סטודנטים בקליפורניה עוזבים את המעונות - לווילות יוקרה מעוקלות

במרסד, עיר בלב עמק סן חואקין, ואחת הקורבנות הקשים ביותר של גל העיקולים הפוקד את ארה"ב בשנים האחרונות, ההאטה בשוק הנדל"ן סיפקה הזדמנות דיור יוצאת דופן עבור אלפי סטודנטים. הסטודנטים, הנאלצים להתמודד עם מצוקה בהיצע המעונות, עוברים למאות בתי יוקרה בקהילות בהן התרחשה בניית יתר, ובתים רבים הועמדו לעיקול.

במחיר נמוך יותר משהיו משלמים במעונות, סטודנטים חולקים דירות בהן חדרי שינה עם שירותים צמודים, חניונים מקורים, שטיחים מקיר לקיר, ג'קוזי, מטבחים מעוצבים, חדרי ארונות גדולים, חדרי אירוח ענקיי, בריכות, וכדומה.

אוניברסיטת מרסד מעריכה כי עלות מגורים בקמפוס היא כ-13,720 דולר בשנה. מספר המעונות בקמפוס הוא 1,600, לעומת סך של 5,200 סטודנטים. בווילות היוקרה מחוץ לקמפוס, עומדת עלות הדיור הסטודנטיאלית על כ-7,000 דולר בשנה. סטודנטים החולקים וילת יוקרה בה לכל אחד חדר שינה עם חדר שירותים ואמבטיה צמודים, משלמים 200-350 דולר בחודש - תלוי ביתרונות הנוספים של הדירה.

גורביר דהילון, למשל, סטודנט לביולוגיה מולקולרית, משלם 70 דולר יותר משותפיו לדירה, כיוון שהוא דר במה שהם מכנים "סויטת הפנטהאוז", בה ג'קוזי מפואר שלא היה מבייש את מלון סיזר'ס וחדר ארונות עצום – המלא כעת בכובעי הבייסבול והטי-שירטים של דהילון. שולחן הביליארד בסלון מארח משחקים רבים וארוחות טאקו.

מספר גורמים הובילה לנוכחותם המפתיעה של סטודנטים בקהילות היוקרתיות. העיר מרסד, המונה 79 אלף נפשות, מדורגת שלישית בארה"ב בשיעור העיקולים שלה - אחרי לאס וגאס בנוואדה ו-ואלחו בקליפורניה, לפי חברת ריאלטיטראק העוקבת אחר מחירי הדיור. האזור נהנה מקדחת נדל"ן ספקולטיבית במסגרתה יזמים נהרו לאזור - והבועה התפוצצה ברעש גדול כאן.

עבור מאות הבתים העומדים ריקים במרסד, הסטודנטים המוכנים לחלוק דירה "מהווים ברכה", לדברי אלי ווטן, לשעבר ראש עיריית מרסד, וסוכנת נדל"ן. 5 סטודנטים שמשלמים כל אחד 200 דולר בחודש, מצליחים לשכור דירה שמשפחה שלא יכולה להרשות לעצמה שכירות של יותר מ-800 דולר בחודש לא יכולה לקחת.

לא כולם מרוצים מהפתרון. "כולם ברחוב כאן שקועים בחובות ולא רואים את האור בקצה המנהרה", אומר ג'ון אנגוס, מורה לאנגלית ששילם 532 אלף דולר עבור בית ששווה כיום 221 אלף דולר. "זו היתה אמורה להיות קהילה פרברית, דמויית 'עקרות בית נואשות'. והסטודנטים האלה הם ההיפך הגמור". אנגוס משלם על ביתו 3,000 דולר בחודש, בעוד שכניו הסטודנטים משלמים עשירית מכך. "לדעתי הם הסטודנטים בני המזל הרב ביותר שאי פעם פגשתי", אמר במרירות.

גם הסטודנטים למדו כי המצב הכלכלי משקף סיכונים מסוימים. ווטן מספרת על 4 סטודנטים שגרים בדירה שעוקלה על ידי בנק. הסטודנטים המשיכו במשך חודשים לשלוח את שכר הדירה לבעלם, שברח מהעיר בשל החובות. כשהבנק העניק להם שהות של שבועיים להתפנות, הם נאלצו לבדוק מה זכויותיהן המשפטיות. "זה קנה להם לפחות 3 חודשים", מספרת ווטן על מאמציהם.