ביהמ"ש המחוזי: "בנק אמור לשמש אפוטרופוס למתאבד הכלכלי"

"בנק אמור לשמש אפוטרופוס למתאבד הכלכלי וכשם שבדין הפלילי יש חובה מכוח הדין למנוע התאבדות פיסית אזי מכוח חובת האמון והנאמנות המוגברת שבין הבנק לבין לקוחו, מכוח חובת תום הלב והדרך המקובלת, בשלב שהבנק מגיע למסקנה כי התנהלות הלקוח בין בעצמו ובין באמצעות בא כוחו לא רק שמסיימת את כל הבטחונות בבנק שזה אינטרס של הבנק אלא עוד לפני כן עלולה לגרום בזמן קצר להתאבדות כלכלית של הלקוח, יש לעצור את פעילותו של הלקוח בחשבון", כך קבעה שופטת בית המשפט המחוזי בת"א ד"ר דרורה פלפל.
השופטת נדרשה סוגיה זו במסגרת תביעה ע"ס 12.4 מיליון ש"ח שהוגשה לפני כ-5 שנים על ידי מזרחי-טפחות כנגד לקוחה של הבנק. פלפל טענה בענין זה הבנק אמור לשמור על הלקוח מפני פעולות חריגות במהותן או בתוצאתן שבסיומו של יום יביאו לנזק כלכלי ללקוח, בין אם הלקוח פועל בעצמו בחשבון ובין אם הוא פועל באמצעות מיופה כוח וכן בין אם הדבר נעשה בתרמית ובין אם נעשה תוך אדישות.
מזרחי טפחות. "תפקיד הבנק, בראותו בחור צעיר העוסק במכשירים בנקאיים מאוד מסוכנים ויוצר "בזריזות" הפסדים, הוא לא להרגיע אותו, אלא לנקוט בפעולות לרבות עצירת פעילות בחשבון במידה והדבר עלול להוביל לקראת התאבדות כלכלית של בעל החשבון-הלקוח" השופטת השתכנעה כי הנתבעת לא הייתה מעורבת בחשבונה מהתביעה עולה כי החוב בחשבון נוצר כתוצאה מפעילות במניות ובאופציות בארץ ובחו"ל ונטילת אשראי למטרה זו שביצעה הלקוחה באמצעות בנה שהיה מיופה כוח מטעמה בחשבון.
הנתבעת בעלת תואר במשפטים ובמינהל עסקים טענה להגנתה באמצעות עוה"ד אסף ברם, רועי סלוקי וגיא קרן כי בנה פעל בחשבונה ללא הרשאה או יפוי כוח והחל לסחור במסגרת זו גם בניירות ערך. לדבריה, באותה התקופה הייתה חולה ולא יכלה למעשה לתפקד. הנתבעת אף הגישה כנגד הבנק כתב תביעה שכנגד בטענה לכספים שהבנק חייב לה.

השופטת השתכנעה כי הנתבעת לא היתה מעורבת בחשבונה וכי בנה הוא זה שניהל את החשבון מבלי שהפנים כי הוא עלול לאבד את כספי המשפחה או חלקם ונראה כי הדבר לא עניין אותו.
הלקוחה תשלם 50% מהחוב השופטת התרשמה כי בנה של הנתבעת הניח שיש מספיק ממון להרפתקה זו מצידו והוא היה בדעה שיש לו יד חופשית לעשות בחשבון ככל העולה על רוחו מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד, מבלי להתחשב בהפסדים הנובעים מהעסקאות ברמת הסיכון הגבוהה ובנסיון למקסם רווחים אשר ברוב התקופה לא עלה יפה.

השופטת כינתה סיטואציה זו שנחשפה בפניה במקרה הנדון כהתאבדות כלכלית. לדעתה, פקידי הבנק במקרה הנדון ידעו מהו מצבה הרפואי של הלקוחה אשר "נדחפה" על ידי בנה לפתוח חשבון למטרות מאוד מסוכנות, הם ראו את התנהלותה שהתבטאה באי התערבותה בניהול החשבון ואולם הם היו אדישים לכך ונעורו מאדישותם לראשונה כאשר אזל מלאי הבטחונות ואז עצרו את הפעילות בחשבון.
לדברי השופטת, במקרה הנדון תפקיד הבנק, בראותו בחור צעיר העוסק במכשירים בנקאיים מאוד מסוכנים ויוצר "בזריזות" הפסדים, הוא לא להרגיע אותו באמירה כי "מה שיורד הוא גם מה שעולה", אלא לנקוט בפעולות לרבות עצירת פעילות בחשבון במידה והדבר עלול להוביל לקראת התאבדות כלכלית של בעל החשבון-הלקוח.
לסיכום החליטה השופטת כי הבנק והלקוחה הנתבעת אחראים בגובה של 50% ביצירת החוב בחשבון. דהיינו, על הלקוחה לשלם לבנק 50% מיתרת החובה בחשבון נכון ליום הגשת התביעה בשנת 2008. בנוסף חוייבה הנתבעת בהוצאות הבנק בסך 40 אלף שקל.