השאלה הגדולה: כמה עובדי קבלן יש באמת בישראל?

אחד הקשיים העולים בשיחה על עובדי הקבלן בישראל נובעת מהעובדה הפשוטה שאיש אינו יודע את מספרם.

ממשלת ישראל, המעסיקה הגדולה במדינה, מעולם לא טרחה לבדוק כמה עובדי קבלן היא מעסיקה במשרדי הממשלה, ברשויות המקומיות, ברשות שדות התעופה, ברשות הנמלים או בחברת החשמל.

יתרה מכך - בארגונים המאיימים בשביתה יש מאות עובדי קבלן. כך למשל בבנק דיסקונט יש 500 עובדי קבלן, גם בבנק לאומי יש כמה מאות, ובנמל אשדוד יש לא פחות מ-250 עובדי קבלן. גם הרשויות המקומיות מעסיקות מאות עובדים כאלה כל אחת. לכל אלה אין כל תמריץ שמישהו יבדוק באמת מהי מכסת ההעסקה הקבלנית, והם לא נוטים לנדב את המידע מיוזמתם.

לפי הערכות, 5%-10% מהעובדים במשק הם עובדי קבלן - כלומר 150-300 אלף איש. נתון זה כולל לא רק את העובדים הנחשבים המנוצלים ביותר - בייחוד עובדי הניקיון והשמירה - אלא גם, למשל, עובדי מחשוב (IT) שמועסקים על ידי חברות כמו נס ומטריקס ומוצבים בחברות שונות כאנשי מיקור חוץ, וכן עובדים שמועסקים בחברות כוח אדם כמו מנפאואר או נישה.

עובדי המחשוב והעובדים בחברות כוח האדם אינם נחשבים מנוצלים, בדרך כלל. עובדי המחשוב נהנים בדרך כלל ממשכורות נאות ומתנאים סוציאליים נאותים. עובדי כוח האדם - בתפקידים כמו מזכירות, מוקדנים ודיילים - אמורים להפוך לעובדים קבועים של החברה שבה הם מוצבים בתוך תשעה חודשים מרגע שהתקבלו לעבודה.

קבוצת העובדים שמצבה הבעייתי ביותר היא עובדי "חברות השירותים" - שרובם אנשי ניקיון ואבטחה. עובדים אלה מהווים את חוט השדרה של מעמד העובדים העניים. לפי הערכות זהירות, לקבוצה זו משתייכים כמחצית מכלל עובדי הקבלן - 150 אלף עובדים, ואם תשאלו את עופר עיני מדובר בקרוב לחצי מיליון עובדים. האמת נמצאת כנראה איפשהו באמצע.