לך תתנתק

הקדמה

הכל התחיל לפני קצת יותר מחודש, אז קיבלתי מכשיר סלולרי חדש מהעבודה. וכמו כל מי שעול התשלום הסלולרי יורד לו (סוף כל סוף) מהגב, התקשרתי בלא מעט שמחה לאיד לספקית הסלולר שלי.

הנה רגע הנקמה הקטן שלי. על כל השנים האלו, שתקעו אותי בחבילות גרועות וסידרו אותי עם זמן אוויר מנופח. על דמי האינטרנט הסלולרי שגיליתי שאני משלם רק אחרי שנתיים, ועל מבצע 5 חברים במחיר מוזל שגיליתי שלא רק עולה לי 15 שקל בכל חודש ("איך אתה לא יודע? הנציגה בטוח אמרה לך"), אלא גם מציע לי תעריפים גבוהים יותר משיחות רגילות. ויותר מהכל, זו הייתה הנקמה שלי על השיחות המייאשות עם נציגות השירות, שמדי חצי שנה התעקשו איתי שאין-מצב-שמישהו-בעולם-משלם-פחות-ממני, הרי אני לקוח ותיק, וכידוע - החברה מעריצה לקוחות וותיקים, ולוקחת מהם מעות סמליים רק כדי שירגישו שהם חלק מהמשפחה. בקיצור, זו עמדה להיות שיחת התנתקות מענגת במיוחד.

ענת

יום ראשון, 9:00 לפנות בוקר. המענה הקולי הממוחשב עונה לי. 12 לחיצות וכמה בעיטות בשולחן אחרי, אני מגיע לנציגת שירות. קוראים לה ענת, והיא נשמעת בעיקר עייפה. "אני לא יכולה לנתק אותך", היא אמרה לי אחרי שיחה קצרה, "אתה חייב לדבר עם שימור הלקוחות קודם. הם יתקשרו אלייך ב-48 שעות הקרובות". "חייבים?" שאלתי, "כדאי לך" אמרה, ובקולה קריצה ותיעוב גם יחד.

אסף

יום שלישי. 14:00 בצהריים. אסף (שם משפחה - "מהשימור") מתקשר, ומנסה לשכנע אותי באמצעות שיטת התקבולת החוזרת שלהתנתק מהחברה שלו היא המעשה המטופש ביותר שלקוח ותיק כמוני יכול לעשות. התקבולת היא טכניקה יפנית המבוססת על חזרה בניסוחים שונים על אותו משפט בדיוק, עד להתשה מוחלטת של האויב. היפה בשיטה הזו היא שהיא פשוט עובדת. בשלב מסויים אתה מפסיק לשמוע משפטים - ורק מילים בודדות מהדהדות לך בצד הלא מודע של המוח. "זה משתלם", זועקת לך האונה הימנית, "תגיד כן - ולא תצטרך לדבר איתו שוב", מתחנן המוח הקטן.

רגע לפני שביקשתי עוד מכשיר ואת חבילת הרינגטונים של שי גבסו, הרמתי לראשונה את הקול וביקשתי "אסף! תן לי לדחוף מילה". שקט על הקו. כמעט יכולת לשמוע את בונוס השימור של אסף יורד באסלה, ואיתו גם הטיול לתאילנד. "סליחה, מה אתה רוצה לדעת?" הוא אמר לי בקול שבור, שרק שיחרר אצלי עוד זעם צבור. "אני לא רוצה כלום", אמרתי, "קיבלתי טלפון מהעבודה, אני לא צריך אתכם יותר. גם אם תציע לי שיחות בחינם. עכשיו אפשר להתנתק?". "חכה, אולי יש לי משהו מיוחד שיתאים לך בדיוק", הוא התעורר פתאום. "אני חוזר אלייך עוד מעט". אמר וניתק.

אסף (2)

יום רביעי. 9:30 בבוקר. אסף חוזר אלי, רענן וקופצני כמו יונה אליאן על אקסטה. "בוקר טוב! זה אורן?", הוא שאל. "נו מי?", עניתי בחוסר סבלנות. "תשמע - ישבתי עם המנהל שלי אתמול, ומצאנו דרך שתוכל להמשיך לדבר הרבה ולשלם פחות..", מכאן ואילך פרש בפני אסף שיטה מורכבת וסבוכה מאין כמוה, המגייסת את תורת הקוונטים, חוכמת ההמונים ואת דילמת האסיר - והכל לטובת הוזלת החשבון שלי.

אחרי חצי שעה של פתירת משוואות (לך תחשב הנחה מדורגת של 30% בזמן אוויר החל מהדקה השנייה), נשברתי וביקשתי מאסף להפסיק לבלבל לי את המוח. כשהבין שאין לו יותר מה להפסיד, הוא חזר לדבר עברית וסיכם לי בקצרה איך השיטה עובדת: אני קונה חבילות שונות בכמה עשרות שקלים לחודש (חבילת לילה - לשיחות מוזלות בלילה, חבילת חברים - לשיחות מוזלות לחמישה יעדים נבחרים, חבילת SMSים וכו'). החבילות הללו מוזילות לי משמעותית את ההוצאות, אבל עולות כסף בפני עצמן, מה שגורם להליך רקורסיבי מפעים שבסופו אני משלם בדיוק אותו דבר כמו לפני ההנחה - בערך 49 אגורות לדקה.

"בקיצור", אמרתי לאסף, "אתם מציעים לי את אותו מסלול גרוע שהייתי בו עד עכשיו". "...אני מצטער" הוא אמר לי, ויכולתי להשבע שדמעה זלגה לו על המקלדת. "אני בינתיים לא מנתק אותך. נבטל את כל החבילות, ככה שלא תשלם כלום כל עוד אתה לא מדבר, וכשתרצה לחזור תרים טלפון". הסכמתי, נו מה. יזיק זה לא.

רועי

יום שני. 8:30 לפנות בוקר. "אהלן, אני רועי", אמר לי הקול הצרוד בצידו השני של הקו. "משימור לקוחות. ראיתי שביקשת להתנתק, וחשבתי שאולי יש לנו מה להציע לך". בבת אחת עלו לי הטורים. "דיברתי לפני פחות משבוע עם אסף ועם ענת משירות הלקוחות שלכם", אמרתי לו, "אין לכם מה להציע לי, ואל תתקשרו יותר בבקשה".

"עזוב את ההצעות שקיבלת עד עכשיו", הוא הגיב בביטחון מפתיע, "אני יכול להציע לך משהו משתלם פי מיליון". עשר דקות אחרי, והשולחן שלי שוב מלא בעטים, דפים ונוסחאות חישוב. ואז נשברתי שוב. "יודע מה, רועי, בוא נעשה את זה מחדש. אתה מסכים איתי שזמן אוויר זו המצאה שלכם?", שקט על הקו. "ואתה מסכים איתי שכל החבילות האלו הן כאן רק כדי לבלבל אותי, ולבטל כל אפשרות של השוואה עם החברות האחרות?", השקט נמשך. "אז בוא נמציא משחק חדש. אני לא רוצה חבילות ולא רוצה מסלולים, אתה תגיד לי כמה אגורות אני משלם לכל דקת שיחה - לכל היעדים ביחד. אם אני בעניין - אני חוזר וסגרנו עניין. אם לא - אל תתקשרו אליי עד שתוכלו להציע לי מחיר טוב". שקט על הקו. "אני אחזור אלייך עם זה", אמר במהירות וניתק.

אריה

יום חמישי. 17:30 בצהריים. "שלום אורן, מדבר אריה משימור לקוחות" אמר הקול על הקו. אריה, לשם שינוי, נשמע בחור רציני ממש. בן 30 להערכתי, או קצת יותר, הצטיין כנראה בתפקידו בשנתיים האחרונות, ולכן אף אחד לא מוכן לקדם אותו לשום מקום. "מה אתה עושה בשימור לקוחות?", שאלתי אותו. "אני משמר בכיר" הוא ענה בגאווה. "כמה בכיר?", יריתי. הוא הנמיך את הקול. "הכי בכיר פה", הוא ענה. בינגו.

"כן - חיכיתי לך", אמרתי לו בקול המסופק ביותר שהצלחתי לזייף. "נו, אז מה המספר הזוכה?", שאלתי. "סליחה?", הוא ענה מבולבל. "בשיחה האחרונה עם הנציג שלכם, רועי, קבענו שאתם עושים לי מסלול מיוחד - אתם אומרים לי כמה אגורות אני צריך לשלם לדקה, ואני משלם אותם. בלי מבצעים, ובלי נוסחאות. עכשיו אני מחכה להצעת מחיר".

"תראה", אריה התחיל בנימה מתנצלת, "זה לא עובד ככה, אלא אם אתה קונה בנק דקות". "אבל אני לא רוצה לקנות בנק דקות", עניתי. "למה שלא תקנה בנק דקות?", שאל בפליאה. "כי אני לא רוצה בנק דקות", החזרתי. "אבל לקנות בנק דקות זה הכי משתלם!", הוא לא נכנע. "ברור שזה הכי משתלם - אם אתה רוצה לקנות אחד כזה", המשכתי את המשחק. הדיאלוג המורכב הזה נמשך כמה דקות ארוכות, עד שהתברר לחלוטין שאני לא מעוניין בבנק דקות. "טוב", סיכום אריה בייאוש, "אז מה אתה רוצה?"

המשחק מתחיל

"טוב ששאלת". נשענתי אחורה ולקחתי אוויר. "אני רוצה לשלם 20 אגורות לדקת שיחה. בלי מסלולים, בנקים או חבילות מיוחדות". שקט על הקו. "ואני רוצה קו טלפון ומכשיר לחברה שלי, שאוכל להתקשר אליה בחינם". השקט ממשיך. "ויודע מה - אני רוצה גם אינטרנט סלולרי בחינם".

"תשמע", אמר לי אריה אחרי שיצא מההלם. "אני אתן לך נוקיה 3100 עם קו, שתוכל להתקשר בחינם לחברה שלך, ואינטרנט סלולרי בלי תשלום". "עכשיו אנחנו מדברים", התחלתי ממש להנות. "ומה לגבי עלות דקת שיחה?". "חכה דקה, אני אדבר עם הבוס שלי".

שש דקות אחרי הוא חוזר מתנשף. "אמרנו בלי בנק שיחות, נכון?", הוא שואל. "בדיוק", עניתי. אריה שוב נעלם, וחזר שלוש דקות אחרי. "תקשיב, אני יכול להציע לך 25 אגורות לדקת שיחה ללקוחות החברה שלנו, ו-29 אגורות לכל השאר. זו ההצעה הכי טובה שאני יכול לתת לך, יותר מזה אין לנו אפילו במחשב".

נתתי לו לחכות כמה שניות. "בלי דמי מנוי, בלי תשלום נפרד על דקה ראשונה ובלי התחייבות, כן?". "כן, ברור", ענה לי כשותף למזימה. "אני לא יודע ..", שיחקתי עוד קצת. "על מה יש להתלבט פה?!" הוא נשמע נבגד. "אתה לקוח שלנו כבר שנים ומשפחה לא עוזבים". "להזכירך", מלאתי את תפקידי במשחק, "שילמתי יותר מכפול עד עכשיו. ומשפחה לא דופקים". אחרי משא ומתן קצרצר קיבלתי עוד חבילת SMSים בחינם.

"החלטתי לתת לכם עוד הזדמנות", אמרתי לאריה בנימה חגיגית. "אני שמח לשמוע!!" הוא ענה בניצחון. "שמור על קשר, אם אתה צריך משהו", הוא נפרד ממני כמעט בדמעות. "אני אעשה את זה!" הצטרפתי לרגע המרגש.

ניצחון? לא אכחיש זאת. של מי - לא אדע לעולם.