האם זה הזמן לעבור למכונית היברידית נטענת?

>> זה לא לוקח יותר מעשר דקות עד שהטויוטה פריוס פלאג-אין - המכונית ההיברידית החשמלית - הופכת להיות כוכבת החניון השומם למדי בשעת בוקר בדרום תל אביב. התנועה בחניון דלילה, אבל זמן הטעינה הארוך שנדרש למצברי הטויוטה - שעה וחצי - הכבל הכבד (כ-3 ק"ג) הנראה כמו צינור של משאבת דלק, עושים את שלהם: הסקרנים מתגודדים סביב הפריוס.

"היא נראית כמו פריוס רגילה", מעיר אחד הנוכחים. אחר שואל על הטכנולוגיה של המכונית - הטעינה מספיקה לנסיעה של 20 ק"מ, אנחנו מסבירים ובודקים את נורית החויווי האדומה שמעל לוח השעונים שמעידה כי המצבר עדיין לא טעון עד תום. "במכונית בנזין זה השלב שבו נדלקת לך הנורה שחסר לך דלק", אומר מישהו. היא נדלקת הרבה לפני כן, אבל כאן אחרי 20 ק"מ נכנס לפעולה מנוע בנזין ומספיק לעוד כ-600 ק"מ.

הסקרנות טבעית: אחרי ציפייה והמתנה של יותר מעשור למכונית היברידית-חשמלית - הטויוטה פריוס פלאג-אין, אבטיפוס למכונית היברידית נטענת, נמצאת בניסוי כלל עולמי והגיעה באחרונה לניסוי גם בישראל. על הכבישים היא עתידה לעלות באמצע 2012. עם זאת, מבחני הדרכים שנעשו לה עד כה בישראל היו מוגבלים למדי ונועדו בעיקר להוכיח שהמכונית אכן נוסעת. אבל כדי לקבל את החוויה המלאה, לקחנו את הטויוטה פלאג-אין לסיבוב של יומיים, והנה התוצאות.

9:55 בבוקר. עדיין בחניון

זמן הטעינה ארוך מקרקע אותנו לחניון. המתקהלים, שבינתיים התחלפו כבר, שואלים את אותן שאלות ואנחנו הופכים מבלי שהתכוונו למציגיה של המכונית בפני קהל מאזינים. כבר יותר מ-100 שנה מכוניות נוסעות בעזרת מנועי בעירה פנימית - בנזין או דיזל, מנועים חזקים שניתן לתדלק אותם במהירות בעזרת תשתית רחבה של תחנות דלק. הבעיה היא שהם מזהמים מאוד. הפתרון המסתמן, כך נראה, הוא מנועים חשמליים. הכוונה היא להביא את האנרגיה ממקורות מתחדשים (כמו שמש או רוח), וכך המכונית לא פולטת כל זיהום.

חלק מהבעיות בשיטה זו הן שהמצברים יקרים מאוד, מספקים טווח נסיעה מוגבל (160 ק"מ לכל היותר) וטעינתם אורכת זמן ממושך (שמונה שעות). הפתרון שנוקטים כמה יצרנים הוא שילוב בין הטכנולוגיות - מכונית היברידית נטענת. בטווחי נסיעה קצרים המכונית מנצלת רק את כוח המנוע החשמלי ואינה פולטת מזהמים, ומחוץ לעיר היא נהפכת למכונית היברידית - ומנצלת את מנוע הבנזין כמקור לכוח.

10:12. בכבישי העיר. שקטה במיוחד

מספיק דיבורים, אנחנו צריכים להגיע לפגישה במרכז העיר: אנחנו מנתקים את המכונית משקע החשמל, מקפלים את המטען ויוצאים לדרך בדממה. בתחילה התחושה מוזרה מעט, המכונית שקטה לגמרי ובתנועה העירונית הצפופה נדמה כאילו רעשי החוץ מועצמים. האוטובוס שנמצא לידי מטרטר בקול רם ושאונו נוכח בתא הנוסעים, ובמקרה אחר הולך רגל חוצה את הכביש באטיות ולא שומע את המכונית המתקרבת.

בתנועה העירונית הפריוס נעימה למדי, והמנוע החשמלי - שהספקו 82 כ"ס - מציע כוח מספק. ברחובות משובשים מעט המכונית מתגלה כרכה ומתנדנדת, ומשקל המצברים הגדול מכביד על המתלה האחורי, שנטרק על גבי המהמורות.

11:37. בדרך למודיעין. מנוע הבנזין מתעורר לחיים - וכבה

בבניין המשרדים שבו נערכה הפגישה לא היה שקע חשמלי מתאים, ואי אפשר היה לטעון את המכונית. הצג הדיגיטלי מדווח כי נותרו רק 9 ק"מ לנסיעה חשמלית, לאחר מכן נכנס מנוע הבנזין לפעולה, ולא בטוח אם יספיקו לנו לנסיעה הבאה - באזור נתניה. ואולם מנוע הבנזין נכנס לפעולה מתעורר לחיים מוקדם משחשבנו. בכביש מספר 2, כשהמהירות עולה, המכונית נדרשת ליותר כוח ולפתע מנוע הבנזין מתעורר לחיים ומרעיש אף יותר מהרגיל. עם זאת, בתום ההאצה, כשהמכונית שומרת על מהירות קבועה, מנוע הבנזין נכבה.

16:26 בדרך לצילומים. חוסכים את הפעלת המנוע

לאחר טעינה נוספת, המכונית מוכנה לצאת לצילומים באזור מודיעין. הפעם מנסים לחסוך ולהימנע מהפעלת מנוע הבנזין. הדבר מצריך נהיגה מתונה ואטית למדי, כשדוושת הדלק/חשמל נלחצת רק בקצות האצבעות. אבל זה מצליח, ועד מחלף בן שמן אנחנו נוסעים בכוחו של המנוע החשמלי בלבד. הצלם מעיר בצדק כי המכונית נראית כמו פריוס רגילה. ואולם גם הפריוס המוכרת, שהיא היברידית שאינה נטענת מבחוץ (מנוע הבנזין הוא שטוען את המצברים) היא מכונית בעלת מראה ייחודי. תא הנוסעים שלה - עם הגה קטן ושפע צגים דיגיטליים - נראה כאילו נלקח מסרט מדע בדיוני משנות ה-80.

18:10 שוב על כביש 1. אטיות מרגיזה

בדרך חזרה אנחנו מרשים לעצמנו לעקוף ולהאיץ, ומגלים כי השילוב של שני המנועים לא מתורגם לכוח מתפרץ ולתאוצות מרשימות. מד המהירות של המכונית, שתוכננה לחסוך בדלק ולא לספק ביצועים, מטפס למעלה באטיות מרגיזה מעט. גם הבלימה אינה חדה. בכביש מפותל שבו נסענו מוקדם יותר התגלתה הפריוס כרכה, ובפניות נטתה על צדה במידה מוגזמת, כאילו מישהו מרח שכבה של ג'לי מתחת לגלגלים.

19:15 חוזרים לחניון

שוב בחניון בדרום תל אביב - לשמחתנו נותר פנוי מקום החניה ליד השקע, וחשמל זרם למכונית לקראת הנסיעה הביתה, מה שמפנה לנו מספיק זמן לעשות חישובים. אנחנו שולפים את הטלפון הסלולרי ומתחילים לחשב. הפריוס יכולה להיות עסקה כלכלית מעניינת. במחירי החשמל הנוכחיים, טעינת המצבר במלואו לא תעלה יותר מ-2 שקלים. אלה שנוהגים רק מהפרברים לעיר ובחזרה, כמעט שלא ישתמשו בבנזין היקר.

עם זאת, מעל המכונית מרחפים שני סימני שאלה גדולים. הראשון, מה יהיה מחירה בשוק המקומי. הדבר תלוי ברשות המסים. אם המכונית תיחשב לחשמלית, יוטל עליה מס של 10% בלבד ומחירה יהיה 170 אלף שקל; אבל אם תיחשב להיברידית - המיסוי יהיה 30% ומחירה יטפס כבר ל-200 אלף שקל. בכל מקרה, מדובר בלא מעט כסף עבור מכונית משפחתית.

בנוסף, לא ברור עדיין אם מחיר החשמל למכונית יהיה דומה לזה של חשמל ביתי. אם לא, הכדאיות הכלכלית תרד עוד יותר. כמכונית, הפריוס פלאג-אין סובלת ומחסרונות רבים וניכר כי מדובר עדיין באבטיפוס, אבל היא מסמנת כיוון מעניין מאוד לתעשיית הרכב, שבזכותו ניסע בקרוב בעיר בעזרת מנועים חשמליים, ללא פליטת מזהמים.