אם היא תצליח לתקן את הרושם בשנה הבאה.