העליון דחה ערעורו של גאידמק: חויב לשלם 30 מיליון שקל ליוסף טרוים
הסכסוך בין השניים החל ב-2002 כאשר טרוים העביר לגאידמק 95% ממניות חברת אלקטל ולאחר מכן טען כי לא שולמה לו מלוא התמורה כפי שנקבעה בהסכם
ארקדי גאידמק ישלם לאיש העסקים יוסף טרוים כ-30 מיליון שקל - כך קבע היום הרכב שופטי בית המשפט העליון בראשות סגן הנשיאה אליעזר ריבלין. פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון מביא לסיום הליך משפטי שנמשך מזה שמונה שנים.
ב-2002 העביר טרוים לחברה שבשליטת גאידמק 95% ממניות חברת אלקטל שממוקמת בקזחסטאן ובבעלותה מפעל פטרוכימי שם. בסמוך למועד העברת המניות, העביר גאידמק לטרוים 3 מיליון דולר. כשנה לאחר מכן הגיש טרוים תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שבה טען כי לא שולמה לו מלוא התמורה בגין העברת המניות כפי שנקבעה בהסכם בכתב שנכרת בין הצדדים.
ב-2006 הסכימו הצדדים להעביר את לבוררות בפני כבוד השופט (בדימוס) דן ארבל. ב-2009 פסק ארבל כי ההסכם שנכרת בין הצדדים מחייב את גאידמק בתשלום של כ-46 מיליון שקל. שני הצדדים ערערו על החלטתו בפני בוררות הערעור בה דנו השופטים בדימוס אליהו וינוגרד, ורדי זיילר ודן ביין. בוררות הערעור דחתה את הקביעות העובדתיות של פסק הבוררות הראשון בעניין ההסכם בעל-פה, וקבעה כי הן "לא היו מבוססות על אדנים מוצקים". לפיכך, נקבע בפסק בוררות הערעור כי לא נכרת בין הצדדים הסכם מחייב - בכתב או בעל-פה. יחד עם זאת, בפסק בוררות הערעור נקבע כי מאחר שהבעלות בחברה הועברה לגאידמק עליו לשלם מחיר ראוי עבורה.
מכיוון שהצדדים סירבו למינוי מומחה להערכת שווי המניות, העריכה בוררות הערעור את המחיר הראוי בדרך של אומדנא ופסקה לפיו כי המערער יעביר למשיב תשלום נוסף בסך של 8 מיליון דולר.
לאחר קבלת פסק בוררות הערעור, פנו שני הצדדים לבית המשפט המחוזי בתל אביב. טרין ביקש לאשר את פסק בוררות הערעור, ואילו גאידמק ביקש שיבוטל החלק בפסק הבוררות אשר מחייב אותו בתשלום נוסף עבור המניות. המחוזי קבע כי החלטת בוררות הערעור לחייב את גאידמק בתשלום מחיר ראוי עבור שווי המניות אינה חריגה מסמכות. עם זאת, נקבע כי קמה עילה לביטול פסק הבוררות שכן לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה להביא ראיותיו.
שני הצדדים הגישו בקשות רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בקשתו של טרוים נדחתה על הסף ואילו בקשתו של גאידמק נדונה וכעת נדחתה בפסק הדין. לטענת גאידמק, התביעה המקורית התבססה על עילה חוזית ולכן הגבילה את סמכות הבוררים, לפי ההסכם, לדיון בעילה החוזית בלבד. לשיטתו בוררות הערעור קבעה כי לא נכרת חוזה בין הצדדים ולכן היה עליה לדחות את התביעה.
השופט ריבלין קבע כי הבוררים לא חרגו מגדרי הסכסוך בו התבקשו לדון ולא חרגו אף מכללי ההכרעה שקבעו. הוא מציין כי "הצדדים הסמיכו את הבוררים להתרשם מטענותיהם ומחומר הראיות בכל דרך שימצאו לנכון ולפסוק בהתאם להוראות הדין המהותי ועל פי המערכת העובדתית שהוצגה בפניהם. בענייננו, התרשמות בוררות הערעור מחומר הראיות הייתה כי מניות יקרות ערך עברו מידיו של המשיב לידיו של המערער, ולא שולמה עבורן תמורה ראויה". נפסק כי גאידמק יישא בהוצאות משפט של טרוים בסך 20 אלף שקל.