"אש גדולה מתלקחת - המבנה הכלכלי שהכרנו עומד להשתנות לחלוטין"

>> "אש גדולה מתלקחת. לא רק בישראל כי אם בכל העולם; האש הזו עומדת לשרוף את כולנו. המבנה הכלכלי שהכרנו ב-60 השנים האחרונות, זה שנוצר אחרי מלחמת העולם השנייה, עומד לספוג מכה קשה. זה כמו הטיטאניק כשהחלה לטבוע - אם לא מחלצים את הנוסעים שנמצאים בסיפונים התחתונים, הם יעלו למעלה וימשכו את נוסעי המחלקה הראשונה למטה".

בעוד שמקבלי ההחלטות הבכירים בעולם עושים מאמצים אדירים כדי להרגיע, להקל על הלחצים ולעודד, אבי טיומקין, המייעץ לקרנות גידור בינלאומיות, פטור מהמחויבויות האלה. הוא פורש בחדות את ניתוחיו ויורה לכל עבר. "לשאול מישהו אם הוא בעד המחאה", הוא אומר, "זה כמו לשאול יפאני אם הוא בעד הצונאמי או נגדו. אני קורא את ההתבטאויות של ההנהגה הפוליטית בישראל ואת מה שאומרים אנשים כמו רון חולדאי ומוזי ורטהיים, והמסקנה שלי היא שגם המערכת הפוליטית וגם המערכת העסקית לא מבינות את המחאה הזו".

אפשר כמובן לחלוק על הניתוחים הכלכליים של טיומקין, שמתגורר בניו יורק ומבלה חלק מזמנו בישראל, אבל עיקר עוצמתם נובע מהדיוק של המלצותיו בשנים האחרונות. בתחילת 2008, יותר מחצי שנה לפני שפרץ המשבר הפיננסי, טיומקין המליץ ללקוחותיו לקנות זהב ואיגרות חוב של ממשלת ארה"ב. מחיר אונקיית זהב נע אז סביב 900 דולר והתשואה על איגרות החוב אמריקאיות לעשר שנים נעה סביב 3.9%. עד אמצע אוגוסט השנה הזהב הספיק לזנק ל-1,900 דולר ובסוף ספטמבר תשואות האג"ח, הנעות בכיוון הפוך למחירן, צללו ל-1.9%.

זה גם כמה שנים שטיומקין טוען בנחישות ובהתמדה שגוש היורו ניצב בפני משבר גדול, שיאיים על עצם יכולתו להמשיך ולהתקיים. באפריל 2008 התפרסם מאמר שלו ב"פורבס", שנשא את הכותרת הנחרצת "מותו של היורו". המטבע האירופי נסחר אז סביב 1.56 דולר ליורו וזה היה הרבה לפני שהמשברים פרצו באיטליה, יוון, ספרד, פורטוגל ואירלנד. מאז, היורו צלל לערך של פחות מ-1.38 דולר ליורו. קדאפי הודח ונהרג, הממשלה בטוניס נפלה, הממשלה המצרית נפלה, שליט תימן איבד כנראה את אחיזתו, שלטונו של אסד מתנדנד, גוש היורו ניצב בפני לחצים עצומים וגל מחאה שוטף את העולם.

היעלמות ההון הפרטי

אתה זוכר תקופה דרמטית יותר?

טיומקין משתהה כמה שניות לפני שהוא משיב. "אין ספק שהעולם עובר מהפך, שבעקבותיו העולם שהכרנו אחרי מלחמת העולם השנייה ישתנה - פוליטית, חברתית, כלכלית ופיננסית. מה שאנחנו רואים מול עינינו הוא חזרה מוחלטת לאחור - מעולם ששייך לסקטור הפרטי ולגלובליזציה מתרחשת תנועה לכיוון עולם שבו הסקטור הציבורי והממשלות יקבלו את ההחלטות".

זו הסיבה להפסדים שנגרמו למשקיעים מובילים כמו ג'ון פולסון וביל גרוס?

"בהחלט. בשלוש השנים האחרונות יש ירידה חדה ביכולת התפקוד של גופי הפרייבט אקוויטי ושל קרנות הגידור הבינלאומיות. בנקים רבים נסגרו, היכולת לגייס אשראי הצטמצמה, שחקנים רבים נעלמו מהמפה, יש עלייה חדה ברגולציה - כל התהליכים האלה גרמו לירידה עצומה בהיקפי הפעילות ובנזילות.

"מה ששירת את גרוס לאורך הרבה שנים היה ניתוחים מדויקים בנושאים כמו גירעונות תקציביים ושינויי ריבית. אבל ברגע שהמערכת עצמה השתנתה, הכלים האלה נהפכו להיות לא רלוונטיים. וורן באפט עדיין פועל גם הוא על פי הכללים הישנים - וגם הוא יכה על חטא.

"במשך שנים ארוכות שוק המניות היה המגרש העיקרי שבו ניתן היה לעשות אקזיט או שבו המוסדיים יכלו לפעול. ב-15 השנים האחרונות, הם היו השחקנים העיקריים בשווקים הפיננסיים, והם אלה שיצרו את המודל הפיננסי שהפעיל אותם. זה נגמר".

מה ההסבר שלך לכך שאחרי שסוכנות הדירוג S&P הורידה את דירוג האשראי של ממשלת ארה"ב, מחירי האג"ח דווקא עלו?

"ארה"ב היא עדיין הבסיס של הכלכלה העולמית ושל המערכת הפיננסית בעולם. ארה"ב היא המקום היחידי שעדיין מתפקד טוב יחסית. הטעות היא שאי אפשר להעניק לארה"ב דירוג של AAA. ארה"ב היא, בהגדרה, כלכלה של AAA".

טיומקין רואה את התהליכים האלה גם בישראל וגם אותם הוא קושר ל-S&P. "במקום לטפל באש המחאה", הוא אומר, "שר האוצר שלנו, יחד עם קבוצת הכלכלנים שמייעצים לו - שאגב, כמובן, לא חזו את המשבר הכלכלי לפני שפרץ, לא הבינו אותו כשפרץ והם עדיין בחוסר הבנה - מיישמים כל מיני כללים וחוקים ישנים וארכאיים שאותם למדו באוניברסיטה. הכללים והחוקים האלה לא רלוונטיים יותר. אנחנו נמצאים בעולם אחר.

"הארכאיות של שר האוצר וראש הממשלה מתבטאת גם בגאווה המשעשעת שלהם על כך שישראל התקבלה כחברה ב-OECD - הארגון שבו חברות גם יוון, ספרד ופורטוגל, או בכך ש-S&P - אותה סוכנות שנתנה דירוגים גבוהים למדינות גוש היורו המתפרק ולמשכנתאות הסאבפריים - העלתה את דירוג האשראי של ישראל".

יש בישראל ריכוזיות?

"יש בישראל ריכוזיות והיא בעייתית, אבל הבעיה הזו תיפתר מאליה. ההון הפרטי ילך וייעלם. האימפריות העסקיות ייעלמו. אי אפשר יהיה יותר להכין רשימות עשירים, כי אי אפשר יהיה באמת לדעת יותר מי עשיר ומי לא. העושר נטו של רבים מאלה שאיכלסו את הרשימות האלה ייעלם".

"במשך הרבה שנים היתה מידה של כבוד לעשירים. הסיפורים שלהם אפילו נתנו השראה. אבל כשהפערים כל כך גדולים, נוצר מעמד גדול של אנשים שכבר אין להם לאן לחזור. ואם זה לא יטופל בצורה אגרסיבית וסוחפת, תגיע מכה גדולה".

"או זה - או שנהיה יוון"

טיומקין לא השתתף בהפגנות בניו יורק וגם לא באלה שהתקיימו בישראל, אבל יש לו דעה מגובשת על תנועת המחאה. "הגישה האינסטינקטיווית של רבים מאלה שתמכו במחאה היתה רומנטית: 'הלימודים בבתי הספר יתחדשו, הגשם יתחיל - והמוחים יחזרו הביתה'. אבל בעוד שאחרי מחאות קודמות, כמו זו שאחרי מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון או בעד חוקה, המוחים אכן הלכו הביתה, פה אין למוחים לאן לחזור. "לא מדובר בתהליך רומנטי", אומר טיומקין.

אם כך, אתה בטח מתנגד למסקנות ועדת טרכטנברג.

"מסקנות ועדת טרכטנברג הן בדיחה. הוועדה הזו לא הכניסה שינויים בסדרי העדיפויות. אתה חייב לשנות את התנאים הבסיסיים - או שהאש תשרוף גם אותך. הדרך לעשות את זה היא רק פריצה תקציבית. כמעט, הייתי אומר, בלי חשבון.

"יש להוריד בשיעור חד את המס על השכבות שעד העשירון השמיני, לחתוך בחדות או לבטל את המע"מ על מוצרים בסיסיים, להוריד את מחירי החשמל והדלק, להעלות שכר בסקטור הציבורי, ליזום בנייה של 100 אלף דירות להשכרה ולהטיל מיסוי על עשירים עם נכסים בשוווי יותר ממיליון שקלים - לא כולל דירה ראשונה.

"לא צריכה להיות סיבה לחשוש מפני אינפלציה. הורדת המע"מ, הורדת מחירי מוצרים והירידה הצפויה במחירי הסחורות והיבוא עקב המיתון העולמי הצפוי - כל אלה יהוו משקל נגד להתפרצות מחירים. אין אופציה שנייה. זה או זה - או שנהיה יוון.

"האגדה שישראל נחלצה ממשבר 2008 בזכות המשמעת התקציבית היא לא נכונה. בהתחשב בגודלה, בנק ישראל הזרים אז הכי הרבה כסף לכלכלה הישראלית - ובצדק. במקביל, הממשלה הגדילה את ההוצאות בצורה דרמטית - מה שעזר, ישירות ובצורה עקיפה. זה פשוט הפוך מעניין המשמעת. בסוף 2008 ובתחילת 2009 תקציב ההוצאות גדל, ומה שמנע גידול בגירעון היה גידול דרמטי בפעילות העסקית, בבנייה וביצוא.

"זה גם לא נכון שישראל חמקה ממשבר הנדל"ן. היא לא חמקה ממנו - הוא הגיע באיחור. בזמן שהמשבר בעולם פרץ, מצבת המשכנתאות בישראל היתה סבירה ואיכות החובות היתה סבירה. היום אנחנו נמצאים בתנאי משבר ולדעתי זו אחת הסיבות לכך שהנגיד פישר מחפש את דרכו החוצה".

ואיך יש לממן את הפריצה התקציבית שאתה מציע?

"הממשלה תנפיק אג"ח כדי לממן את הפריצה התקציבית ובנק ישראל יקנה את האג"ח האלה - בדיוק כמו שבן ברננקי, תלמידו של פישר, עשה בארה"ב".

אתה מצייר תסריט קודר. המסקנה היא שצריך להמשיך להשקיע בזהב?

"זהב יישאר הנכס שממשיך לעלות בכל הנסיבות. להערכתי, הוא יעלה באופן מוחלט אבל בוודאי שבאופן יחסי. יש להפסיק להתייחס לזהב כאל סחורה ולראות בו מטבע. זה לא אומר שזה לא יהיה מלווה בתנודתיות גדולה. קרנות הגידור היו קונות גדולות של זהב, והמכה שהם חטפו אילצה אותן למכור כדי לממן פדיונות. זו היתה הדרך שלהן להשיג נזילות. זו הסיבה לחולשה הנוכחית. לצערי אני ממשיך לראות את הזהב כנכס השקעה מספר אחת לשנים הקרובות. זו המשמעות של תהליך החזרה לאחור הכלכלי שאנחנו רואים עכשיו".