כך נרקמה בלשכת נתניהו המזימה לסגירת ערוץ 10

בשעת ערב מאוחרת ביום רביעי, 19 באוקטובר, יום לפני ערב שמחת תורה, הגיע לכותב שורות אלה מסרון לקוני מגורם יודע דבר: "ערוץ 10 לפני סגירה". פסטיבל גלעד שליט, ששוחרר יום קודם מהשבי, שלט בסדר היום. ארבעה ימי חג וסוף שבוע עמדו בפתח. המסרון נשכח מלב ומצא את מקומו בזיכרון הסלולרי, משם הוא נשלף בתחילת השבוע. בירור קצר העלה כי כבר באמצע אוקטובר, בימים הרגישים ביותר של תפירת עסקת שליט, נרקמה בלשכת ראש הממשלה המזימה לסגירת הערוץ.

כמו עסקת שליט, היא נשמרה בסוד. כמו עסקת שליט היא נחשפה בדקה ה-89, כשהמעשה כבר היה עשוי. נותר רק לתפור אי אילו קצוות אחרונים, טכניים. הרוב בוועדת הכלכלה הובטח. שיתוף הפעולה עם סיעת ישראל ביתנו, שמבחינתה אפשר לסגור את כל כלי התקשורת במדינה מלבד ערוץ 9 הרוסי, נחתם. ח"כ רוברט אילטוב מישראל ביתנו, אמר לבכיר בליכוד: "על זה נלך אתכם גם למשבר קואליציוני". הגרדום בכיכר העיר הוכן לתפארה. הקורבן עוד לא ידע שימיו ספורים, אך התליין ידע. זה היתרון בלהיות תליין.

לפני כשבועיים, ב-26 באוקטובר, באו בכירי מערכת חדשות ערוץ 10 ללשכת ראש הממשלה בירושלים. זה היה מפגש שגרתי בין מערכת חדשות ארצית לראש הממשלה. מעניין מה עבר במוחו של נתניהו כאשר ישב שם במשך שעה וחצי והשיב לשאלות. הוא ידע שגורלם המקצועי של היושבים לפניו נחרץ. האם חש תסכול מחוסר התוחלת שבאירוע, מבזבוז זמנו היקר על קבוצה של או-טו-טו לשעברים, או שבלבו הוא נהנה לראות את החבורה הדווקנית הזאת, המעצבנת, ברגעי תהילתה האחרונים.

בתום הישיבה קם נתניהו ונעלם במהירות במשרדו. בחדר נותרו אנשי המערכת ומנכ"ל הערוץ, יוסי ורשבסקי, שהגיע לקראת תום הישיבה. על פי גורמים בערוץ 10, לוורשבסקי נקבעה מבעוד מועד פגישה פרטית עם נתניהו, שהיתה אמורה להימשך כחמש דקות, בעניין עתיד הערוץ. נתניהו חמק לחדרו וורשבסקי חזר לגבעתיים כלעומת שבא. בלשכת ראש הממשלה הכחישו את הדברים: "לא נקבעה פגישה בין נתניהו למנכ"ל הערוץ, כך שנתניהו לא חמק ולא התחמק". ככלל, נמסר: "הלשכה לא התערבה בנושא ערוץ 10".

התגובה הזאת מוציאה שם רע לציניות: ביום שלישי השבוע הוטלה משמעת סיעתית על נציגי הליכוד בוועדת הכלכלה, כדי שיצביעו כאיש אחד נגד דחיית תשלומי חובות הערוץ למדינה. רק לשכת ראש הממשלה מסוגלת לכפות הצבעה אחידה על חברי סיעת השלטון. חבר הוועדה דני דנון, שתומך בהמשך קיומו של הערוץ, לא הגיע לדיון והוחלף בליכודניק אחר, שהצביע כנדרש (לדברי דנון, היעדרותו מהכנסת היתה מתוכננת ואם היה נוכח, היה מצביע בעד הדחייה). חבר הוועדה אופיר אקוניס, שיום קודם הבהיר שלא יתנגד לדחיית תשלומי התמלוגים, הצביע נגד כמצוות אדונו בלשכת ראש הממשלה.

מעניין שבאותו יום פורסם ב"הארץ", כי נתניהו החליט לתמוך בהצעת החוק של אקוניס להגבלת יכולתם של ארגוני השמאל ועמותות לזכויות אדם לגייס תרומות בחו"ל. הנה כי כן, הכל תיקתק, השמש זרחה והשוחט שחט. שר התקשורת, משה כחלון, זז הצדה, נעלם מן העין. הוא הבין שהמשחק מכור ולא רצה להתבזות. הוא הרים ידיים. כחלון נחשב שר מצטיין, ולא היה רוצה להיזכר כמי שבמשמרת שלו הוחשך ערוץ מרכזי, אבל במשחק הזה הוא פיון. כשנתניהו ואביגדור ליברמן במגרש, מי זה כחלון? בדיונים פנימיים הוא אומר שאסור לערוץ 10 להיסגר. "זה רע לתעשייה, רע למדינה ורע לצופים. צריך לעשות הכל שהערוץ ימשיך לשדר. אבל אם הוא ייסגר, זה לא בגלל שהממשלה סגרה, אלא בגלל שהבעלים החליטו לא לשלם את חובם".

אם לא תימצא נוסחה גואלת, ערוץ 10 יוחשך בעוד כחודשיים-שלושה. חברת החדשות המצטיינת שלו תפוזר. בלשכת נתניהו ירימו כוסית, בחשאי. גם בלשכת ליברמן. נתניהו יגיע לבחירות במצב תקשורתי לא רע: ערוץ 10 ז"ל, ביטאונו "ישראל היום", מציף את השוק, רשות השידור הממלכתית מתמסרת לו, דוברו לשעבר הוא עורך "מעריב", חברת החדשות של ערוץ 2 אינה מתעמרת בו יותר מדי. כמעט גן עדן.

לשכת ראש הממשלה משחקת בונקר. היא מתבצרת מאחורי תגובות בנוסח "לא התערבנו" ו"הכפשות חסרות שחר". ובכל זאת, אדם אחד שמעורב בסיפור, ומכיר היטב את הנפשות הפועלות, התנדב השבוע להסביר את המובן מאליו: "ערב הבחירות, כשגלעד ארדן היה יו"ר הוועדה, ביבי התערב למען ערוץ 10. לפני כשנה וחצי, כשאקוניס היה יו"ר הוועדה, ביבי שוב התגייס בכל כוחו להציל את ערוץ 10. הוא הורה לאקוניס לתת להם את הארכה שביקשו כדי לעבור לרישיונות אבל הערוץ החזיר לו רעה תחת טובה. הם כל הזמן תוקעים אותו, ואת שרה. הם לא יודעים לפרגן. רק לתקוע, לתקוע ולתקוע. מדוע הוא צריך להתגייס למענם, כדי שימשיכו לתקוע אותו ואת שרה?"

למאמר המלא באתר "הארץ"