רון אייכל: המהלך האירופי תומך בנכסי הסיכון - מניות ואג"ח קונצרני יבלטו לחיוב

הענף שנשא בעבר בגאווה את התואר "ענף היצוא מספר 1 של ישראל" מנהל מאבק הישרדות. האולם הגדול בבניין הבורסה ברמת גן, שבו התבצע בעשור הקודם מסחר שוקק בשפע של יהלומים סביב עשרות שולחנות של יצרנים מקומיים, נראה כיום כזירה נטושה. בעשור האחרון פתחו יהלומנים ישראלים מלטשות בהודו, בסין, ברוסיה, באוקראינה וברומניה, שם שכר העבודה נמוך במיוחד בהשוואה לישראל. בשנתיים האחרונות פתחו היהלומנים מרכזי שיווק בארה"ב, באירופה ובמזרח הרחוק, כדי להתקרב לקניין הנמנע מביקורים בישראל מסיבות ביטחוניות, וללקוח הסופי שצימצם את הוצאותיו על מותרות לנוכח השפל הכלכלי העולמי. התוצאה לא איחרה לבוא: ראשי ענף היהלומים גילו כי ישראל מאבדת את מעמדה כמרכז ייצור ושיווק עולמי. מעבר לתואר הלאומי, מדובר גם באובדן של יתרון עסקי, שממנו נהנו היהלומנים המקומיים.

תחילה בחשאי, כדי לא להצטייר כתבוסתנים או כמי שאינם פטריוטים, ובשנה האחרונה יותר בגלוי, יהלומנים ישראלים גדולים מעבירים חלק מייצור היהלומים לחו"ל. כיום, כמחצית מייצור היהלומים הישראלי מתבצע בחו"ל, והמגמה צפויה להימשך. הפסימיים בענף אומרים כי ישראל איבדה כבר את התואר של מרכז ייצור עולמי ליהלומים, שנשאה בגאווה שנים רבות. האופטימיים אומרים כי ישראל נמצאת בתהליך של איבוד התואר, וכי אפשר אולי להציל חלק ממנו אם יוחל במהרה תהליכי ייצור מתקדמים, אשר יוזילו את ליטוש היהלומים ויחזירו את ייצורם לישראל.

עדות להצטמקותו של ענף היהלומים בישראל ניתן לראות בהיקף כוח האדם המועסק בו. ב-91' הועסקו בענף 9,581 עובדי ייצור ב-641 מלטשות; ב-2002 עבדו בו רק 3,500 עובדי ייצור ב-300 מלטשות. הירידה היתה הדרגתית לאורך השנים.

הצטמקות הענף ניכרת גם בנתוני הייצור המקומי. ב-97' הרוב המכריע של היצוא היה מייצור מקומי, שהגיע ל-3.2 מיליארד דולר (2,373 קראט). ב-2002 הסתכם הייצור המקומי בכמחצית מסך היצוא - 2.8 מיליארד דולר (1,190 קראט) מיצוא בהיקף של כ-5.2 מיליארד דולר.

הגלובליזציה סחפה את הענף אל מחוץ לגבולות ישראל. בתהליך הזה לא ניתן להיאבק, במיוחד בתקופות של שפל במכירות, כאשר שולי הרווח נשחקים והתחרות בין היהלומנים גוברת. לכן, בשנתיים האחרונות ניתן להבחין בנדידה של מרכזי הייצור של יהלומנים ישראלים לחו"ל.

איבוד היתרון היחסי

"אנחנו מאבדים את מעמדנו כמרכז יצרני", אומר נשיא התאחדות תעשייני היהלומים, אורי שורץ. "יותר זול לייצר במקומות אחרים. מדובר על ירידה של 40% בעלויות הייצור יחסית לישראל. אז לא יעזור כלום, הדברים הולכים ויוצאים מישראל. אני נחשב לאחד המעסיקים הגדולים, אבל אני מייצר גם בחו"ל ומתכוון להגדיל את הייצור בחו"ל. זה תהליך שלא קורה בגלל המצב הביטחוני, אלא כי יותר זול לייצר ברוסיה, סין, אוקראינה, הודו ורומניה".

גם בתחום השיווק, 2001

תיזכר כשנת מפנה בענף היהלומים הישראלי. השפל הכלכלי העולמי הוריד את הביקוש בראש ובראשונה למותרות, וענף היהלומים הרגיש מהר מאוד על בשרו את הקיצוץ בצריכה הפרטית. נוסף על כך גרמה אינתיפאדת אל אקצה לכך שקניינים הדירו רגליהם מבורסת היהלומים הישראלית, והיהלומנים נאלצו לפתח בזריזות מערכי שיווק בחו"ל שאליהם הועברה הסחורה. כל יהלומן גדול פתח סניפים בחו"ל, וכך התפזר השיווק הישראלי בין עשרות סניפים במדינות שונות. בדרך זו איבד ענף היהלומים הישראלי את היתרון היחסי של מרכז אחד שבו יודעים הקניינים כי הם יכולים להשיג כל מה שירצו, אם לא מיהלומן אחד, אז משכנו באותו אולם מסחר.

מבחינת היהלומנים הישראלים המשמעות היתה שב-2001 נרשמה עלייה ניכרת בהוצאות השיווק, ולמרות זאת חלה ירידה בהיקף המכירות. השינויים המבניים משתקפים גם במבנה התעסוקה בענף. מנכ"ל התאחדות תעשייני היהלומים, מוטי בסר, אומר כי לנוכח הצמצום בעובדי הייצור ניכרת עלייה מתמשכת במספרם של עובדי המסחר והשיווק בענף בשנות ה-90, והתייצבותו בשנתיים האחרונות על כ-8,000 עובדים.

ראשי הענף החליטו לנסות לבלום את נדידת הייצור מישראל ובמקביל לשקם לפחות את מעמדה כמרכז שיווק עולמי. המאבק בהוצאת הייצור יתמקד בפיתוח טכנולוגיות ליטוש יעילות, שינטרלו את היתרון היחסי של ייצור זול בחו"ל. פתרון זה עשוי לתת מענה לענף בטווח הבינוני, שגם הוא מותנה בכך שהיהלומנים יצליחו להגן על הטכנולוגיה מפני זליגתה לחו"ל, דבר שלא הצליחו לעשות בעבר. כמו כן יפעלו מול היהלומנים והממשלה כדי להבטיח שהייצור הישראלי בחו"ל ינותב לישראל, ולא למרכזי שיווק עולמיים אחרים כגון בלגיה או הודו.

"אנחנו, כהנהגת הענף, מנסים עכשיו לגרום לכך, שגם הסחורה שמיוצרת בחו"ל תגיע לישראל, תמוין בישראל תנותב מכאן", אומר שורץ. "אני צריך ליצור פלטפורמה וכלים, שלא יהיה כדאי ליהלומנים לייצר בהודו ולמיין ולשווק דרך בלגיה". במלים אחרות, כאן נכנסת לתמונה הממשלה והשוואת תנאים שהיא יכולה להציע ליהלומנים, לדוגמה בתחום המיסוי והביטוח, כדי להפוך את ישראל לאטרקטיווית יותר מבחינת היהלומן הישראלי.

על פי נתונים שהציג בסר, היהלומנים הישראלים מתמודדים בשנתיים האחרונות עם תוספת עלויות של 1% בהשוואה למתחריהם בחו"ל. לדבריו, כאשר שולי הרווח נמוכים מאוד, מדובר בפגיעה קשה בתחרותיות של הענף הישראלי. גם בנק ישראל צפוי להידרש לעניין, מפני שהיהלומנים אומרים כי הם נפגעים מאי יכולתם של הבנקים להגדיל את האשראי לענף, כתוצאה מקשיי הבנקים מול ענפים אחרים. בסר אומר כי בענף היהלומים רוצים להבטיח את האפשרות להגדיל את היקף האשראי הבנקאי הקיים, שמסתכם בכ-1.5 מיליארד דולר, הרבה פחות ממגבלת האשראי לענף אחד על פי כללי בנק ישראל.

לראשי ענף היהלומים, שהקימו צוות חירום לשיקום מעמדה העולמי של ישראל, אין פתרונות קסם אל מול הגלובליזציה והאינתיפאדה. גם אם יהיו לענף פתרונות טכנולוגיים יחודיים שיתנו מענה לצורך בהורדת עלויות, הם יהיו ישימים רק בטווח הבינוני והארוך. הניסיון לשקם את מעמדה של ישראל כמרכז סחר תלוי במצב הביטחוני. מאחר שהערכותיהם של גופי הביטחון הן שלא צפוי שינוי מהותי במצב הביטחוני ב-2003, ואם תהיה מלחמה בעיראק המצב אף יחמיר - לא נראה שינוי קרוב בסטטוס של ישראל כמרכז שיווק עולמי.

אסטרטגיה חדשה לדה בירס

המגמות המאפיינות את ענף היהלומים הישראלי מתרחשות על רקע שינוי דרמטי שעתיד ענף היהלומים העולמי לעבור ב-2003. מונופול היהלומים העולמי, דה בירס, החולש על 65% לפחות מהסחר העולמי ביהלומי גלם, קיבל בסוף השבוע אישור סופי מנציבות התחרות האירופית להפעיל את תוכניתו האסטרטגית "ספק מרצון". התכנית תיכנס לתוקף באמצע 2003 ותוביל לשינוי מבני בענף שהיקפו יתברר עד סוף 2003. במוקד התוכנית מתוכנן מעבר של דה בירס מאסטרטגיה של אספקת יהלומים לכ-120 יהלומנים קבועים בעולם ב-10 פעמים בשנה, להסכמים לטווח של חצי שנה עם עשרות בודדות של יהלומנים קבועים. היהלומנים שייבחרו יעברו ממכירות אד-הוק לתכנון שיווקי לטווח בינוני. יהלומנים שייפלטו מהרשימה יצטרכו להשקיע יותר באיתור מקורות גלם בעולם לייצור היהלום המלוטש.

נציבות התחרות האירופית החליטה, כך נראה, לפתוח את ענף היהלומים לתחרות, לאחר שהיה שבוי כמאה שנה בידי המונופול הבריטי-דרום אפריקאי דה בירס. הנציבות הודיעה לדה בירס ולמונופול היהלומים הרוסי אלרוסה כי ההסכם ביניהם מנוגד לכאורה לתחרות.

הנציבות תנסה ככל הנראה לשחרר את הרוסים מחלק ממגבלות השיווק בהסכם, שנחתם לפני כשנה לתקופה של חמש שנים. התוצאה עתידה להיות תחרות גוברת בתחום יהלומי הגלם, וירידה במחיריהם. ראשי הענף הישראלי, שחלקם צפוי להיות לקוח אסטרטגי של דה בירס וחלקם לא, יצטרכו להלך ב-2003 על חבל דק מאוד, כדי להבטיח את טובת הענף הישראלי.