כמה שוות 10 אגורות?

למרות שעשר אגורות זה בהחלט כסף לכל דבר, אנחנו נוטים להתייחס אליהן כאל מעמסה חסרת ערך. אז נכון שמידי פעם מטבע אחד כזה יכול להעלות חיוך על פניו של נהג האוטובוס, וחמש מטבעות שנתקעו לנו בארנק מצילות את היום כשאנחנו נתקעים מול מכונת משקאות, אבל בסופו של דבר - לכולנו מונחת באיזה שהוא מקום בבית צנצנת מלאה במטבעות של 10 אגורות שאין בהם שימוש.

במקרה שלי, למשל, מדובר בשלוש צנצנות שלמות. בכל פעם שהארנק שלי מתחיל להתנפח מהמטבעות הללו, אני פשוט זורקת אותם לצנצנת ומנסה לשכנע את עצמי שעוד אמצא להם שימוש. בסופו של דבר, צריך מידי פעם לתת טיפ לשליחי הפיצה, לא? אבל בכל פעם שהשליח הנחמד אכן מגיע, אני מגלה שפשוט לא נעים לי להעמיס עליו חמישה שקלים בצורת קילוגרם מטבעות. הרי אם אני שונאת להיסחב עם כל המצלצלים האלו, אין סיבה שהוא ישמח לקראתם. וכך הלכה תכולת הצנצנות ותפחה, כשאפילו מטבע אחד לא הצליח להימלט משם.

השבוע החלטתי לבדוק אחת ולתמיד אם יש לי עוד סיכוי להשתמש במטבעות האלו לפני שיצאו מהמחזור. נהג האוטובוס בטח ישמח לקבל כסף קטן כדי לתת עודף לשאר הנוסעים, והפקידים בבנק בוודאי מתפללים שמישהו יחזיר להם את כל המטבעות הקטנות שמסתובבות בארץ כדי שיוכלו למחזר אותן, ומי יודע איפה עוד ישמחו לקראתי כשאגש לשלם בשקיות סנדביצ'ים קטנות, מלאות ב - 50 מטבעות רועשות של עשר אגורות.

תחנה ראשונה: הבנק

כלקוחה בעלת ותק בבנק הפועלים, החלטתי ללכת על בטוח ולגשת לסניף הקרוב, שם בוודאי לא יאכזבו אותי ואצליח להמיר את המטבעות בשטרות או לפחות במטבעות גדולים יותר. בסך הכול, אני נחשבת ללקוחה טובה וממושמעת, אין סיבה שלא אקבל שרות טוב, ומי אם לא הבנק יוכל להמיר לי כסף מזומן?

כאשר הנחתי את שקית המטבעות מול עיניה ההמומות של הכספרית, היא נתקפה הלם קל, ובהתה בי במבט נבוך. כדי להרגיע אותה, הסברתי שאני לקוחה של הבנק ונפנפתי קלות בכרטיס האשראי. לאחר שביצעה בדיקה בחשבון הבנק שלי ווידאה עם מנהלת המחלקה שאכן אינני מסוכנת לציבור, ענתה לי באדיבות ממלכתית: "בסדר, גברתי, אבל זה עולה 2.50 שקלים לכל 100 מטבעות".

בחישוב מהיר הבנתי ש- 100 מטבעות של 10 אגורות הם למעשה 10 שקלים, כך שבעצם, הבנק רצה לקחת ממני 2.50 שקלים על כל 10 שקלים, שזה 25% עמלה. עונש קצת כבד עבור בחורה חסכונית, הייתי אומרת.

"חוץ מזה" הוסיפה הכספרית - "בדרך כלל עושים את זה רק בסניפים גדולים שיש בהם מכונות ספירה ואצלנו אין, אבל אני מוכנה לבוא לקראתך הפעם". התרגשתי לנוכח ההקרבה העצומה, אך סירבתי בנימוס והמשכתי בדרכי, אל התחנה הבאה.

תחנה שנייה: דואר ישראל

אחרי שהבנתי שמהבנקים לא תבוא הישועה, החלטתי לפנות לסניף הדואר הקרוב, שהרי הדואר אף פעם לא לוקח עמלה על פעולותיו, וחוץ מזה, יש שם מזגן. הפעם, הפקידה היתה פחות ממלכתית אבל הרבה יותר אדיבה, והסבירה לי בעדינות: "אנחנו בדרך כלל לא עושים את זה למי שלא קונה שום דבר, אבל אני אעשה לך טובה, פעם אחת".

לקבל טובה זה תמיד נחמד, אם כי נוצרה אצלי תחושת אי נעימות מסויימת, כאילו נכנסתי לספרייה וביקשתי ברוב חוצפתי פיצה. כדי לא לנצל את טוב ליבה של הפטרונית, החלפתי אצלה רק עשרה שקלים (למרות שהיה לי הרבה יותר). ניסיתי גם לפייס אותה בקניית בולים, אבל זה כנראה היה מעט מידי, מאוחר מידי.

תחנה שלישית: סופרפארם

אם לא ניתן להחליף את המטבעות בכסף גדול יותר, אולי אפשר לפחות לקנות איתו מוצרים בחנויות. הלכתי לסניף הסופרפארם הקרוב ובחרתי לי חטיף בריאותי בעשרה שקלים, או יותר נכון - 9.90 שקלים. כשהגעתי לקופה, שוב הוצאתי את השקית הכבדה, והפעם כבר בחשש מסויים, שבמהרה התברר כמוצדק.
"לא לא לא לא" אמרה הקופאית בהתנשאות, וניפנפה את כף ידה בתנועת דחייה - "אנחנו לא עושים את זה. לכי לבנק!". בבושת פנים הוצאתי את הארנק ושילמתי על החטיף שלי בשטר גדול של 100 שקלים, רק כדי שתראה שאני לא מסכנה.

בזמן שהקופאית ספרה את העודף, חשבתי לעצמי שזו ממש חוצפה, הרי אם אפשר להאשים מישהו בכמות האגורות ששוכבת אצלי בבית - זה את הסופרפארם והמחירים המגונים שלהם. הם אלו שמתייגים מוצרים במחיר 59.90, אבל כשאני רוצה להשתמש בעודף שקיבלתי כדי לקנות אצלם משהו אחר - זה כבר לא בא בחשבון.

תחנה רביעית: סטימצקי

באמצע מסע הקניות ההזוי, נזכרתי כי יש לי הערב אירוע משפחתי ועלי לקנות כרטיס ברכה הולם. נכנסתי לסניף סטימצקי שצץ בדרכי ובחרתי כרטיס אחד בעלות של חמישה שקלים. מי יודע, אולי כאן יסכימו לקבל את התשלום במטבעות של 10 אגורות? מסתבר שכן, יש גם אנשים נחמדים ולא רובוטיים בעיר הזו. המוכרת הסבלנית שמחה מאד לקבל את המטבעות כתשלום, עזרה לי לספור אותן ואפילו הגדילה לשאול אם יש לי עוד. סוף סוף, התחלתי להרגיש את הלחץ יורד.

תחנה חמישית: סופרמרקט סופרסנטר

הגעתי לסופרסנטר לקנות משהו קטן לבית. הקופאית בכלל לא התפלאה כשהוצאתי את שקית המטבעות שלי, והאמת היא שזה לא ממש מפתיע - הרי כל יום עוברות מולה לפחות ארבע זקנות חביבות, חמושות בשקית ניילון מלאה בעשרות אגורות, כך שלא היה סיכוי שיכריזו עלי כעל פורצת דרך.

הקופאית החביבה שקלה את השקית על משקל הירקות ואמרה - "400 גרם הם 10 שקלים בדיוק". כשעשיתי פרצוף מופתע, היא ענתה בחיוך: "ככה אנחנו תמיד סופרים את המטבעות. לכל מטבע משקל משלו". היא קיבלה את תשלום ב- 10 אגורות למוצר שעלותו 10 שקלים, ואמרה לי לחזור כשיהיו לי עוד מטבעות. "תביאי גם חצי שקל אם יש לך, וגם שקל זה טוב" קראה לי לפני שיצאתי מהסניף ונפנפה לי לשלום. כך שלא רק נפטרתי מ- 400 גרם, גם קיבלתי שירות אדיב שעשה לי מצב רוח טוב.

תחנה שישית: פיצוציה

הניסיון הבא היה בפיצוציה השכונתית. הנחתי את שקית 10 האגורות שלי בהפגנתיות על הדוכן, והפתעתי את המוכר שבדיוק שהיה באמצע הלגימה הראשונה בכוס הקפה. עוד לפני שהספקתי שהספקתי להוציא מילה מהפה, קפץ המוכר מהמקום, חטף את השקית וקרא לעברי בצהלה "איזה יופי!!! זה בדיוק מה שאני צריך עכשיו! אין לך מושג איך עשית לי את היום!". החיוך לא סר מפניו גם בזמן שספר את המטבעות, ואני הרווחתי ארבעה ארטיקים טעימים ב- 12 שקלים.

תחנה סופית: מונית
אחרי היום הארוך הזה, החלטתי לפנק את עצמי עם נסיעת קצרה במונית ממוזגת. הנסיעה עלתה לי 6 שקלים, והגעתי למסקנה שזו עוד הזדמנות לנסות ולשלם עם מטבעות של 10 אגורות. "עזבי אותי מזה", אמר לי הנהג בטון קורע לב - "אין לי מה לעשות עם זה, בובהל'ה, תביני אותי" והמשיך לדבר על המצב הביטחוני. החלטתי להיות בובל'ה ולהבין אותו, וירדתי מהר מהמונית.

המטבע המנודה

לא רק שקשה לקנות עם מטבעות של 10 אגורות, אתה גם עלול לקבל מבטים של מוקצה מחמת מיאוס אם רק תנסה. למרות שמדובר בכסף אמיתי לכל דבר - חלק מבתי העסק מנסים פשוט להתנער מהם. הסופרפארם מחלק עשר אגורות לכל לקוח עקב התמחור המטעה שלו (9.90), אבל לא מוכן לקבל אותו בחזרה. בדואר יחייבו אותך לקנות משהו, כדי לפצות על העוול שגרמת לקופאית, והבנקים מגדילים לעשות, ומורידים מערך הכסף שלך 25%.

בכל סיטואציה אחרת הם לא היו מעיזים לעשות את זה. אתם יכולים לתאר לעצמכם מניה שמאבדת 25% מהערך שלה בכל פעם שקונים אותה?

מדוברת בנק הפועלים נמסר: "עמלות נגבות בהתאם לסוג השרות שמעניק הבנק... עפ"י תעריפון הבנק עבור טיפול במזומנים מצלצלין (הפקדה, משיכה, פריטה או החלפה) נגבית עמלה בסך 2.50 ש"ח לכל 100 מטבעות. ביצוע פעולות כנ"ל, בכל סכום שהוא, דורש תשומות כוח אדם גבוהות כגון: ספירה מיון ועריכה, בתוספת הוצאות הובלה מאובטחת".

אני לא יודעת כמה אנשים צריך כדי לספור 100 מטבעות, אבל אני יודעת שאני הצלחתי לעשות את זה לבדי בצורה לא רעה בכלל. בכל מקרה, הפעם יצאתי בזול. אם הייתי לקוחה של בנק דיסקונט, הייתי צריכה לשלם 2.7 שקלים על כל 100 מטבעות. בבנק לאומי, לעומת זאת, משלמים "רק" 2.4 שקלים.

גם מרשות הדואר התקבלה תגובה, המסבירה מדוע זכיתי לטובה מצד הפקידה: "בנק הדואר מקבל תשלומים במעות והשירות הוא ללא עמלה... מאחר וביצוע הפעולות במעות אורך זמן רב, אנו ממליצים ללקוחות להגיע לסניפים המרכזיים של הבנק וזאת כדי למנוע פגיעה באיכות השירות ביחידות הקטנות".

מרשת הסופרפארם נמסר בלקוניות: "אנו מכבדים כל אמצעי ודרך תשלום ומתנצלים על תשובתה של הקופאית שאינה מאפיינת את מדיניות הרשת". אתם מוזמנים לבדוק את זה בעצמכם. ובנתיים - אל תוותרו לצנצנת המטבעות שלכם, יכול להיות שמסתתרים שם 50 שקלים, שיכולים לשרת אתכם בכל מיני מקומות מפתיעים. אולי תסבלו מפאדיחה קלה בזמן התשלום, אבל מניסיון אני יכולה להגיד לכם, שכאשר השקית הכבדה מתרוקנת - תחושת הסיפוק בהחלט שווה את זה.

תודה לניר ברקוביץ'

מה אומר החוק?

חוק העונשין, פרק י"ג, סעיף 489, "סירוב לקבל מטבע בשווי הנקוב" אומר: "מטבע או שטר שהם הילך חוקי בישראל, כל המסרב לקבלם בשווים הנקוב, דינו - מאסר שלושה חדשים".

עו"ד יריב יקותיאלי מסביר: "ברמה העקרונית, סירוב לקבל מטבע חוקי שהוא בעל ערך מהווה עברה על החוק, שדינה עד שלושה חודשי מאסר. בפועל, מדובר בסעיף חוק שאיננו נאכף הלכה למעשה, אבל עצם היותו בספר החוקים אומר שהמחוקק, כגוף ממלכתי, רואה בו חשיבות רבה לצורך הגנה על הציבור. יש להבהיר כי מדיניות של גופים גדולים בסירוב לקבל מטבע מכל סוג, מן הראוי שתקבל התייחסות הולמת מצד הרשויות".