חקר ביצועים: הטעות היקרה של באפט

לנדאו - מינוי ראוי

טוב שכל האוצרים הבינלאומיים שוועדת החיפוש של מוזיאון תל אביב פנתה אליהם בחיפוש אחר מנכ"ל ואוצר חדש סירבו להצעה. אחרת לא היינו זוכים לקבל את סוזן לנדאו, מהאוצרות הוותיקות והמקצועיות בארץ, האוצרת הראשית של מוזיאון ישראל מ־1998 ואשה ראשונה בתפקיד האמנותי הכי בכיר. האינטואיציה המצוינת שלה הובילה אותה לאתר ולרכוש עבודות של אמנים גדולים, כגון דמיאן הירסט, כבר בתחילת הדרך. היא טיפחה קבוצות רכישה בחו"ל שהעשירו את אוספי המוזיאון, יצרה קשרים בכל העולם ואצרה לא מעט תערוכות מרשימות. והיא דמות נקיית כפיים שנאמנה לעולם האמנות, ותוכל לשקם את האמון במוזיאון שספג לא מעט ביקורת על קשריו עם בעלי ההון.

דנה גילרמן

באפט - אוראקל שהוא בן אדם

מכנים אותו האוראקל מאומהה, אבל וורן באפט מתעקש להוכיח שהוא רק בן אדם. יורש הוא כבר בחר, והשבוע פרסם את המכתב השנתי לבעלי המניות שלו, אירוע שבעולם העסקים האמריקאי מקביל לנאום הנשיא על מצב האומה, ומנה את הטעויות שעשה בשנה החולפת. הבולטת שבהן היא השקעת מיליארדים בחברת אנרגיה מטקסס שעלולה להימחק, השקעה שנבעה מהנחה מוטעית של באפט שמחירי הגז הטבעי ימשיכו לעלות; בפועל הם צנחו. "זאת היתה שגיאה מיותרת מצדו של היו"ר שלכם", מעיד באפט על עצמו. עכשיו עצמו עיניים ודמיינו את נוחי דנקנר או יצחק תשובה כותבים למשקיעים שלהם: "השקעת העתק שלנו בקרקע בלאס וגאס התגלתה כשגיאה מיותרת מצדנו".

גבי קסלר

הסמארטפון מתכנס אל המעט

אפל לא משתתפת בכנסים הגדולים של התעשייה. אף פעם. לא בתחום המחשבים וגם לא בסלולר. אבל היא תמיד נוכחת באירועים האלה - רוחה מרחפת מעל וברור מי המתחרה העיקרית של כל החברות שכן באו. גם השבוע, בכנס המובייל הבינלאומי בברצלונה, אפל היתה נוכחת־נפקדת. אחרי שנים שבהן המתחרות הציגו כל אחת אינספור דגמים של סמארטפונים והסבירו שבחירה זה טוב, לא כמו אפל שמציעה רק מכשיר אחד, השנה התחילה לנשוב גם אצלן רוח הצמצום. פיטר צ'ו, מנכ"ל HTC - שתמיד הובילה את המגמה ופיזרה עוד ועוד דגמים עם הבדלים מינימליים - הכריז פתאום על דגם אחד
מוביל, עם שתי גרסאות משנה, וסוני הציגה מספר מצומצם של מכשירים עם הבדלים ברורים. גם מי שלא מחבב במיוחד את אפל נאלץ להודות שהפילוסופיה של סטיב ג'ובס שוב הוכיחה את עצמה: יותר זה פחות.

איתי שמושקוביץ

ביניש - שלשה וניצחון כפול

השבוע, ביום פרידתה מבית המשפט העליון, ביטלה הנשיאה דורית ביניש סעיף חוק מרושע במיוחד ששלל הבטחת הכנסה מאמהות חד־הוריות וקשי יום אחרים אם השתמשו ברכב כדי להגיע לעבודה או לבית חולים. הביטול הזה מצטרף לביטול הפרטת בתי הסוהר וביטול חוק טל - שלושה ביטולים שנוגעים לאג'נדות כלכליות וחברתיות הנמצאות במוקדי העשייה של הממשלה והכנסת. כשבוחנים את הסדרה הזאת במושגים של אקטיביזם, מתברר שביניש התעלתה אפילו על אהרן ברק, שפיתח אמנם את נשק יום הדין השיפוטי של ביטול חוקים אבל הנהיג בית משפט שביטל חוקים וסעיפי חוק אזוטריים בהרבה. כך ביניש סיימה את הקדנציה כמי שהוכיחה עצמה פעמיים: כממשיכה נאמנה של ברק, וכמי שממש לא נבהלה מהקמפיין האגרסיבי של הפוליטיקאים נגד העליון.
משה גורלי

זועבי - לא יותר מרעשן

הכתבה המאופקת כתמיד של דני קושמרו בחדשות ערוץ 2 השבוע חשפה את מה שידענו: חנין זועבי שונאת אותנו, שוללת את קיומנו, ולא מוצאת אפילו מילה אחת לטובתנו. השאלה היא למה נרעשנו כל כך. זועבי מנסה לחקות את עזמי בשארה, איש אפל שפעל נגד המדינה וברח ממנה. להבדיל ממנו, היא רעשן לא מסוכן. היא מדגימה את הפער הענק בין האזרחים הערבים לפרובוקטורים הכפייתיים שמתיימרים לייצג אותם. רוב הערבים בישראל רוצים לחיות איתנו בשוויון ושגשוג, ואילו העסקנים וקיצוני הדת מחרחרים מלחמה. זועבי מייצגת את הערבים בערך כמו שכמה קריקטורות כהניסטיות בכנסת מייצגות את היהודים. אם לא ניבהל, הזמזום המטריד שלה יזיק לא יותר מרעשני פורים.

יואל אסתרון

יפן מהמרת על הקזינו

במלאות שנה לרעידת האדמה, הצונאמי והדליפה הגרעינית, הקזינו היפני רשם השבוע קפיצה משמעותית. מהלכים לחקיקה שתתיר הימורים במדינה מתגלגלים כבר עשור, אבל כעת הפרלמנט היפני מקדם אותם במרץ, בתקווה שפתיחת בתי קזינו תציל את המדינה מהמשך הקיפאון הכלכלי. בתי קזינו יוכלו להעשיר את קופת יפן ב־44-10 מיליארד דולר לשנה, אבל גם יזניקו את סינדיקציות הפשע המקומיות, שניזונות מסחר בסמים ובבני אדם, הלבנת כספים והונאה. הם יביאו תיירים, אבל עשויים גם להפוך רבים מהיפנים - עם שמכור לשיגיונות מתחלפים - למהמרים כבדים. התומכים הנלהבים, כולל בכירים בממשל, מסבירים ש"בתי קזינו הם אתרים מהודרים עם מרכזי קניות ופעילות בידור" וחולמים על וגאס חדשה. יכול להיות שמה שייצא להם בסוף זה מנגה אפלה.

תמר טוניק

פרי גליל - שלום ויאללה ביי

"מפעל ויטה פרי גליל הוא גועל נפש אחד גדול - אני אעשה מהמקום את פנינת הצפון", הכריז זכי שלום, כשקנה את המפעל ב־2009. העסקה הזאת התיישבה מצוין על הדימוי שלו כמי שמוכר הכל בזול ומתחרה בטייקונים הגדולים, באמצעות רשת חצי חינם. הנה, הוא מציל את פרנסתם של מאות פועלים, ובתקשורת מדברים על הצדיק, המושיע, המלאך. השבוע, כשההנהלה סגרה את המפעל בן לילה, הבעלים נעלם, ובמקומו הוטל לזירה המנכ"ל והשותף הזוטר אושיק אפרים. גם הנוהג הזה, של הבעלים שמסתתר מאחורי המנכ"ל שסופג את החצים, הוא חלק מפשיטת הרגל של ההנהלה.
גולן חזני

עופר משלם. אבל למי?

המשרד להגנת הסביבה חשף שלשום, בוועידה הלאומית לצמיחה ירוקה בשיתוף "כלכליסט", את רשימת החברות המזהמות בישראל. את המקום הראשון תפסה גרנית הכרמל (סונול, טמבור ועוד), ואחריה כיל, בזן והחברה־האם שלהן, החברה לישראל. השילוש הזה לא מפתיע, אבל התזכורת הזאת חשובה היום. לא מזמן התברר שכיל ניסתה לקנות ראיון חיובי בתוכנית טלוויזיה שעוסקת באיכות הסביבה, בהנחיית גדי סוקניק. במקביל הקים המרכז הבינתחומי את "בית הספר לקיימות מייסודן של החברה לישראל, כימיקלים לישראל ובזן". זה נשמע כמו בדיחה, אבל היא על חשבוננו. ים המלח הגוסס סיפק בשנים האחרונות לכיל רווח שנתי של כמיליארד דולר ואף יותר, כך שלעידן עופר אין בעיה להעביר למכללה בהרצליה 20 מיליון שקל. זיל הזול בשביל לקנות תודעה, שאולי רק עוד ועוד דירוגים ותזכורות יוכלו להביא להתפכחותה.
שי אספריל