חקר ביצועים: השבוע של תשובה, רוז'נסקי וצוקרברג

החניה בתל אביב ואשליית השפע

רפורמת החניה שעליה הכריזה עיריית תל אביב היא בשורות טובות. כחול־לבן חינם לכל תושב בכל אזור, יותר חניוני לילה חינמיים והנחה גדולה יותר בחניוני אחוזות החוף. קצת פחות דו"חות, הרבה פחות סלופארק ואיזיפארק, ותחושה רגעית של תל אביב לתל־אביבים. זה באמת משמח, אבל אי אפשר לנתק את השמחה הקטנה הזאת מההקשר הרחב. מחוסר היכולת לשלוט בתנועת הלא־תל־אביבים שסותמת את העיר ללא הפסקה, מההימנעות מהטלת אגרת גודש, מהתחבורה הציבורית המביכה, וגם מהעובדה שמשנה לשנה כדי לחיות בתל אביב צריך הרבה יותר כסף. הרבה יותר ממה שכמה דו"חות חניה יחסכו.
(אדוה קיזלשטיין)

צוקרברג בסנוורים

פייסבוק נראית כרגע בלתי מנוצחת, מתקרבת לאטה אבל בבטחה למיליארד משתמשים ולהנפקה לפי שווי של 100 מיליארד דולר. אבל כשהיא תגיע לבורסה, היא תמצא שם את הפייסבוקים הקודמים, AOL ויאהו, או ליתר דיוק את מה שנשאר מהן. ענקיות העבר האלה יכולות לספר למארק צוקרברג חוויות מימי הזוהר ובעיקר להזהיר משאננות. בארצות הברית כבר מדברים על נדידה המונית של בני נוער אל שדות טוויטר, שם הם לא צריכים להיות חברים של ההורים, השכנים והמורות. במקביל מתחזקות רשתות חברתיות חדשות כגון path ו־pinterest, שהן גם ממוקדות ואינטימיות יותר וגם חפות מהעומס של פייסבוק. כך שצוקרברג יכול להתענג כמה רגעים על המספר זה, 100 מיליארד דולר. הוא רק צריך להיזהר לא להסתנוור.
(איתי שמושקוביץ)

לפיד צריך להתחיל להזיע

הנה עוד 111 מילים על הישראליות: יאיר לפיד לא יוכל להיות פוליטיקאי וירטואלי שחי בין פייסבוק לטוויטר עוד זמן רב. זאת לא אמריקה. לחקות את קמפיין הרשת הממזרי שהעלה לשלטון את ברק אובמה זה יכול להיות חמוד, אבל לפיד זכה כבר מזמן בכרטיס הלוטו של החמוד. עכשיו הוא צריך להוכיח שהוא אמיתי. בשר ודם. אחינו. בלי איפור. מי שרוצה פתקים בקלפי, ולא רק ציוצים ולייקים, חייב לצאת מהאזור הסטרילי הממוזג. הישראלים אוהבים לראות את הפוליטיקאים שלהם מזיעים, נרטבים, מועדים, מתבזים. הנוקאאוט מטייסון היה התחלה יפה של קמפיין בשר ודם אמיתי, אבל אצלנו בשכונה, המזרח התיכון פינת מחנה יהודה, אתה לא פוליטיקאי אמיתי אם לא חטפת לפחות עגבנייה רקובה אחת. על הראש.
(יואל אסתרון)

תשובה מנצח, אבל מנוצח

יצחק תשובה לא היה צריך להגיע להסדר על האג"ח של דלק נדל"ן, ואפשר להניח שעם ניהול נכון החברה היתה מצליחה לעבור את המשבר בשלום, כמו חברות אחרות בתחומה. אבל מהמשא ומתן הכספי הוא יצא מנצח. נכון שהוא אמור להזרים יותר ממיליארד שקל לחברה שספק גדול אם תצליח להתאושש, אבל 400 מיליון שקל מהסכום הם ביטחונות בדרגה שנייה, והיתר פרוסים על פני חמש שנים. למרות התארכות הדיונים, על ההסדר הזה הוא היה חותם גם בתחילת המשא ומתן. מבחינה תדמיתית, זה כבר סיפור אחר. המוסדיים ימשיכו לרכוש אג"ח של תשובה, אבל גם הם וגם הוא כבר יודעים שהטייקון הזה אינו בלתי מנוצח.
(גולן חזני)

לינדנשטראוס יורה לעצמו ברגל

חבל שאין מבקר מדינה שיכול לבקר גם את מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס. נכון שלינדנשטראוס הגדיר מחדש את המוסד שבראשו הוא עומד: אחריות אישית, פרסום שמות, דו"חות מהירים, תגובה לכותרות אקטואליות, הדלפות. אבל אפילו מהסטנדרטים הפופוליסטיים האלה הוא חרג בפרומו לדו"ח השריפה בכרמל. המפגשים עם המשפחות השכולות, ההבטחות המתלהמות לפיטורי שרים - לא ברור אם לינדנשטראוס מבקש לסלול את דרכו לנשיאות או סתם לרשום סיום מהדהד לקדנציה מפוארת ורעשנית. עוצמת הפטיש המקדים שהוריד על השרים אלי ישי ויובל שטייניץ אמנם הבהילה אותם כהוגן, אבל אולי עשיית היתר של המבקר דווקא תושיע אותם. עם כזה קמפיין מצדו, יהיה קשה להתייחס למסקנות מרחיקות הלכת שמתחבאות בפנים.
(משה גורלי)

לגארד עוד רוכבת על סוס מת

מי הגיע השנה לדאבוס? מי לא! כריסטין לגארד, אנגלה מרקל, אפילו אהוד ברק וסטנלי פישר. ואיזה כותרות יצאו משם! איזה, באמת? אף אחד לא זוכר כותרות מהכנס שהסתיים השבוע, כי לא היו כאלה. אילו חידושים ורעיונות מהפכניים יכולים כבר לצאת מכנס שכותרתו, "השינויים הגדולים: עיצוב מודלים חדשים", אנמית כמו שוויץ עצמה. כוח המשיכה של כסף לכסף חזק, ולכן גם בשנה הבאה ייפגשו שם כולם למינגלינג של המושכים בחוטים. אבל השנה התברר שהזוהר כבה. שנה אחרי שנה השלגים נמסים, ואיתם התחזיות הכלכליות של דאבוס. לאנשים החשובים והחכמים האלה הרי אין פתרונות למצב באירופה או רעיונות למודל חדש שיהפוך את הקפיטליזם לשוויוני יותר. כך, השבוע התברר באופן חד־משמעי שמהמועדון החשוב ביותר בעולם לא נשאר הרבה. כלומר נשאר, אבל זה 99% מועדון ורק 1% חשוב.
(סופי שולמן)

פרינטי הוא דגל אדום

השבוע התחיל בטלפון נוזף בדרך לעבודה מאחד ממנהלי ההשקעות הוותיקים: "אתם מגזימים עם הסיקור של דמי הניהול. אנחנו לא צדיקים, אבל בטח לא פושעים". במערכת כבר חיכה יו"ר איגוד קופות הגמל, יורם מנחם מאקסלנס נשואה, כדי להסביר שהורדת דמי הניהול מתחת למה שמתוכנן ברפורמה של האוצר היא "גזר דין מוות לענף. בעלי קופות הגמל לא ירצו להמשיך להחזיק בנכסים הלא רווחיים הללו, הם ייצאו מהשוק והתחרות תדעך". ביום שני התוודעתי לאושרי פרינטי, שכיכב למחרת על שער "כלכליסט". הוא מהנדס תוכנה בן 27, ועד הפנסיה הוא אמור לשלם דמי ניהול של יותר ממיליון שקל. לא כי אין ברירה, לא כי הוא מקבל שירות מדהים ותשואה מופלאה, פשוט כי הוא לא יודע שהוא יכול להשאיר אצלו 800 אלף שקל. ועם כל פרשי האפוקליפסה של הענף, החור בכיס של פרינטי מדאיג אותי יותר.
(גולן פרידנפלד)

רוז'נסקי נפל בתמרונים

השבוע קיבל איליק רוז'נסקי הודעת איוב. בעקבות ההמלצה של רשות ניירות ערך, החליטה פרקליטות מחוז תל אביב להעמידו לדין (בכפוף לשימוע), בין השאר על עבירות של מרמה והפרת אמונים שביצע לכאורה כשכיהן כמנכ"ל דלק נדל"ן. החשדות החמורים המיוחסים לרוז'נסקי מציבים תמרור אזהרה מפני אפשרויות התמרון הרבות שיש למנהלים ולרואי החשבון שלהם בהכנת הדו"חות הכספיים. גם אם כלכלה שואפת להיות מדע מדויק, חשבונאות היא כבר עניין של פרשנות. וכשהבורסה חוגגת, כמו בימים היפים של דלק נדל"ן, לאף אחד אין כוח לחשבונאות מדוקדקת מדי. לא למנהלים, לא למשקיעים, וכנראה שגם לא ליצחק תשובה.
(עומרי כהן)