רות מיידוף בראיון ראשון: "פוחדת להוציא כל סנט"

לאורך כמעט שנתיים מאז הורשע ברנרד מיידוף בהונאת הפונזי הגדולה בהיסטוריה, אשתו רות, שהתאהבה בו כשהיתה בת 13 ונישאה לו כעבור חמש שנים, תמכה בו לאורך כל הדרך. היא נשארה לצידו למרות הספקות בנוגע לנאמנותו כלפיה, העוינות מצד חבריו שהפכו לקורבנותיו והעמקת הקרע עם שני בניה, שהתעקשו כי תנתק את קשריו עם אביהם.

בסתיו שעבר ניתקה את הקשר. "אתה תצטרך לעזוב אותי במנוחה ולא להתקשר", הודיעה לבעלה בלי כחל ושרק. כשהוא התעקש, היא החליפה את המספר.

אחרי שנים של שתיקה והסתגרות, רות מיידוף הסכימה לדבר עם כתב "ניו יורק טיימס", לאחר שבנה היחיד שנותר בחיים, אנדרו, ביקש ממנה לתרום בקידום הביוגרפיה המשפחתית - "אמת והשלכות: החיים במשפחת מיידוף" - שנכתבה בידי לורי סאנדל ויוצאת לאור השבוע.

היא דיברה בקול צרוד ורך, תכופות על סף דמעות, על הרס משפחתה שלה ושל אלפי משפחות נוספות ברחבי העולם."זה כל כך עצוב", היא אמרה. "כל מה שאני חושבת על הקורבנות - קשה להתמודד עם זה, כי אין שום דבר שאני יכולה לעשות בעניין".

כמו רבים מהקורבנות, גם לה נותרה רק שארית קטנה מהחיים שהיו לה פעם. לאחר שנדחתה על ידי מספר בעלי בתים במנהטן, היא גרה כעת בבית שכור בשכונה סגורה בדרום מזרח פלורידה. היא עומדת בפני התדיינות משפטית ו"פוחדת להוציא כל סנט". הנזק שגרם בעלה לקורבנותיו עדיין מכה בה בהלם. "זה היה מעבר לכל דבר שאפשר להעלות על הדמיון", היא אומרת.

לאט לאט היא החלה לבנות מחדש את חייה. היא עבדה עם ילדים שנזקקו לתמיכה רגשית, ובימים אלה מתנדבת ארבעה ימים בשבוע בארגון המספק ארוחות חמות לנזקקים, שם גם יצרה רשת קטנה של חברים חדשים.

ובכל זאת, יש דברים שלא השתנו. כמה מקורבנותיו של מיידוף עדיין מאשימים אותה בהיותה שותפה לדבר עבירה - טענה המוכחשת על ידיה - ותוקפים אותה באינטרנט ובמדיה בכל פעם שהיא מוזכרת בחדשות. זה כך מאז היום בו בעלה, דמות ידועה ומכובדת בוול סטריט, נעצר לאחר שהצליח לגנוב מלקוחותיו - בהם גם בני משפחה רחוקים - הון של 17 מיליארד דולר במזומן ועוד 65 מיליארד דולר על הנייר.

המיליארדים שנגבו ממשקיעים כיסו תשלומים למשקיעים אחרים, אך חלק מהכסף מימן את אורח החיים הראוותני של המיידופים - יאכטות, בית קיץ בדרום צרפת, בגדי מעצבים, יהלומים ומטוס פרטי – כל אלה נעלמו כלא היו, ושארית ההון שנותרה הוקצתה בכדי לפצות את הקורבנות, עד כמה שניתן.

האוצרות האלה, אומרת מיידוף, אינם מנת חלקם של הזיכרונות הטובים ביותר שהיא נושאת מ"החיים שלפני". היא מעדיפה לדבר על היותה אמא לשני ילדים נבונים בפרברי ניו יורק, שמבלה איתם את חודשי הקיץ על סירה קטנה. "אלה היו השנים שאני מוקירה יותר מכל".

היא אומרת כי היא ובעלה חשו כה חסרי אונים ומותקפים בשבועות לאחר מעצרו, שהם ניסו להתאבד באמצעות נטילת כדורי אמביאן. באי-מייל מבית הסוהר אישר ברנרד מיידוף כי הזוג ניסה לשים קץ לחייו. "למרבה המזל, התעוררנו בבוקר חיים", הוא מוסיף. "אנא נסו להבין שזה דבר שמאוד קשה להודות בו".

היא נשארה עם בעלה כיוון שלדבריה "אני באה מדור שבו המשמעות של נישואים היא להישאר ביחד, לטוב ולרע. זה היה כרוך בייסורים, אבל לא הייתי יכולה לנטוש את הגבר איתו הייתי כל חיי".

כשלבסוף היא ניתקה את הקשר איתו, זה כבר היה מאוחר מדי עבור בנה מארק. לאחר ניסיון ההתאבדות הראשון שלו באוקטובר 2009, מארק מיידוף התחנן בפני אימו שתתרחק מאביו. אך לדבריה, היא לא פעלה מהר מספיק. ב-10 בדצמבר 2010, יום השנה השני למעצרו של ברנרד מיידוף, בנו הבכור תלה את עצמו.

רות אומרת כי היא חשה "רדופה" בשל כישלונה למנוע את התאבדות בנה. "לא היה לי מושג שזה השפיע על מארק בצורה כל כך קטלנית", היא אומרת כשדמעות זולגות על לחייה.

אנדרו, האח הצעיר, אומר כי הוא סבור שאימו צריכה להתגרש מאביו, אך רות רואה בכך צעד חסר טעם. הוא מוסיף כי העבודה על הספר עזרה לאימו להתמודד עם הכעס שלה על בגידתו של אביו בלקוחותיו ומשפחתו, וסבור כי הספר ירכך את העוינות הציבורית כלפיהם.

רות מטילה בכך ספק, ואומרת כי היתה רוצה להשיג שני דברים יקרים: היא מקווה שתצליח להרכיב מחדש כמה חתיכות מחיי משפחתה ההרוסים, ושתוכל "ללכת במורד הרחוב ולהרים את ראשי רק מעט כלפי מעלה".