תנו לחיות לחיות

30 מיליון איש זורקים ציפורים על חזירים. כל יום, כל שעה, כל דקה. במקום לעשות משהו פרודוקטיבי, כמו לעבוד או לבלות זמן איכות עם המשפחה, עשרות מיליוני אנשים קוברים את פניהם בטלפון הסלולרי, במחשב או בטאבלט, מתנתקים מהעולם ונשאבים למציאות אחרת.

מנתונים שפירסמה בשבוע שעבר חברת רוביו, יוצרת אנגרי בירדס, עולה כי 30 מיליון איש ברחבי העולם מבזבזים על המשחק הפופולרי הזה 300 מיליון דקות ביום - שהן 200 אלף ימים של קרבות מדי יום, או 5 מיליון שעות. רק לשם השוואה, ביוטיוב מועלות מדי יום 70 אלף שעות של סרטוני וידאו. ההצלחה של אנגרי בירדס, שמזוהה באופן המושלם ביותר עם המונח "אפליקציה לסמארטפון", גררה אחריה גן חיות בלתי נגמר של יצורי אנימציה שכל תכליתו היא לספק מענה לבעיה בסיסית של האדם הטכנולוגי: השעמום.

למעשה, הכל התחיל בפקמן: אותו משחק מוזר של אטארי שגרם להתמכרות של מיליוני משתמשים בעולם, ובעצם המציא את תחום משחקי המחשב. במשחק הפשוט הזה, פה גדול כלשהו שלא מחובר לשום גוף אמור לאכול נקודות ולברוח משדים. משחק נוסף שגרם להתמכרות הוא "הפלישה מהחלל" - תותח סתמי שאמור לירות ברובוטים שמסודרים בשורות ונעים ימינה ושמאלה ותוך כדי כך מתקרבים במהרה לכדור הארץ. בשני המשחקים, ששיגעו המונים בשנות ה-80, המטרה היתה לספק צרכים אנושיים קמאיים: לאכול, לברוח מאויב ולהגן על הבית. כך שאף שרמת השעמום האנושי גדלה עם התפתחות הטכנולוגיה, אותה טכנולוגיה עוררה מחדש באופן בלתי מודע יצרים טבעיים של הנפש.

30 שנה קדימה, לא בטוח שמשהו השתנה - רמת השעמום ממשיכה לעלות, הגירויים שאמורים למלא את השעמום בתוכן הולכים ומתחזקים, ומשחקי המחשב, שכעת נקראים אפליקציות, מחזירים את האדם אל הטבע. ליתר דיוק, הם מחזירים אותו למצב של הצייד שרודף אחרי חיות. עם מהפכת הסמארטפונים והטאבלטים, מתגלה שחיות מעולם לא היו פופולריות יותר. בין המשחקים המורדים והנמכרים ביותר בחנויות האפליקציות של אפל וגוגל אפשר למצוא לא מעט חיות שעוברות התעללות. הנה כמה דוגמאות:

האובייקט: נמלים שמשתלטות על מסך הטלפון. המטרה: למחוץ אותן.

האובייקט: חתול מעצבן או כלב מדבר. המטרה: לתת להם סטירות, בוקסים וכאפות לפנים, ולפעמים להאכיל אותם כדי שימשיכו לחיות.

האובייקט: חזירים שמנים וירוקים. המטרה: לפוצף עליהם ציפורים מעצבנות לא פחות.

האובייקט: קוף רעב. המטרה: למצוא לו אוכל תוך קפצוץ מענף לענף.

האובייקט: גחליליות שנמשכות לנורות לוהטות. המטרה: להעביר אותן מנורה לנורה מבלי שיישרפו.

האובייקט: דוב פנדה שמנסה לעוף. המטרה: לטלטל אותו מרכס לרכס ולהשאיר אותו בחיים.

האובייקט: פינגווין ארקטי. המטרה: להחליק אותו על פני קרחונים.

האובייקט: ארנבות. המטרה: לירות בהן חצים ולהפיל עליהן משקולות כדי להעלים אותן מהמסך.

האובייקט: צפרדע רעב. המטרה: להאכיל אותו כדי שיפסיק להציק.

האובייקט: דרקון שלא יודע לעוף. המטרה: להעיף אותו לעזאזל - ולא משנה אם הוא מתרסק על ההרים.

האובייקט: קוף רעב. המטרה: להעיף לו על הראש את הבננות שהוא כל כך רוצה.

אפשר לראות בזה רק משחק, וכל מלה על המשמעויות של האופנה הזאת תהיה מיותרת, תחת המוטו "שחקו ותהנו". אבל זה לא באמת ככה. גם מבלי להיות רציניים יותר מדי או הורסי מסיבות, ברור שהביזאריות והפופולריות של המשחקים אומרות משהו על הלך הרוח של תושבי כדור הארץ וגם על רמת הגירויים ההולכת ועולה.

מצד אחד, קיימות אפליקציות לימודיות שעוזרות לאדם להתקרב לטבע - בין אם מגדירי ציפורים או צמחים, ובין אם אפליקציות לילדים שמלמדות על גידול חיות ועל הקולות שהן משמיעות. כל הורה יודה שהאפליקציות האלה מבורכות - הן מפתחות את הילדים וגם יוצרות חיבור בין העוללים לבעלי חיים. במובן הזה, כנראה שהטכנולוגיה לא כל כך מנכרת את בני האדם מהטבע שסביבם. להפך: הטכנולוגיה רק מקרבת בין בני האדם לבעלי החיים.

מצד שני, המוח האנושי, שממציא משחקים ומחפש לגרות את המוח הפרימטיבי של האדם - אותו חלק במוח שמחפש אתגרים חדשים - מוצא אותם על ידי התעללות וירטואלית בחיות חסרות ישע. אם בתחילת הדרך (בפקמן ו"הפלישה מהחלל") היו אלה יצורים חסרי פרצוף וזיהוי, כיום אלה חיות ספארי שגרתיות (ציפורים), חמודות (ארנבים) ואנושיות (קופים).

מה זה מספק לאדם? ובכן, קודם כל כסף, ורוביו היא דוגמה לכך ומודל לחיקוי עבור מפתחים אחרים. מהצד של משתמש הקצה, המשחקים האלה מזמנים סוג של מציאות חלופית בכף היד. בתור לרופא, בזמן שידור החדשות בטלוויזיה, במקום להתעמת עם הבוס ולהתמודד עם הבכיינות של התינוקת, או של בן הזוג - כל מה שצריך לעשות הוא להשפיל את הראש, להחביא את הטלפון הסלולרי בין הידיים מתחת לשולחן... והופ! כל העולם שמסביב נעלם. אין קולגות מסביב לשולחן הדיונים, אין בלגן בבית, מת העולם. יש רק ספארי מטורף, שבו מוציאים את העצבים על חיות.

במציאות החלופית הכל ססגוני, מלהיב ומאתגר יותר. הבוס נהפך לחזיר מרושע, התינוקת לפינגווין שמנמן וחסר ישע, האשה לדרקון שלא יודע לעוף והבעל לצפרדע רעבה. תוך שנייה אתה נשאב לספארי צבעוני עם קולות רקע משעשעים (שרצוי להשתיק כדי לא לגרום לסביבה המציאותית לפלוש לך לעולם ולקלקל אותו), הרפתקאות טכנולוגיות קצרות מועד שבאות לנתק אותנו מהלחצים שהעולם הטכנולוגי עצמו יצר לנו.

וכך נוצר מעגל קסמים, שבו העולם הטכנולוגי מערים בפני המשתמשים אתגרים וקשיים יום-יומיים בכמויות הולכות וגדלות. אנחנו, מנגד, מחפשים מפלטים מהירים וקצרי מועד שמערבים כמה שיותר חושים כדי ליצור מיסוך טוב יותר מהסביבה - סביבה חלופית שתזרוק אותנו כמה שיותר רחוק, מופרך, מהיר ומתגמל. והכי חשוב, שבסוף, אם לא כל כך מצליחים לחסל את הארנבות, הקופים, הדינוזאורים ודובי הפנדה - תמיד אפשר לעשות רי-סטארט, למחוק את הכישלונות ואת האכזבות ולהתחיל את המשחק מחדש, משהו שדי קשה לעשות בעולם האמיתי.