"אביב המשקיעים" בסיטי של לונדון עורף ראשי מנכ"לים

בימים אלה שוק ההון הבריטי עובר טלטלה: פגישת בעלי המניות השנתית של החברות, שנחשבת בדרך כלל לאירוע שקט יחסית, הופכת לבמה להתנגדות לשכר הגבוה שמרוויחים המנהלים בחברות. התופעה זכתה לכינוי "אביב המשקיעים" (Shareholder Spring), שהושאל מהאביב הערבי.

היא כבר עלתה לשלושה מנכ"לים במשרתם, ומעמידה את השכר של מנהלים רבים נוספים בסכנה בכמה מהחברות הגדולות ביותר הנסחרות בבריטניה. הפרשה החלה באפריל, כאשר 32% מבעלי המניות של ברקליס, אחד הבנקים הגדולים בבריטניה, התנגדו להענקת בונוס למנכ"ל, בוב דיימונד. מאוחר יותר התברר שגם חברים בוועדה שמינה הבנק לקביעת השכר התנגדו למהלך, אבל יו"ר הדירקטוריון תמך בו והוא יצא לדרך. השכר השנתי הכולל של דיימונד עמד על 20.9 מיליון ליש"ט, כולל בונוסים ואופציות.

הרומן של המנכ"ל

המשקיעים הבריטים, שנחשבים בדרך כלל לחסרי עמוד שדרה, המשיכו לעשות שרירים: אנדרו מוס, מנכ"ל אביבה, אחת מחברות הביטוח הגדולות בעולם, נאלץ לסיים את תפקידו כמה ימים לאחר שיותר ממחצית מבעלי המניות הצביעו נגד חבילת השכר שלו. העובדה שמוס ניהל רומן עם אחת העובדות בחברה, אשתו של מנהל מחלקת משאבי אנוש באירופה, לא עזרה במיוחד. לאחר שמניית אביבה צנחה ביותר מ־60% במהלך חמש שנות כהונתו, המשקיעים הראו לו את הדרך החוצה.

גם סילביה ביילי, מנכ"לית טריניטי מירור, המוציאה לאור של הצהובון "דיילי מירור", החליטה לפרוש: 46% מהמשקיעים החליטו שלא לאשר את השכר השנתי שלה בגובה 1.7 מיליון ליש"ט.

המשקיעים מאסו בחוסר ההתאמה של שכר המנהלים לביצועי החברות שבראשן הם עומדים. עלות שכרה של ביילי בעשור האחרון, שבמהלכו שימשה כמנכ"לית, היתה 14 מיליון ליש"ט. כל זאת בזמן ששווי השוק של החברה ירד ממיליארד ליש"ט ל־80 מיליון ליש"ט בלבד, ומחיר המניה צנח באותה תקופה ב־90%.

חוסר שביעות רצון מתגמול המנהלים נרשם גם בחברת הנפט Tullow (26%) ובחברת ההימורים 888 (17%), שבשליטת המשפחות שקד ובן־יצחק הישראליות (מחזיקות יחד כ־60%). שכרו של מנכ"ל ומייסד Tullow, איידן היווי, טיפס ב־41% בתוך שנה ל־2.4 מיליון ליש"ט. ב־888 המשקיעים לא היו מרוצים מבונוס בגובה של כחצי מיליון ליש"ט שניתן לסמנכ"ל הכספים אביעד קוברין, וממענק וולונטרי בגובה חצי מיליון דולר שניתן למנכ"ל לשעבר, גיגי לוי. מצבה של 888 עדיין טוב בהרבה מזה של ענקית ההימורים הבריטית ויליאם היל: 49.9% מבעלי המניות של החברה לא אישרו את שכר הבכירים. סלע המחלוקת הוא בונוס בגובה 1.2 מיליון ליש"ט שניתן למנכ"ל, ראלף טופינג.

את אביב המשקיעים מניעים שלושה גורמים הקשורים זה בזה: הגורם הראשון הוא גופי ייעוץ עצמאיים למשקיעים, הממליצים להם כיצד להצביע. הם מייעצים לקרנות פנסיה ולמשקיעים מוסדיים אחרים, שבעקבות ההמלצות עברו לקו אקטיבי יותר. הגורם השני והמשמעותי מאוד הוא החקיקה המתוכננת בבריטניה להפוך את ההצבעה על שכר הבכירים להצבעה מחייבת. ממשלת הלייבור החליטה לפני כעשור להנהיג הצבעה לא מחייבת.

הגורם השלישי קשור למצב הכלכלי הלא מעודד ולאווירה הפוליטית בבריטניה: תנועות המחאה השונות והסיקור התקשורתי של הבונוסים בבנקים ובחברות גדולות יצרו כללי משחק חדשים עבור השחקנים הגדולים בשוק ההון. פיליפ קלארק, מנכ"ל טסקו, הקמעונאית הגדולה בבריטניה, הודיע שהוא יוותר על הבונוס השנתי שלו בגובה 372 אלף ליש"ט. טסקו הפועלת ב־14 מדינות סובלת מבעיות בשוק הבריטי - הגדול ביותר שלה. "החלטתי בתחילת השנה לסרב לקבלת הבונוס השנתי שלי", אמר קלארק, "לא הייתי מרוצה מהביצועים בבריטניה ולכן לא אקח אותו".

שרה וילסון היא מנכ"לית חברת הייעוץ מניפסט, המספקת למשקיעים המלצות הצבעה מותאמות אישית. בחודשים האחרונים, היא מספרת ל"כלכליסט", בהחלט מרגישים שינוי באווירה. "המשקיעים מתוסכלים מחוסר התגובה של חברות. המניות שלהן מפגינות ביצועים נמוכים מהצפוי. יש גם לחץ על מנהלי ההשקעות לעשות עבודה טובה יותר מכיוון הלקוחות שלהם. נוסף על כך, המחאה הכניסה אותם לפוקוס. לתנועת Occupy בהחלט היתה השפעה על הלך המחשבה. צרכנים של מוצרים פיננסיים החלו לכתוב למנהלי ההשקעות שלהם ולשאול מה כוונתם לעשות בנושאים כמו שכר בכירים. לפני כן המשקיעים ניסו להידבר עם החברות, והיום הם מצביעים נגד".

גם לרפורמה שתהפוך את ההצבעה על השכר למחייבת יש חלק מרכזי בהתעוררות, לדברי וילסון. במשרדו של שר העסקים וינס כייבל, המוביל את הרפורמה, טוענים שהצבעה בלתי מחייבת אינה חזקה מספיק. כמו כן, הרוב שיידרש לאישור השכר יהיה רוב מוחלט ולא רוב רגיל, כיוון שלנוכח מגוון הגופים המחזיקים במניות בבריטניה, הסיכוי שיותר ממחצית מבעלי המניות יתנגדו לכל החלטה שהיא, נמוך מאוד.

אתם עושים שיקולים של אתיקה? מתי השכר הופך לגבוה מדי?
"אתיקה זה נושא סובייקטיבי שמשתנה מאדם לאדם. אנחנו כן מציגים ללקוחות שלנו תמונה ברורה מאוד של האיזון בין תגמול לביצועים בחברות. אנחנו לא מתייחסים לדוגמה ל'האם מיליון דולר זה יותר מדי?' מנהלי הקרנות הם אלה שצריכים להחליט אם המנהל הזה שווה את הכסף. אבל בבחינה מדוקדקת של האסטרטגיה של החברות והיחס בינה לבין התגמול, אנחנו מסירים משתנים מהמשוואה כשמדובר בתגמול עודף למנהלים".

האם באמת יש תגמול עודף?
"כן, לא בהכרח עבור ביצועים גרועים, אלא תגמול עודף על ביצועים בינוניים. משקיעים לא מרוצים מכך שלוועדת התגמול בחברות יש סמכות להעניק בונוסים גדולים מאוד למנהלים רק כדי שייצאו מהמיטה בבוקר ויעשו את העבודה שלהם".

"אי אפשר למכור וללכת"

לדברי וילסון, "למשקיעים יש עכשיו דרישות גבוהות הרבה יותר, כיוון שרבים מהם חוו שנים רעות מכמה חברות והם לא אוהבים שוועדות תגמול משנות את הכללים. משקיעים שקנו מדדים לא יכולים פשוט למכור וללכת, הם חייבים להמשיך להחזיק במניה".

הצעה נוספת שעומדת על הפרק היא שאסיפת בעלי המניות תאשר בכל שנה שהחברה עמדה במדיניות התגמול של השנה הקודמת. בהצבעה זו יידרש רוב של 75%, מה שיגדיל את כוחם של בעלי מניות המיעוט. באיחוד האירופי שואבים השראה מהרפורמה הבריטית ומעוניינים להחיל כללים דומים גם ביתר 26 המדינות החברות.

הרגולטור הראשי של האיחוד האירופי, מישל ברנייה, אמר כי הוא רוצה גם שלמשקיעים תינתן סמכות להגביל את הפער בין מקבל השכר הנמוך ביותר בחברה למקבל השכר הגבוה ביותר. "אני אוהב את הביטוי הזה - 'אביב המשקיעים'", הוא אמר ל"פייננשל טיימס". "אנחנו צריכים לפעול לאחריות ולשקיפות בכל מקום".