עתודה אקדמית או חייל פשוט: איפה תרוויחו יותר כהייטקיסטים?

האם בחירה במסלול עתודה אקדמית משתלמת? חלק מהמהנדסים בצה"ל שלמים עם החלטתם, אך יש בוגרי מסלול עתודה שטוענים כי תמונת המצב עגומה. אחד מהם (השם שמור במערכת) אומר ל-TheMarker כי לדעתו המסלול לא משתלם לאנשים איכותיים: "ישנם מספר תרחישים אפשריים עבור בחור מוכשר בן 18 עד 27 שרוצה ללמוד מדעי המחשב (תלת-שנתי), לעסוק בתחום וגם לבצע את שירות החובה שלו בצה"ל. העתודה תמיד יוצאת פחות משתלמת, כלכלית ומקצועית", הוא מסביר ומציג את החישוב הבא לראייה:

במסלול העתודה, השלב הראשון הוא - עתודה + קבע + העסקה במקצוע (המסלול האידיאלי בעתודה, שכן העסקה במקצוע אינה מובטחת). לאחר מכן, 3 שנות לימודים: מימון של כ-80% מהתואר (8,500 שקל בשנה). העתודאי יכול לגור עם ההורים עד גיל 21, או לעבוד במשרה חלקית על-מנת להיות עצמאי.

בהמשך, 3 שנות שירות חובה : שכר של כ-1,000 ש"ח לחודש. הכנסה כוללת של 36 אלף שקל בגילאים 22-24. צה"ל מאפשר לחייל להיות מועסק בעבודה אזרחית במקביל. אפשרות לעבוד ב-200% אחוז משרה על מנת לחיות כאילו אתה עובד ב-100% משרה. אפשר גם לעבוד ב-150% משרה ולחיות מכסף בשווי 50% משרה. אם העתודאי לא גר קרוב לבסיס ועובד בבסיס פתוח, יש בפניו שתי אפשרויות: לכלות את יומו בנסיעות (לעיתים 4 שעות ביום). לשכור דירה ואז המצב הכלכלי שלו קשה עוד יותר (אפילו אם הוא זכאי לסיוע בשכ"ד מצה"ל).

לבסוף, ישנן 3 שנות קבע: הכנסה שנעה בין 7,000 ל-9,000 שקל בחודש. הכנסה כוללת מקסימלית של 324 אלף שקל בגילאים 25-27. העתודאי הוא בעל 3 שנות נסיון, ומשתכר משמעותית פחות מאיש מקצוע בעל נסיון מקביל באזרחות. חיסרון משמעותי נוסף הוא שבצבא בדרך כלל מתקדמים לתפקיד ניהולי תוך שנתיים-שלוש. באזרחות זה לוקח יותר זמן, מה שאומר שכשישתחרר הוא יכול לבחור בין להיות מנהל חסר נסיון מקצועי לבין לחזור להיות חבר צוות אחרי שהיה איש ניהול. זה מסלול בעייתי מבחינת קריירה.

לעומת זאת, לדברי העתודאי, מסלול של אותו אדם במידה ויבחר בשירות צבאי רגיל, יראה כך:

שירות חובה: תחילת לימודים באוניברסיטה הפתוחה במהלך השירות הצבאי, סיום של 33-50% מהתואר עם סיום השירות הצבאי בגיל 21. מרוויחים 300-600 ש"ח בחודש וגרים עם ההורים עד גיל 21. סיום התואר תוך שנה וחצי בגיל 22.5 המשך מגורים עם ההורים. הכנסה אפסית. לאחר מכן, תחילת העבודה בהיי טק היא בגיל 22.5. הכנסה של 10,000 שקל לחודש ונטו של 7,800 שקל. עתודאי מגיע לשכר הזה בגיל 24. השכר שלו צומח בכ-2,500 ברוטו לשנה. הכנסת הברוטו שלו עד גיל 26.5 היא כ-660 אלף שקל. יש לו 4 שנות נסיון אל מול העתודאי שמוביל עליו בשנתיים של נסיון.

לכאורה מדובר ב-tradeoff בין כסף לנסיון. העניין הוא, שלא נראה שפער הנסיון מסוגל להדביק את פער השכר שנוצא בשלוש השנים עם השכר הקבוע בקבע. כשמכניסים פנימה שיקולים קריטיים כמו חופש התעסוקה, היכולת שלך לבחור את מיקום ותחום העיסוק שלך וכל הבלגן שמאפיין צבא (הגנ"שים, שמירות בבסיס, טקסים, הדרכות, מטווחים, תרגילים, גילוח על בסיס יומי וגולת הכותרת - אוכל צבאי). כל הסיפור הזה לא משתלם בעליל. מסלול אחר של עתודאי שאינו מועסק במקצוע ומשתחרר אחרי 3 שנות שירות החובה שלו שם את העתודאי בפיגור של שנה וחצי אחרי הבחור שבחר בשירות צבאי רגיל. אם העתודאי מבצע עוד קבע כשאינו מועסק במקצוע הרי שהוא בכלל נמצא בעמדת חיסרון.

העתודאי אמר לסיום כי מצטער על הבחירה במסלול העתודה האקדמית: "סיפור השירות שלי ארוך ונוראי עד מאוד. מדובר היה בבזבוז זמן מחפיר עבורי ועבור צה"ל. העתודה האקדמאית הייתה ההחלטה הגרועה בחיי, ללא ספק".

עתודאי אחר (השם המלא שמור במערכת) שפנה ל-TheMarker טוען אף הוא כי יש למסלול העתודה האקדמית הרבה מאוד חסרונות. "לעניין הסיפורים על 'טופ הטכנולוגיה, קידום מהיר ומעבר תפקידים מהיר'  במקרה הטוב מדובר בטעות ובמקרה הרע זה שקר ונסיון הטעייה.

"כשטוענים כי ההבדל בין מהנדס תוכנה ותוכניתן הוא בכך הממר"מניקים כותבים קוד והמהנדסים הופכים להיות ראשי צוותים ומובילי מחקר ופיתוח - זה פשוט שקר גס", אמר המהנדס. לדבריו, הוא עסק בפיתוח קוד, אבל זה היה בעיקר שו"ש (שינוי ושיפור).

הוא טוען כי מסלול העתודה האקדמית לא מתאים גם למי שלא מעוניין לעשות רילוקיישן למרכז "חוץ מ-8200 אין בסיסים עם מקומות לינה. אף אחד לא בא לעתודה בשביל הכסף, אבל באים בשביל הכבוד המינימלי".

הבעיות סביב מסלול עתודה אקדמית מוצאות את ביטוייה לא רק בדברים שאומרים המהנדסים שעברו את המסלול, אלא גם בדו"ח מבקר המדינה שעסק בנושא (דו"ח 58א).

דו"ח המבקר מצא כי צה"ל לא ממצה באופן מלא את העתודאים בשירות: "בשנתיים האחרונות לא תמיד הוצבו עתודאים לפי תוצאות מיפוי התפקידים שנעשה במהלך הכנת תר"ש עתודאים 2002", כותב המבקר.

משרד מבקר המדינה ערך בנוסף השוואה במספר סמכויות בין התפקידים של כ-240 עתודאים שנבחרו באופן מקרי לבין התקנים שבהם הם הוצבו ונמצא כי 58 מהם (כ-24%) ממלאים תפקידים שלא נקבעו להם תקנים.

גם בנושא חוסר שביעות רצונם של עתודאים משירותם הצבאי טיפל המבקר. מהדו"ח עולה, כי הסמכויות שעליהן מוטלת האחריות למיצויים המקצועי של העתודאים לא מתקיימות.

בנוסף, המבקר מצא שחלק לא מבוטל מהעתודאים כלל לא יוצא לקצונה. "כ-1,700 מבין כ-4,200 העתודאים (כ-40%), ששירתו בצה"ל בינואר 2007 בשירות חובה או בשלוש השנים הראשונות לשירות הקבע לא הוסמכו לקצונה. כך, לא מומשה במלואה המדיניות שנקבעה ונפגע המיצוי הפוטנציאלי מהשילוב של תרומתו המקצועית של העתודאי", נכתב.