ישראל במספרים: כלות צעירות, חתנים זקנים; ולרווקות: יותר גברים עד גיל 29

כשאומרים ספר עב כרס, מתכוונים לשנתון הלשכה המרכזית לססטיסטיקה: לא פחות מ-1,032 עמודים עמוסים באינסוף פריטי מידע, טבלאות, גרפים ומספרים על החברה בישראל נמצאים בשנתון החדש של הלמ"ס שמתייחס ל-2010.

קריאה בשנתון הנוכחי - ובכל אחד מאלה שקדמו לו - דומה לניסיון לתאר כיצד נראה פיל על ידי מישוש בלבד. עומס הפרטים וגודל היריעה לא תמיד מאפשרים לראות את התמונה הרחבה. ואולם כשמתעמקים במספרים, עולה תמונה מסקרנת ולעתים מפתיעה של החברה הישראלית.

בדרך ל-10 מיליון ישראלים

לפי תחזית הלמ"ס ל-2020, בעוד 8 שנים יחיו בישראל 9 מיליון איש; ב-2025 - 9.8 מיליון איש; וב-2030 10.6 מיליון איש, מתוכם יותר ממיליון ילדים עד גיל 4, וכמעט 3 מיליון ילדים עד גיל 14. ב-2030 יחיו בישראל 7.6 מיליון יהודים - כמעט 2 מיליון יותר ממספרם כיום.

הצפיפות עלתה פי שבעה

בישראל קיימים 1,187 יישובים, מתוכם 1,062 יהודיים ו-134 לא יהודיים. את רוב היישובים מאגדות 984 מועצות אזוריות. בסך הכל מתגוררים בישראל 7.7 מיליון איש, בצפיפות ממוצעת של 334 אנשים לקמ"ר (לא כולל יהודה ושומרון). זוהי צפיפות הגבוהה ביותר מפי שניים ביחס לצפיפות ב-1972, ופי 7.7 מהצפיפות ששררה כאן כשהוקמה המדינה.

הצפיפות הגבוהה ביותר היא בבני ברק - 21.6 אלף איש לקמ"ר, פי שלושה מתל אביב (7,800 איש לקמ"ר). אוכלוסיית בני ברק צמחה מ-9,300 איש ב-1948 ל-47 אלף איש ב-1961, 130 אלף ב-1995 וכמעט 160 אלף ב-2010.

תיקו בין גברים לנשים

למרות מה שאולי נהוג לחשוב, בישראל אין יתרון מספרי מובהק לנשים: האוכלוסייה בישראל כוללת כיום 7.7 מיליון איש, ומורכבת מ-3.77 מיליון גברים ו-3.85 מיליון נשים. כלומר, פער זניח יחסית של 80 אלף איש (פחות מ-1% - 49.6% גברים, לעומת 50.4% נשים)

ואולם, כשמחלקים את האוכלוסייה לפי גילאים, התמונה קצת יותר מורכבת: בישראל נולדים יותר תינוקות בנים מבנות. בסך הכל, עד גיל 29 יש 55 אלף גברים יותר מנשים (1.955 מיליון גברים ו-1.9 מיליון נשים). כך שהתירוץ שלא קל למצוא חתן אינו תופס, לפחות לא בנימוק המספרי.

למה אחרי גיל 90 קשה למצוא חתן?

תוחלת החיים של נשים היא 83.7 שנים, ושל גברים 80.4, כך שמגיל 30 ואילך הנשים מתחילות לשלוט מבחינה מספרית. ככל שהגיל עולה, כך הפערים נהפכים משמעותיים: בקבוצות הגיל שמעל 60, יש כ-120 אלף יותר נשים מגברים; בגילאים 60-64 יש כ-19 אלף יותר נשים מאשר גברים - 52.5% נשים לעומת 47.5% גברים. בגילאים 70-74 יש כ-20 אלף נשים יותר מגברים, אבל מכיוון שהאוכלוסייה בגילאים אלה קטנה יותר (193 אלף איש לעומת 330 אלף בעשור אחד קודם), הפער באחוזים גבוה הרבה יותר - 55% נשים לעומת 45% גברים.

הפער לטובת הנשים גדל בגילאי 80-84 ל-60% נשים ו-40% גברים. מעל גיל 90 יש כבר 63% נשים ורק 37% גברים, וכאן כבר באמת לא קל למצוא חתן, שכן על כל גבר יש כמעט שתי נשים.

חתנים בוגרים, כלות צעירות

ב-2009 נערכו בישראל 49 אלף חתונות (37 אלף מהן של יהודים ו-9,999 של מוסלמים). תל אביב סיפקה 3,800 חתנים, וקצת פחות כלות - 3,584. בירושלים מתחתנים הרבה יותר: 6,500 כלות ו-6,150 חתנים.

הכלות מתחתנות צעירות, החתנים מבוגרים: רק 1,600 חתנים התחתנו כשהם בני פחות מ-19, בהשוואה ל-7,350 כלות - פי 4.5. כשיורדים מתחת לגיל 16, מגלים שהפערים בין בין נערים לנערות גדולים הרבה יותר: 505 כלות לעומת 50 חתנים - פי 10. בחתונות המבוגרים המצב שונה: 1,240 חתנים התחתנו כשהם בני יותר מ-50, לעומת 613 כלות.

הרוב הגדול של החתנים והכלות התחתנו בגיל 25-29. הגיל החציוני של המתחתנים היהודיים עלה במשך 50 שנה רק בשנתיים וחצי - מ-25.7 ב-1960 ל-28.3 ב-2009.

86% מהחתונות ב-2009 נערכו בין רווק לרווקה; 3.3% בין רווק לגרושה; 4.7% בין גרוש לרווקה (עלייה של כ-20% מאז שנות ה-60); 5.2% בין גרושים לגרושות; 0.2% מהחתונות (כ-100) נערכו בין אלמנים לרווקות; 0.4% בין אלמנים לגרושות; ורק 0.1% מהחתונות בין אלמן לאלמנה.

ומה קורה בגזרת הגירושין? 13 אלף זוגות, מתוכם 11 אלף זוגות יהודים, התגרשו ב-2009. 205 זוגות יהודים התגרשו באותה שנה שבה התחתנו (2009). אלה נוספו ל-585 זוגות יהודים שהחזיקו רק קצת יותר - התחתנו ב-2008 והתגרשו ב-2009.

חגיגת חקלאות בצפת

בישראל מועסקים כמעט 3 מיליון איש (2,938,200 ליתר דיוק), מתוכם 2.5 מיליון יהודים. בין המינים הפער לא גדול: 164 אלף יותר גברים עובדים - 1.55 מיליון גברים לעומת 1.386 מיליון נשים.

14% מהמועסקים עובדים בתעשייה, 13.3% במסחר ובתיקונים (שילוב קצת מוזר שיצרו הסטטיסטיקאים בלמ"ס); בשירותי אירוח (מסעדות ובתי מלון) עובדים 4.6% מהמועסקים; ובחקלאות עובדים רק 1.6% מהמועסקים, אבל בצפת לא פחות מ-7% מהמועסקים הם חקלאים.

הכי הרבה מחנכים - ביהודה ושומרון

55 אלף מהמועסקים עובדים במכירת כלי רכב, אופניים אופנועים ודלק, 38 אלף איש מועסקים בראיית חשבון ו-25 אלף עובדים במספרות ובמכוני יופי (ורק 37% מהם שכירים). בשירותי הבריאות עובדים 41 אלף גברים ו-161 אלף נשים.

12.6% מהמועסקים עובדים בחינוך (370 אלף איש). נראה שהצפיפות בכיתות בבתי הספר מורגשת פחות ביהודה ושומרון, שם מרוכזים הכי הרבה מחנכים בישראל - 23.4% מסך המועסקים. גם עובדי מינהל ציבורי ביהודה ושומרון יש הרבה יותר מאשר בכלל האוכלוסייה - 8% בהשוואה ל-4.6% בכלל האוכלוסייה.

הענף שבו עובדים הכי הרבה ישראלים נקרא שירותים עסקיים (למשל, עורכי דין, רואי חשבון ויועצי מס) - 14.7% מהמועסקים. תל אביב מובילה עם 25% מהמועסקים.

בחינוך מרוויחים פחות

השכר הממוצע בישראל ב-2010 היה 8,414 שקל, אבל לא מפתיע לגלות של-17 אלף העובדים מתחום החשמל והמים (חברת חשמל ומקורות) שכר ממוצע גבוה הרבה יותר - 21,200 שקל. גם השכר הממוצע בהיי-טק גבוה בהרבה מהשכר הממוצע במשק - 16,317. מי עוד מקבל שכר ממוצע גבוה? 10,800 עובדי סילוק האשפה (תברואה) משתכרים 9,320 שקל. עם זאת, השכר הממוצע של 396 אלף המשרות בחינוך הוא 6,750 שקל.

ב-2010 נעדרו זמנית מעבודתם 185 אלף איש, שני שלישים מהם בשל חופשה. 25 אלף נשים נעדרו מסיבה אפילו יותר טובה - חופשת לידה. לעומתן, רק 600 גברים לקחו חופשת לידה (פחות מ-2.5%).

יותר תלמידי ישיבות מסטודנטים

138 אלף תלמידי ישיבה לומדים בישראל (לא כולל ישיבות תיכוניות), מתוכם 14 אלף מעל גיל 45 ו-17.5 אלף צעירים מ-19. 40 אלף תלמידי ישיבה הם ירושלמים ו-3,000 הם מאשדוד. כמעט כולם, כמובן, גברים (רק 323 נשים מוגדרות כתלמידות ישיבה).

מספר הסטודנטים בישראל עולה בכל שנה: מ-15 אלף ב-1970 ל-60 אלף ב-2007, 66 אלף ב-2008 ו-68 אלף ב-2009. 15 אלף סטודנטים לומדים הוראה, 35 אלף הנדסאות וטכנאות, ו-4,500 לומדים אמנויות, עיצוב וארכיטקטורה.

בחינוך היסודי בישראל יש כמעט 100 אלף תלמידים עם צרכים מיוחדים (94 אלף), 57 אלף מתוכם עם לקות למידה (בעיקר קשב וריכוז).

כ-300 נשאי איידס בשנה

2,305 נשאי HIV היו בישראל ב-2000, ומאז נוספו עוד 3,348 נשאים (כ-300 כל שנה). כשני שלישים מהם גברים (2,110 גברים ו-1,223 נשים). 1,100 מתוך כ-5,300 נשאים וחולים הם הומוסקסואלים, 720 הם מזריקי סמים ו-50 הם מקבלי עירוי דם. 2,200 מהם יוצאי מדינות שבהן הנגיף נפוץ, ו-170 נדבקו מאמם.

מי מהמר כל חודש

ההוצאה החודשית של משפחה ישראלית על בידור, תרבות וספורט היא 640 שקל. הישראלים מוציאים 31 שקל בחודש על קולנוע וצילום, בהשוואה ל-234 שקל על טלוויזיה ורדיו, 103 שקל על אינטרנט, 92 שקל על ספורט, 64 שקל על מוסיקה ואמנויות הבמה, 56 שקל על ספרים ודברי דפוס, 35 שקל על טבע ו-19 שקל על הימורים.

ל-72% ממשקי הבית הישראלים יש מנוי לטלוויזיה רב-ערוצית ו-15% מנויים למועדון כושר, לצפייה במשחקי כדורגל וכדורסל או לבריכה. 6% משלמים דמי מנוי לתנועת נוער ו-5% למופעי תרבות או למוזיאונים.

רק 4% מאנשי העשירונים 1-4 מנויים לעיתון יומי (14% רוכשים עיתון), בהשוואה ל-33% מאנשי העשירונים 9-10 שמנויים לעיתון יומי (30% רוכשים עיתון).

כמה חרדים יש באינטרנט

ככל שאתה יותר צעיר ופחות דתי, אתה משתמש יותר באינטרנט: 88% מבני 20-24 משתמשים באינטרנט, בהשוואה ל-35% מבני 65-74 ול-16% מהאנשים שעברו את גיל 75. 50% מהחרדים משתמשים באינטרנט בהשוואה ל-70% מהדתיים, 67% מהמסורתיים ו-82% מהחילונים.

אוהבים סוף טוב

ב-2010 הוצגו בבתי הקולנוע בישראל 233 סרטים, בהם 135 אמריקאיים, 18 ישראליים, 18 בריטיים, 14 צרפתיים, שישה מצריים, שלושה אסייתיים, שלושה אוסטרליים ושלושה איטלקיים. מאז 1985 הוצגו בממוצע כ-200 סרטים בשנה.

בישראל אולי סוגרים בתי קולנוע, אבל בסך הכל במשך השנים אין ירידה במספר המסכים. ב-2008 היו בישראל 35 בתי קולנוע עם 290 מסכים וכ-49 אלף מושבים; ב-2009 חלה ירידה של כ-4,000 מושבים, ארבעה בתי קולנוע ושלושה מסכים; וב-2010 היתה עלייה של 17 מסכים וכ-2,000 מושבים.

מעניינת יותר העובדה שמספר כרטיסי הקולנוע הנמכרים עלה באותן שנים: מ-9.7 מיליון כרטיסים ב-2007 וב-2008, ל-10.7 מיליון ב-2009 ועד ל-12.7 מיליון ב-2010 (גידול של כ-20%). בקיצור, כל ישראלי הלך פעמיים לקולנוע ב-2010.

ים המלח מתייבש

מאז 1926 איבדה הכנרת 3.4 מטרים - ממינוס 210.5 מטר מתחת לפני הים עד מינוס 213.9 מטר בנובמבר 2010. לעומת זאת, ים המלח איבד פי 12 - 43 מטר מאז 1930 - ממינוס 390 מטר למינוס 424 מטר בדצמבר 2010.