הכול דבש?

ראש השנה מביא עמו מספר מנהגים שאיש אינו יודע מהו מקורם התנכ"י - נסיעה לחו"ל, חידוש כל הצלחות והסרוויסים בבית, ואכילת עוגות דבש בכמויות שלא היו מביישות את פו הדב. כפועל יוצא, לקראת החג אפשר לזהות ברשתות המזון גידול ניכר בתפוצת עוגות הדבש השונות - עוגת דבש ואגוזים, עוגת דבש לייט, דבש פירורים ועוד מגוון טעמים ומרקמים שונים. התמונות על האריזה מאוד מפתות, המחירים בדרך כלל עממיים, והדילמה הקשה מכולן היא איזה עוגה תהיה הקינוח המושלם לארוחת החג המושקעת.

העוגות של רולדין מתפארות במדבקת "Hand Made", וכנראה בגלל זה זכתה עוגת הדבש שלהם לרוב השבחים מחברי המערכת: "המרקם פשוט מצויין", אמר ניצן ברומר - "היא אולי קצת דביקה באצבעות, אבל לפחות היא לא מתפוררת יותר מידי". גם אורי ברקוביץ נתן לעוגה את הציון הגבוה ביותר, בעיקר בגלל הטעם הטרי והנימוחות שלה, אבל טען כי בסופו של דבר, היא חסרת אופי. מיכל בראל הצטרפה לביקורת האמביוולנטית, וסיפרה שאחרי ההנאה מהאכילה, נשאר בפה טעם לוואי מוזר. למרות כל אלו, כל הטועמים הסכימו פה אחד כי ביחס לשאר העוגות שטעמנו, זו היתה הטובה ביותר.

עם כל הכבוד לעוגה של לחמי, המתגאה במדבקת "אני מנהריה" הציונית - כזו עוגת חנק לא אכלתי מאז הטירונות הצבאית. היא אולי נראית עסיסית, אבל מהר מאוד קולטים את המרקם הכבד, שהזכיר יותר עוגת שוקולד. "היא מאוד יבשושית", אמרה אחת הטועמות, ואחר כך טענה כי הביס הקטן שלקחה נתקע לה בגרון למשך שעות. אמנם הטעם היה של עוגת דבש, אבל מהסוג הרגיל לגמרי, בלי שום הפתעות. בקיצור - מיותרת.

מבחוץ, העוגה נראתה כמו המאפה הכי סטנדרטי בעולם, מהסוג שאפשר למצוא בכל בסיס צבאי וקיוסק עם שולחנות שש-בש בחוץ. הטעם עצמו היה טפל למדי, או כמו שציינה אדר שלו - "העוגה סתמית, וכנראה היבשה יותר מכולן. היא גם ספוגית מידי". לא מעט אנשים ציינו כי חסר להם איזשהוא אלמנט של ריגוש בעוגה הזו, בין אם זה אגוזים לקישוט או מילוי תפוחי עץ. "הייתי מסתפק אפילו בטעם לוואי, משהו שייתן לעוגה הזו אופי", אמר טועם ממורמר אחד. יש לציין כי היו שני טועמים שדירגו את העוגה כטעימה, אבל אחרי עשרה טועמים שקטלו אותה, אף אחד לא התייחס אליהם.