יודעים עליכם הכול
התאשפזתם בבית חולים? רכשתם סלולרי חדש? אתם עלולים לגלות שהפרטים האישיים שלכם נמכרו לחברות שיווקיות, בכוונה להציף אתכם בפרסומות. לא מתאים לכם? בעיה שלכם, כי זה חוקי לחלוטין
גם עתה, ואף שעברו שלוש שנים, נועה דורי-אגוזי מתקשה לשכוח את תחושת העלבון הצורב. היה זה בתקופה שהיא ובעלה עשו את ההכנות לחתונתם: הם עברו מגן אירועים אחד למשנהו, עברו על תפריטים והתמקחו על המחיר. "באחד הימים, אחרי שהיינו בכמה מקומות", מספרת דורי-אגוזי, "צלצלה אליי לנייד אישה שהזדהתה רק בשמה הפרטי. היא אמרה שנודע לה שאני 'קצת מלאה באגן', ושלקראת החתונה היא הייתה רוצה לעזור לי להשיל כמה קילוגרמים עודפים בעזרת ערכת הרזיה ותוכנית אימונים. הרגשתי כאילו מישהו הפשיט אותי והציב אותי עירומה בחלון ראווה. שאלתי אותה מי נתן לה את המידע. בהתחלה היא סירבה לענות, אבל אחרי שלחצתי היא אמרה שקיבלה אותו מאחד מגני האירועים שבהם ביקרתי, אבל סירבה להגיד איזה".
המקרה של דורי-אגוזי אומנם הרבה יותר מעליב מהמקובל, אבל בהחלט מייצג: פרטים אישיים, הרגלי צריכה ורסיסי אינפורמציה על אודותינו הם מכרה זהב בעבור גופים מסחריים וחברות שאוספים את הפרטים בקפדנות מכל מקום אפשרי: מבית החולים, דרך הסופרמרקט ועד החברה הסלולרית. לרוב, מאגר המידע שנאסף נמכר בכסף מלא לחברות שפונות ישירות ללקוחות, שבתורם מקבלים שלל פרסומים בדואר, בדואר האלקטרוני, ובשנתיים האחרונות גם ב-SMSים שיווקיים.
זה אומנם מרגיז, אבל רובנו פיתחנו אדישות כלפי החדירה הזאת לפרטיות, ואת האדישות הזאת מנצלות החברות המסחריות לטובתן.
באדיבות האזרח
רוב הגורמים המסחריים, בעיקר הגדולים והמבוססים שבהם, מקפידים לשמור על החוק. הם פועלים בסיועו האדיב של יצר החינם שלנו - טריק פשוט וזול שבעזרתו הם מייצרים לעצמם תזרים מזומנים נאה. הנה דוגמה: ב' ילדה את בנה בבית חולים במרכז לפני מספר שבועות. בתקופת אשפוזה הגיעה אליה דיילת מטעם חברת איסוף מידע. ההצעה הייתה פשוטה: דוגמיות מזון לתינוקות של "מטרנה" וחיתולים של "האגיס" בתמורה לפרטים אישיים והסכמה שייעשה בהם שימוש.
משלב האיסוף ואילך, דרכה של החברה שאספה את המידע למזומנים קצרה ומהירה. כל תקציבאי שרוצה להרים קמפיין בעבור הלקוח שלו, זקוק לפילוחי קהל יעד. בדרך כלל הוא פונה לאחת משתי החברות הגדולות שאוספות מידע - "טנא קט" ו"גיאו דיירקט", החברה הבת של גיאוקרטוגרפיה. שתי החברות הללו חולשות על מאגרי מידע שבהם מאות אלפי רשומות. טנא קט, למשל, בנתה, בין היתר באמצעות חבילות השי בבתי החולים, מאגר מידע הכולל את פרטיהן של יולדות מחמש השנים האחרונות. גיאו דיירקט בנתה את הדאטה בייס שלה דרך הסקרים שהחברה האם שלה מבצעת מדי חודש.
המידע הזה נמכר לכל מי שמוכן לשלם, וכאמור, זה חוקי לחלוטין. גורם באחת מחברות קידום המכירות: "אנחנו בדרך כלל משלמים בין 70 אגורות לשקל בעבור כל רשומה שכוללת שם וכתובת של האדם התואם את דרישת הפילוח שלי. כך, למשל, אני יכול לדוור לאנשים מעל גיל 50 הזמנה לקבל את המוצר לניסיון חינם, לאנשים עם ילדים, וכך הלאה".
בדיקה טלפונית עם טנא קט העלתה שהמחירים ללקוח פרטי קצת יותר גבוהים: "תמורת 1.20 שקלים לרשומה", אמרו שם, "תקבלו שמות של יולדות, כתובות, טלפון ותאריך לידה של הילד".
היולדות יודעות שאתם מוכרים את המידע?
"היולדות אישרו את מתן המידע בחתימתן".
בגיאו דיירקט המחיר המבוקש היה אפילו גבוה יותר. מנכ"ל החברה, דוד יגאל, ביקש שקל וחצי לרשומה, והציע, בנוסף, גם לבצע את הדיוור הישיר.
גיאו דיירקט וטנא קט העדיפו לא להגיב לדברים.
זרימת המידע הפרטי לא מסתיימת בחברות האוספות אותו: כדי לחתוך בעלויות החלו חברות קידום המכירות למכור בעצמן את המידע שרכשו לשלל מאכערים. משם לאיש אין פיקוח על איזה שימוש ייעשה במידע הזה. גורם בכיר בחברה שמוכרת מידע אומר שאין דרך ממשית לעצור את התופעה הזאת.
אגב, באינטרנט המחירים הרבה יותר נמוכים: מאגר הכולל מליון ו-750 אלף כתובות דואר אלקטרוני "ישראליות" נמכר על-ידי חברת "א.ס. שיווק" מירושלים ב-1,000 שקלים בלבד.
כתוב בחוזה
היכולת להפיק מזומנים מהמידע שנאסף מתקדמת יחד עם הטכנולוגיה, ו-SMSים הכוללים תוכן שיווקי הם אחד הלהיטים האחרונים. אחת החברות שמספקת את השירות הזה היא "טיפקום שירותים סלולריים בע"מ", שמציעה לשלוח SMS לקהל יעד. טיפקום עובדת בשיתוף פעולה עם סלקום: החברה הסלולרית מאתרת את קהל היעד הפוטנציאלי מתוך מאגר של כ-300 אלף לקוחות, שאישרו לה בחתימתם, בזמן רכישת הטלפון הנייד, לעשות שימוש בפרטיהם למטרות שיווקיות.
אם אתם מנסים להיזכר מתי בדיוק אישרתם לסלקום להפוך אתכם ללוח פרסומות מהלך, מומלץ לכם לעיין בחוזה רכישת המכשיר. "סלקום רשאית", נכתב שם, "לפנות ללקוח מעת לעת, בכל מדיה שסלקום תמצא לנכון, בהצעות ופרסומות שיווקיות ו/או מסחריות שונות מטעם סלקום ו/או מטעמם של ספקים ו/או צדדים שלישיים במשותף, בכפוף להוראות כל דין". וכיצד עושה החברה את הפילוח? גם כאן אין על מי להלין אלא על הלקוח: ב"טופס הבקשה למתן שירותים" התבקשתם למלא פרטים כגון: מין, תאריך לידה מלא, שפת אם, עיסוק, מצב משפחתי, מספר ילדים עד גיל 18, בעלות על מחשב, חיבור לאינטרנט, בעלות על רכב, והדובדבן שבקצפת - כיצד אתה מגדיר את עצמך - חילוני/ת, דתי/ת, חרדי/ת.
וכמה זה עולה? "יש לנו שני מאגרים מעניינים בשבילך", אמר לנו סוכן המכירות של טיפקום. "במאגר של סלקום אפשר לחתוך מידע לפי גילאים, מין, עיר מגורים ותחומי עניין כגון תרבות וספרות. העלות היא בין 40 ל-43 אגורות ל-SMS, כשהמינימום הוא 6,000 הודעות". המאגר השני, אגב, לא פחות מעניין: מדובר, לפי הסוכן, ברשימה של כ-100 אלף סטודנטים שנרשמו באתר אינטרנט והזינו את מספרי הסלולרי שלהם.
מטיפקום נמסר בתגובה שהחברה "מעולם לא רכשה מאגר מידע כלשהו לא מסלקום וגם לא מאתר האינטרנט. כל שימוש שנעשה במאגרי מידע במסגרת שירותי הפרסום הסלולרי של טיפקום נעשה על-פי כל דין ובהתאם ובכפוף לכל ההרשאות הנדרשות". סלקום בתגובה: "סלקום לא מכרה מאגר מידע לטיפקום".
גם הרשתות הקמעוניות
עסקי המידע הפכו לכל-כך משתלמים, עד שגם הרשתות הקמעוניות הגדולות החליטו לעשות מזה כסף. כמעט לכל רשת יש היום "מועדון לקוחות" שכולל מאגר מידע ענק.
כשחברת הנקל רצתה להחדיר לשוק את צבעי השיער של שוורצקוף, היא פנתה למועדון הלקוחות של רשת שופרסל - Super Card, ושילמה בעבור דיוור ייעודי.
טופס ההצטרפות למועדון חושף את היקף המידע שמחזיקה הרשת: בין היתר, המצטרף נדרש לתת את מספרי תעודת הזהות של בני משפחתו ואת תאריכי הלידה שלהם. בסעיף 8 בטופס נאמר: "אני מאשר לכם להחזיק המידע לגביי במאגר המידע שלכם ולהעבירו ליתר הרשתות השותפות במועדון (ביתילי, פז, צבר, קוסמוס ועוד), וכן לכל גורם נוסף שיהא מוכן להעניק שירותים והטבות לחברי המועדון". מכאן שהרשת יכולה עקרונית למסור את הפרטים האלה, בין אם בתשלום ובין אם לא, לכל מי שיציע את מה שהיא תגדיר כשירותים והטבות. הרשת בתגובה טענה כי הטופס שבו מדובר ישן, וכי הנוסח בטופס ההצטרפות החדש עודכן, וכן כי היא אינה מעבירה את המידע הלאה.
מסטיק למכורים
"השימוש והמכירה של דאטה מיינינג - חיתוך והצלבת המידע שנאסף על-ידי קבלני מידע ומועדוני הלקוחות - הוא החולשה הגדולה של המחוקק הישראלי", אומר גורם בכיר במשרד המשפטים. "היום יש בשוק תוכנות שיכולות, בלחיצת כפתור, לעשות ניתוח של פרטים אישיים והרגלי קנייה של כל אדם שהסכים למסור את פרטיו. לפעמים אחת ועוד אחת שווה שלוש".
איפה לדעתך עובר הגבול?
"ביום שיתחילו, ואני לא בטוח במאה אחוז שזה כבר לא קורה, לשווק מסטיק שמסייע להפסקת עישון לאנשים שקונים פקטים של סיגריות".
אז איך בעצם אפשר למנוע את זה?
"אחת הדרכים היא לחנך את הצרכנים להבנה שפרטים אישיים הם שדה של זהב. צריך לחשוב פעמיים לפני שמתפתים לחתום על טופס ויתור סודיות בשביל מתנות. החוק אומנם מחייב למחוק מרשימה כזאת את כל מי שמבקש לעשות זאת, אבל רמת המודעות לנושא היא נמוכה מאוד".