משחק של גדולים

זה מתחיל בהשקעה של 1,400 שקל ברכישת סוני פלייסטיישן, ממשיך בהתמכרות יקרה ולא מסתיים לעולם. אבל מסתבר שיש דרכים חוקיות יותר ופחות לשחק בפלייסטיישן מבלי להתרושש

משחק של גדולים | רשת 13

מישהו אמר פעם שלדעתו המחשב הביתי, למרות הגדרתו כדומם, הוא בעצם יצור סוציאלי מעין כמוהו. אתה קונה אותו, ומיד הוא קורא לכל חבריו (הצורב, נגן הדי.וי. די, הג'ויסטיק, האוזניות, המדפסת, ויתר החבר'ה בחנות המחשבים) להצטרף אליו. כזאת בדיוק היא גם קונסולת המשחקים המצליחה מבית סוני - ה"פלייסטיישן". אם לא עמדתם בלחץ הפיזי המתון שהפעילו הילדים ושילמתם כ-1,400 שקל עבור המכשיר, או שהתמכרתם בעצמכם (כמבוגרים רבים אחרים) ללחיצות על הגו'יסטיק, זה בדיוק הזמן לחפש משרה נוספת.

אמנם ניתן למצוא לקונסולה שימושים נוספים, כפי שיסתבר בהמשך, אבל "סוני" מייעדת אותה למטרה אחת בלבד: רכישת משחקים, וכמה שיותר. כאן מתחיל הסחרור האמיתי: מחיר כל משחק (ובינינו, מי מסתפק באחד?) נע בין 100 שקל (למשחקים ותיקים או כאלה שלא הצליחו להיטמע בשוק) לכ-400 שקל למשחקים החדשים והמתוחכמים (אלה שהילדים והמבוגרים יגדירו כ"שווים").

אם חשקה נפשכם (או נפשם הרכה של ילדיכם) במשחקים הדורשים חומרה נוספת דוגמת ה-Eye Toy המצלמה המופלאה ההופכת את מי שמשחק לחלק פעיל במשחק, תתכוננו להיפרד מכמה מאות שקלים נוספים.

למרות שקשה להסתיר את רוח הביקורת על המחירים הגבוהים (עד בלתי נתפשים) בהם נמכרים המשחקים חשוב לומר באותה נשימה: משחקי ה"פלייסטיישן" הם הדבר הקרוב ביותר לחוויה כלל חושית שניתן למצוא היום בשוק.

הגרפיקה, בייחוד של החדשים מביניהם, מדהימה, הם מסוגלים לרתק ילדים ומבוגרים כאחד למסך הטלוויזיה למשך שעות, והם מפתיעים בתחכומם בכל פעם מחדש (עיין ערך המשחקים החדשים שהונפקו למצלמת ה-Eye Toy, שכוללים בין השאר תחרות של מסלול טירונות צבאית בין שני משתתפים, העומדים אל מול המצלמה, מדמים תנועות של זחילה, ריצה או קפיצות מכשולים תוך הגרת כמויות אדירות של זיעה וצווחות גיל, כשהכול מוקרן בתוך מסך המשחק בטלוויזיה).

התמכרות מתוכננת

לפני שבאים לבקר את מחיריהם הגבוהים של המשחקים חשוב להבין איך פועל שוק משחקי ה"פלייסטיישן". איתן דרורי, מנהל חטיבת המולטימדיה בחברת ישפאר, יבואנית סוני בישראל, מסביר את התפישה העסקית העומדת מאחורי אימפריית ה"פלייסטיישן". לדבריו, סוני,שהשקיעה מיליארדי דולרים בפיתוח קונסולות המשחק, מוכרת אותן מראש במחירים "מסובסדים" במטרה לגרום ל"משוגעים לדבר" לרכוש כמה שיותר משחקים, שכן המשחקים הם אלה המזרימים כסף לקופתה: "מחירי הקונסולות ממש לא ריאליים ביחס לטכנולוגיה המושקעת בהם. רק כדי לסבר את האוזן, כשהושק בישראל מכשיר ה"פלייסטיישן 2" היה מחירו כ-3,000 שקל, בעוד שמחירו של נגן די.וי. די היה אז 5,000 שקל. אין ויכוח שהטכנולוגיה של ה"פלייסטיישן 2", הכולל בתוכו גם נגן די.וי.די, מתקדמת בהרבה מזו של נגני די.וי.די בכלל, ומזו של אותם נגנים שהיו אז בשוק, אלא שהמחיר נקבע מראש כ"אטרקטיבי" במטרה למשוך אנשים לרכוש את ה"גולם" שישרת את מכירת המשחקים". כאן המקום לציין כי קונסולת הפלייסטיישן יכולה לשמש גם כנגן די.וי.די איכותי, ולייתר את הצורך ברכישת נגן נוסף.

גם בחו"ל יקר

לצורך ייצור המשחקים נקשרה סוני בהסכמים מסחריים עם כמה חברות בינלאומיות המעסיקות מאות בני אדם שעיסוקם אחד: פיתוח משחקים ל"סוני פלייסטיישן". החברות הזכאיות משלמות לסוני סכומים גדולים כתמלוגים עבור המכירות של אותם משחקים.

המשחקים משווקים ברחבי העולם באמצעות כמה מו"לים, החתומים על הסכמים עם מפיצים מקומיים בכל אחת מהמדינות. ישפאר, החולשת על כמחצית משוק המשחקים, משווקת בישראל משחקים של שלוש מהחברות, ואילו חברת הד ארצי, החולשת על המחצית השנייה, משווקת משחקים פרי פיתוח חברות אחרות.

דרורי מדגיש כי בפיתוח כל אחד מהמשחקים מושקעים מיליוני דולרים (לטענתו, יותר מאשר בסרט קולנוע ממוצע). לדבריו, מחירי המשחקים נקבעים על ידי הספקים בחו"ל, והם דומים בכל המדינות. "אנחנו כאן כפופים להחלטות ולמדיניות של המול"ים בחו"ל שקובעים את המחירים. הכוונה היא לשמור על רמות מחירים אחידות בכל העולם, למעט הבדלים קלים בין מדיניות כתוצאה משיעורי מע"מ שונים, ועלויות שינוע שונות ממדינה למדינה".

ככלל, הוזלת המחירים תתבצע באירופה לפני שתורגש בישראל. בארה"ב קיימת מדיניות מחירים שונה ולעיתים זולה יותר, אלא שהמשחקים המופצים שם מותאמים לשיטת השידור האמריקאית NTSC ולא יפעלו במכשירים המשווקים בישראל, המותאמים לשיטת השידור PAL - עובדה מתסכלת כשמשווים את מחירי המשחקים בארץ לעומת אלה בארה"ב.

שיטוט באינטרנט מגלה הבדלים משמעותיים במחירי המשחקים. כך, למשל, המשחק המבוסס על סדרת הטלוויזיה המצליחה 24 נמכר ברשת חנויות באג בישראל במחיר מבצע של כ-300 שקל, ואילו באתר האמריקאי gamespot.com הוא נמכר ב-40 דולר, או בתרגום חופשי כ-170 שקל.

דחיית סיפוקים

אז איך ומתי ניתן לרכוש משחקים מוזלים? לדברי איציק זינגר, מנהל מחלקת מולטימדיה בחברת הד ארצי, משחקים חדשים בשוק נמכרים בכ-300-400 שקל, אלא שכאן באה לידי ביטוי מוחשי האמרה "הסבלנות משתלמת". אחרי 10 חודשים, ומכירה של חצי מיליון עותקים בכל אזור אירופה (אליו משויכת בסוני מדינת ישראל) משתנה מעמדם למשחקי פלטינום, והם נמכרים ב-129-179 שקל.

זינגר מסביר כי ההוזלה מתאפשרת כיוון שבתנאים אלה, על מנת להחיות מחדש את המשחק, מוותרת סוני על חלק ניכר מהעמלות שהיא גובה מהחברות המייצרות את המשחקים. במחירים אלה נמכרים כיום משחקים פופולריים דוגמת Ratchet, Tekken5 Granturismo ורבים אחרים.

לדבריו, ניתן גם להשיג מגוון משחקים בכ-100 שקל, חלקם משחקים ותיקים או כאלה שכבר עודכנו (משחק הכדורגל הנפוץ FIFA מתעדכן מדי שנה, כך שכיום FIFA 2006 יימכר במחיר זול יותר ו-FIFA 2003, לדוגמה, יימכר בכ-100 שקל), וחלקם במבצעים של חיסול מלאי. מחיר משחקים הכוללים חומרה דוגמת מיקרופון או מצלמת Eye Toy (היכולה לשמש גם כמצלמת אינטרנט איכותית) עשוי אף הוא להגיע ל-400 שקל.

ומה קורה אם המשחק שרכשתם במיטב כספכם מפסיק פתע פתאום לעבוד? לדברי דרורי, רוב התקלות במשחקים נובעות משריטות הניתנות לליטוש. חברת ישפאר מפעילה שירות ליטוש תקליטורים תמורת 30 שקל.

את התקליטורים הפגומים ניתן להביא לכל אחת מ-14 תחנות השירות של ישפאר ברחבי הארץ, ולקבל אותם בחזרה בתוך שבעה ימי עבודה. דרורי מוסיף כי במקרים חריגים בהם נשבר דיסק חדש ישקלו בחברה להחליפו, ובמקרים אחרים יציעו ללקוחות לרכוש דיסק חדש של אותו משחק במחיר עלות.

זיופים - שוק בצמיחה

מחיריהם הגבוהים להחריד של המשחקים, כמו העובדה שישראל ידועה לשמצה בקהילה העולמית כ"מדינה של דיסק אחד", הצמיחה את התופעה הלא-חוקית בעליל של זיוף משחקים.

להבדיל ממשחקי מחשב או סרטי די.וי.די, מקודדות קונסולות המשחק של הפלייסטיישן כך שלא יוכלו לקרוא תקליטורים לא מקוריים. גם עובדה זו לא מנעה מתעשיית הזיופים לצבור תאוצה, אלא שבמקרה זה היא אפילו מתוחכמת מהרגיל. הראש היהודי, הרגיל בהמצאת פטנטים, המציא צ'יפ המותקן במכשיר והופך אותו זמין לכל תקליטור. למרות אי-החוקיות והרמיסה הבוטה של זכויות היוצרים הנובעת משימוש באותם תקליטורים, את הצ'יפים מתקינים תמורת כמה מאות שקלים (350-400 שקל) בחנויות בשווקים ובמעבדות אלקטרוניקה (ביניהן אף כאלה המפרסמות את עצמן באינטרנט). התקליטורים המזויפים (ביניהם גם המשחקים החדישים ביותר) נמכרים בדוכנים בשווקים במחירים מגוחכים (לעיתים אפילו 5 משחקים תמורת 100 שקל), וזוכים, למרבה הצער, לביקושים ערים.

ג', עובד במעבדת אלקטרוניקה המבצעת התקנה של צ'יפים בקונסולות פלייסטיישן 2, מספר שהביקוש להתקנה הלא חוקית רק הולך וגובר. "מגיעים אלינו אנשים מכל שכבות האוכלוסייה, וכולם מקטרים על המחירים הגבוהים של המשחקים. הם מספרים שהשקיעו מאות שקלים במשחקים שהילדים איבדו בהם עניין אחרי שבועיים, ומסבירים שהם מעדיפים לקנות מגוון משחקים מזויפים בשוק, למרות שהאיכות שלהם ירודה בהרבה מזו של המשחקים המקוריים".

בישפאר ובהד ארצי כועסים על התופעה ההולכת ופושטת אולם מודים שאין להם דרכים לאכוף אותה. דרורי מדגיש הצ'יפ המותקן במכשיר גורם לבלאי מואץ של העינית, וחברת ישפאר אינה מוכנה לתקן מכשירים עם צ'יפים: "התופעה מרגיזה ואנחנו משתדלים למגר אותה, אבל לא תמיד מצליחים. אנחנו נעזרים במשטרה ובעורכי דין שעוקבים אחרי מוכרי המשחקים המזויפים ומתקיני הצ'יפים ומנסים להגיש נגדם כתבי אישום, אלא שזו טיפה בים".

ושוק ההשכרות בפריחה

המוסריים בינינו יכולים בכל זאת למצוא דרכים חוקיות על מנת ליהנות ממגוון בלא להזדקק להוצאות כבדות. ברשת בלוקבסטר מציעים שירות השכרה למשחקי פלייסטיישן 2 תמורת 40 שקל לחמישה ימים (ארבעה לילות) לדברי מרקו נחמני, מנהל השיווק והפרסום בבלוקבסטר, באחרונה עדכנה הרשת את המדיניות וברוב הסניפים אפשר לרכוש את המשחק בניכוי דמי ההשכרה. נחמני מוסיף: "מסלול ההשכרה של המשחקים שונה וארוך יותר מזה של הסרטים, כיוון שמצאנו שהילדים לא מסתפקים בשלושה ימים, תקופת ההשכרה של סרט. מאז הופעל השירות הוא רושם אלפי השכרות מידי חודש, ואנחנו רואים היענות הולכת וגוברת לרכישת המשחקים אחרי תקופת ההתנסות שבהשכרה". באגף ההשכרות ניתן למצוא את כל הכותרים הנמכרים בחנות.

ולסיום, האפשרות הטריוויאלית והנאיבית ליצירת מאגר משחקים תמורת סכום לא גבוה היא הקמת ספריה פרטית. על מנת ליישם את התוכנית מתאגדות כמה משפחות וקובעות כמה משחקים יירכשו כל שנה למאגר המשותף, ולאיזה תקופה יושאל כל משחק. כך נהנים ילדי אותן משפחות ממגוון משחקים, בהשקעה זניחה. אורית, אם לילדים בני 10 ו-12 מספרת שמאז נכנסה לפול כזה ירדו משמעותית הוצאות המשפחה על משחקים: "כמי שמנסים לחנך את ילדינו באופן מוסרי התנגדנו להתקנת הצ'יפ, וכתוצאה מכך מצאנו את עצמנו משקיעים אלפי שקלים במשחקים, שחלקם נמאסו על הילדים אחרי שבועיים. ארגנו קבוצה של 7 משפחות, וקבענו שכל אחד קונה שני משחקים מדי שנה והילדים מחליפים ביניהם. המשחקים שרכשנו נשארים כמובן שלנו, אבל לילדים שלנו יש אפשרות לשחק בהמון משחקים. באחרונה, אחרי שחלק מהגברים בחבורה התמכרו גם הם לחלק מהמשחקים, הכנסנו להסכם הלא כתוב בינינו גם 'משחקי מבוגרים'".