האיש שהכניס אלפי בנקאים מושחתים לכלא מספר על הצד המלוכלך של וול סטריט

המשבר הפיננסי העולמי, והמשבר הכלכלי המתמשך שנגרם בעקבותיו, לא הפתיעו את הרגולטור הבכיר לשעבר ביל בלאק. במשך שנים הוא הזהיר את כל מי שהיה מוכן לשמוע שהבנקים בארה"ב מנהלים במודע הונאה פלילית שנועדה למקסם את רווחיהם על חשבון הציבור, ובמשך שנים הוא הזהיר כי ההונאות האלה יובילו למשבר כלכלי עצום בגודלו.

גם התגובה הרופסת של הממשלות למשבר לא הפתיעה אותו. הרי הוא מיפה בעצמו את הקשרים בין הון לשלטון בשנותיו כרגולטור, ובמשך שנים ראה כיצד הרשויות מעניקות חסינות בפועל לבנקאים שהיו אחראים למשבר. גם המחאה העולמית נגד הבנקים, שנולדה בעקבות המשבר והתגובה הרופסת של הממשלות לאחראים לו, לא הפתיעה את בלאק. הרי כבר ב-2005 הוא קבע ש"הדרך הטובה ביותר לשדוד בנק היא להחזיק אחד בבעלותך".

"אני לא חושב שהבעיה היא הבנקים, כמו שהיא הבנקאים הבכירים", אומר בלאק, כיום פרופ' לכלכלה ולמשפטים באוניברסיטת מיזורי קנזס סיטי (UMKC) ואחד מהמבקרים החריפים ביותר של המגזר הבנקאי, בראיון ל-Markerweek. "הבנקאים הבכירים מתנהלים באופן פלילי; כשהוא לא פלילי, הוא מחפיר; וכשהוא אינו מחפיר, הוא מזיק". כשבלאק מדבר על הבנקים ועל המשבר, הוא מזכיר לעתים קרובות מונחים כמו פשע, הונאה ושוד. ואם יש דבר אחד שביל בלאק מבין בו, הרי זה בנקאים מושחתים. מאחוריו קריירה רגולטורית מפוארת שהפכה אותו למומחה לפשעי צווארון לבן ולאחד משנואי נפשה של התעשייה הפיננסית בארה"ב.

בשני העשורים האחרונים, מזהיר בלאק, האליטות הכלכליות והפוליטיות בארה"ב היו אחראיות להונאה בקנה מידה רחב ביותר. המתכון שבו השתמשו הבנקאים הבכירים כלל צמיחה מטורפת, שמומנה על ידי הלוואות בריבית גבוהה שהוענקו בידיעה שלעולם לא ייפרעו. הכסף שלא הופרש לכיסוי חובות אבודים נרשם כרווח, והבנקים ניצלו זאת במקביל כדי ללוות הרבה ולהגדיל את רמות המינוף. בלאק אף המציא מונח כדי לתאר סוג זה של הונאה: Control Fraud, הונאה שבה אדם בכיר הנהנה מאמון רב, לרוב בכיר בחברה או במדינה, משתמש בכוחו כדי להפוך את הארגון כולו למושחת למען רווח אישי.

"המשבר הנוכחי אינו יוצא דופן", הוא אומר. "קפיטליזם של מקורבים התקיים ברוב המדינות שהשתמשו בקפיטליזם בנקודה זו או אחרת, ולפעמים הוא נשאר דומיננטי. בישראל, למשל, רמת השחיתות היא פשוט מבהילה. אם יש לך כוח, הרבה יותר קל לרמות ולהשתמש בכוח כדי לנצח. תחרות אמיתית היא קשה".

בלאק, 60, היה סגן יו"ר רשות הפיקוח הפדרלית על בנקי ההלוואות והחיסכון (FSLIC) בסוף שנות ה-80, ולפני כן שימש בשורה של תפקידים בכירים שבהם פיקח על כמה מבנקי ההלוואות והחיסכון הגדולים בארה"ב, בהם מנהל התביעות של רגולטור ההלוואות והחיסכון FHLBB ויועץ משפטי בכיר למשרד הפיקוח על בנקי החיסכון (OTS). בלאק מילא תפקיד מפתח בחשיפת השחיתויות הפיננסיות והפוליטיות שהובילו למשבר ההלוואות והחיסכון (S&L) של שנות ה-80 וה-90, ובמסגרת תפקידו ניהל עימותים קשים עם כמה מבכירי המערכת הפוליטית האמריקאית, בהם יו"ר בית הנבחרים הדמוקרטי דאז, ג'ים רייט, ועם כמה מבכירי הסנאט. הוא ניצח, אך שילם מחיר מקצועי כבד.

בלאק הוא גם זה שחשף את מה שכונה לימים "חמישיית קיטינג" - חמישה סנאטורים בכירים (בהם הסנאטור ג'ון מקיין, שנהפך ב-2008 למועמד המפלגה הרפובליקאית לנשיאות ארה"ב), שב-1987 הפעילו לחצים לביטול החקירה שניהל נגד בנק ההלוואות והחיסכון לינקולן סייבינגס אנד לואן, עד אז החקירה הגדולה ביותר שניהל ה-FHLBB. יו"ר הבנק, צ'רלס קיטינג, תרם לחמשת הסנאטורים 1.3 מיליון דולר, ומאמציו של בלאק הסעירו אותו עד מאוד. אותו קיטינג הורשע לאחר מכן בכמה סעיפי הונאה וקשירת קשר לביצוע פשע וריצה ארבע וחצי שנות מאסר.

עם זאת, הצלחותיו של בלאק כרגולטור הושגו בעידן אחר, לפני הדה-רגולציה הגדולה של ממשלי ביל קלינטון וג'ורג' בוש; לפני הקיצוצים שהפכו את יחידת ההונאות של ה-FBI לבדיחה עצובה; לפני שהפושעים הפיננסיים שהפילו את כלכלת ארה"ב חולצו וזכו לחסינות ממשלתית באצטלה שהם "גדולים מכדי ליפול". בניגוד למשבר ההלוואות והחיסכון, שהוביל להגשת כתבי אישום נגד אלפי בנקאים בכירים, במשבר הפיננסי של 2008 לא הורשע אף בנקאי בכיר. רק כמה מהם הועמדו לדין. האחראים העיקריים להונאה נותרו בעמדותיהם, או הלכו לבתיהם כשהם עשירים מאי פעם וחופשיים לעשות כרצונם.

"הייתי רגולטור בכיר, והסוכנות שלי העבירה יותר מ-10,000 כתבי אישום נגד בנקאים בכירים", מספר בלאק. "יותר מ-1,000 הורשעו. רוב הפושעים באליטות באותו זמן נתבעו. היה לנו שיעור הרשעה של 90% נגד הפושעים הטובים בעולם ועורכי הדין הפליליים הטובים בעולם. אף אחד לא התעלה מאז על ההישג הזה, ואלה היו הונאות מתוחכמות בהרבה מאלה שהיו במשבר הנוכחי. ההונאות במשבר הנוכחי היו כה בוטות שזה צריך היה להיות קל כמו לדוג דגים מחבית. עם זאת, ה-OTS לא הגיש אף כתב אישום בעקבות המשבר הזה. רק 120 סוכני FBI טיפלו ב-2008 בפשעי צווארון לבן, לעומת יותר מ-1,000 שהיו למשרד שלנו לבדו במשבר הקודם. המשבר הזה גדול פי ארבעה, ולנו היו פי שמונה יותר אנשים, ואף אחד לא חוקר את האשמים הגדולים. יש לנו הונאה שמבוצעת על ידי פושעים אליטיסטים שנהנים מחסינות, ותהיה לכך השפעה רעה מאוד בכל מה שנוגע למשברים עתידיים. משהו צריך להשתנות, וברור שאף אחת מהמפלגות הפוליטיות הקיימות לא תשנה זאת".

ההונאה מובטחת

"ביזה באמצעות פשיטת רגל" - כך קורא בלאק להרגל שפשה בקרב הבנקים בארה"ב בשנים שלפני המשבר. "אני מתכוון להונאה פלילית בוטה, רמייה כדי לזכות ברווח פיננסי. ההונאה הקלאסית שרווחה בכל שלב של המשבר בארה"ב, אבל לא רק בארה"ב, היא מה שזכה לכינוי הלא מעודן 'Liar's Loans' (משכנתאות שניתנו על בסיס הצהרה בלבד, ללא בדיקות רקע, א"ש). 90% מההלוואות האלה ניתנו על סמך הצהרות כוזבות. אף אחד לא הכריח את הבנקים לתת את ההלוואות האלה. הבנקים עשו זאת מפני שיש מתכון סטנדרטי שממקסם את ההכנסות ואת הבונוס שלך, וגם את ההפסדים שלך. הכלכלנים ג'ורג' אקרלוף ופול רומר התייחסו לזה במאמר בעל הכותרת 'ביזה: העולם התחתון של פשיטת רגל למען רווח'".

לדברי בלאק, "השלב השני של ההונאה, שהתבצע לרוב במקביל, היה הניפוח של שווי הבתים. שמאים דיווחו שב-90% מהמקרים הם אולצו לנפח את שווי הנכסים. זאת ראיה די טובה לכך שמדובר בהונאה, משום שאף בנק הגון לא היה מנפח במודע שווי של נכס - הערכת שווי נכונה היא ההגנה שלך נגד הפסדים. אף בנק הגון גם לא היה נותן הלוואות כאלה כי הן יובילו לפשיטת רגל, וזה אכן מה שקרה, אבל את הרווח הם כבר עשו. לכן מדובר בביזה באמצעות פשיטת רגל.

"השלב השלישי של ההונאה היה המכירה של ההלוואות האלה לשוק המשני. 90% ואף יותר מהמשכנתאות האלה אוג"חו ונמכרו בשוק המשני. הן נוצרו כמעט תמיד למטרת מכירה. לפי התיאוריה הכלכלית הניאו-קלאסית, זה היה צריך להיות בלתי אפשרי למכור אותן, משום שאתה מוכר לשחקנים הפיננסיים המתוחכמים בעולם משכנתאות שנוצרו על ידי הזן הכי פחות מתוחכם של בנקאים - בנקאי משכנתאות. אנשים שלפעמים טיגנו המבורגרים בעבודה הקודמת שלהם. זה, אגב, דבר שאמור להיות בלתי אפשרי, משום שזה סותר לחלוטין את תיאוריית השוק היעיל. אם אתה ליהמן ברדרס ואתה רוכש דבר שמכונה 'Liar's Loans', לא צריך להתאמץ כדי לראות את ההונאה. אבל אם תלך לפי המתכון הזה, לפי השלבים האלה, מובטח לך שתדווח על רווחי שיא בטווח הקצר. הרווחים אמנם יהיו פיקטיביים, אבל הבונוסים לא".

כהוכחה לטענתו שהמשבר כולו נוצר בעקבות הונאה מודעת ומכוונת של בכירי המגזר הפיננסי, מצטט בלאק אזהרה של ה-FBI מספטמבר 2004. במהלך דיון בקונגרס הזהירה הסוכנות הפדרלית מפני מגפה של הונאות בשוק המשכנתאות, ואיימה כי מגפת ההונאות תוביל למשבר כלכלי עצום בגודלו. עם זאת, אף אחד לא התייחס לאותה אזהרה ברצינות, ובלאק יודע למה.

"זה שילוב של כמה גורמים", הוא מסביר, "נקודת הציון האיקונית היא התמונה של ג'ים גילרן, יו"ר ה-OTS דאז, כשהוא מחזיק מסור חשמלי ועומד ליד שלושת הלוביסטים הבנקאיים המובילים בארה"ב וסגן יו"ר ה-FDIC. הם עומדים מעל ערימת ניירות, רגולציות שנקשרו בסרטים אדומים, והמסר שהם רצו להעביר הוא שהם מסירים מכשולים ביורוקרטיים. המסור נועד להמחיש את האגרסיביות שבה עשו זאת. אבל לא רק הדה-רגולציה הובילה למשבר, אלא גם המנהיגים הכושלים שלא רק שלא האמינו ברגולציה, אלא האמינו שפיקוח עצמו הוא בעיה.

"גילרן היה רק ליצן. אלן גרינספאן, שאמר שהונאה לא מהווה בסיס לרגולציה, היה האשם העיקרי. כל זה נובע מתיאוריית השוק היעיל - שווקים לא יכולים להיות יעילים אם יש הונאה, לכן אין הונאה כי השווקים יעילים. אף אחד לא יודע שה-FBI הזהיר כבר בספטמבר 2004, בידיעה שהופיעה בעיתונות, מפני מגפה של הונאות משכנתאות שתגרום למשבר פיננסי אם לא תיבלם. איגוד בנקאי המשכנתאות (MBA), התאחדות התעשייה של הנוכלים, שלחה בעצמה ב-2006 לכל אחד מחברי האיגוד את הנתונים שלפיהם 90% מה-Liar's Loans הן כוזבות, ואמרו כי 'מדובר בהזמנה פתוחה להונאה'. כולם ידעו, אבל התעשייה הגדילה באופן דרמטי את מספר ההלוואות האלה. ב-2006 שליש מכל ההלוואות שהוענקו בארה"ב - משהו כמו 9 מיליון הלוואות - היו Liar's Loans. הדבר שהחזיק את הבועה בחיים וניפח אותה היו המשכנתאות האלה, שהתרבו ב-500% בשלוש שנים. הן היו הגרסה הפיננסית של מטעני חבלה מאולתרים".

אם ההונאה היתה כה גדולה והראיות שמצביעות עליה היו עד כדי כך בוטות, מדוע אף אחד מהבנקאים הבכירים שגרמו למשבר לא הלך לכלא?

"אנשים הלכו לכלא, אבל רק האנשים הקטנים. 2,000-3,000 איש הולכים לכלא על הונאות מדי שנה, אבל מספר ההונאות עולה בהרבה על מיליון בשנה. בכל שנה אנחנו בפיגור של מיליוני תיקים. היו רק 120 סוכני FBI, 60 מתוכם סוכני שטח, אבל הם לא חקרו את היצרנים, את הבנקים הגדולים. נדרשו 100 סוכני FBI כדי לחקור את אנרון, וסיטי או קאנטריווייד היו גדולים פי חמישה עד עשרה מאנרון. זה כמו לזרוק חופן של חול לים בחיפה ולתהות מתי תוכל ללכת ליוון. להגנתו של ה-FBI אפשר לומר שהוא הבין את זה ב-2007 והגיש תוכנית לחקור את הבנקים הגדולים. הם נדחו על ידי אנשיו של בוש, שחיסלו את התוכנית. מייקל מקייסי, אז התובע הכללי, אמר שהונאת משכנתאות שווה ל'פשעי רחוב' של צווארון לבן. כלומר, פשעים מינוריים".

למרות זאת, לאור השנאה שלה זוכים הבנקאים בימים אלה עם התגברות המחאה העולמית, מדגיש בלאק כי עדיין לא מאוחר מדי וכי אפשר לרסן את ההונאות במגזר הבנקאי. "הבנקאים שולטים בעולם רק אם נותנים להם לשלוט בעולם. יש להם כוח רק כל עוד אתה נותן להם כוח. ההצלחות שלנו הושגו בתקופת רונלד רייגן ובוש האב. הם שנאו אותנו. הם שנאו את הרעיון של רגולציה לתעשייה. התעשייה שנלחמנו נגדה נחשבה לכוח הלוביסטי השלישי בגודלו בארה"ב. ידענו שניצחנו כשאחד מהסנאטורים, שהיה אחד מהחברים הגדולים של הבנקאים, ענד סיכה עצומה שעליה היה כתוב 'לכלוא את הנבלים מבנקי ההלוואות והחיסכון'. שינינו את הפוליטיקה.

"כיום, למעשה, הבנקים פחות חזקים כי הם מבוזרים יותר. אז גם כל כלכלן בעולם היה נגדנו - וכיום יש לנו את קנת' רוגוף, ג'ורג' אקרלוף וג'וזף שטיגליץ, זוכי פרס נובל. כמעט בלתי אפשרי לגרום לכלכלן לומר את המלה הונאה, היא כמו טאבו עבורם. אני תמיד מנסה לשכנע אותם לומר את המלה בקול רם.

"באופן טבעי, הבנקים מנסים לתרגם את הדומיננטיות הכלכלית שלהם לדומיננטיות פוליטית. זאת המהות של קפיטליזם למקורבים. מיזורי, המדינה שבה אני גר, ייחודית בכך שהיא המדינה היחידה שיש בה שני בנקים פדרליים. יו"ר הבנק הפדרלי של קנזס סיטי לשעבר, תומס הוניג, אמר פעם שבארה"ב אנחנו מעמידים למכירה פומבית את תפקיד שר האוצר, וגולדמן סאקס נוטה תמיד לזכות. יש לנו ריכוזיות גבוהה מאוד במגזר הבנקאי בארה"ב, וכעת היא מלווה גם בתירוץ של 'גדולים מכדי ליפול'.

"פעם, אם היית גדול מכדי ליפול זה לא אמר שלא נאפשר לך להיסגר, אלא רק שנחלץ חלק מהנושים שלך שלא היו מבוטחים כדי למנוע קריסה מערכתית. פירוש הדבר שהמקום היה נסגר, המנכ"ל היה עף, לא היו בונוסים. העובדה שהעבריינים שגרמו למשבר נותרו בתפקידיהם היא תוספת של שר האוצר, טימותי גייטנר, שהתנגד אפילו לחקירות נגד המוסדות הפיננסיים הגדולים, בטענה שהמצב הכלכלי שביר. כנראה שהרגולטורים של היום חכמים הרבה יותר ממה שאנחנו היינו, מכיוון שאנחנו מעולם לא חשבנו להשאיר עבריינים בראשות מוסדות פיננסיים כדרך ליצור משרות וצמיחה כלכלית".

לפי בלאק, הדרך לשבור את כוחו של המגזר הבנקאי ולהחזירו לגבולות החוק היא להגביר את מאמצי אכיפת החוק. "כשהחקירה מתחילה, הפרטים דולפים ויש לך סיפור תקשורתי. כשהם נעצרים, זה סיפור תקשורתי. כשהמשפט מתחיל, יש סיפור. הפרטים הסקסיים שנחשפים במשפט, גם הם סיפור. כשהם מורשעים, יש סיפור. כשהם הולכים לכלא, כשהם מקבלים גזר דין, יש כיסוי תקשורתי לאומי ומקומי. כשיש לך 1,000 סיפורים כאלה, שבהם דפוס הראיות דומה, המסר מחלחל במהירות. כשמסירים את האשליה המתוחכמת, מדובר באנשים שמרמים בדרכים פשוטות ומיושנות למדי. לכן אנחנו תמיד מצליחים לזכות, גם מול חלק מעורכי הדין הטובים בעולם. משום שאנחנו מספרים את הסיפור הזה, את הנרטיב, שמסביר מה קרה במונחים אנושיים. זה יוצר את המרחב הפוליטי הדרוש לשינוי אמיתי ומפחיד את השחקנים הגדולים והלוביסטים שלהם".

עם זאת, מדגיש בלאק, "זאת לא מלחמה, שבה אפשר לנצח ופשוט ללכת הביתה. הונאה היא משהו שקורה תמיד, ולכן, אם לדבר במונחים ישראליים, אתם צריכים תמיד לדאוג שכוחות המילואים יהיו מוכנים ומאומנים. במשבר הזה התעלמו לחלוטין מההצלחות שלנו, דבר שהתברר כטיפשות אדירה. האזהרה הרווחת היא שמי שלא זוכר את טעויות העבר נועד לחזור עליהן, אך זה הרבה יותר טרגי לא לזכור את הצלחות העבר".

הגיע הזמן למלחמת מעמדות

כשבלאק נשאל על תנועת "כבשו את וול סטריט" ועל המחאה העולמית, הוא מדבר עליהן באהדה. "אני לא אדם כועס מטבעי, אבל מה שקורה לארה"ב נוראי לכלכלה ולמערכת הדמוקרטית שלנו. זאת מלחמת מעמדות, והגיע הזמן שאנשים יילחמו נגד האליטות שהתעשרו באמצעות הונאות ולא ביושר. אבל אנחנו לא המדינה היחידה שבה נפוץ שפוליטיקאים מגיעים עם הרבה כסף ופורשים עשר שנים לאחר מכן כשהם עשירים הרבה יותר, למרות המשכורות הקטנות במגזר הציבורי. 'דאג לי ואדאג לך' זה דבר שקורה הרבה בנקודות מפגש של פוליטיקה ועסקים".

הוא לא חוסך ביקורת גם מממשל אובמה, שנושא לדבריו בלא פחות אחריות מזו של הממשלים הקודמים. "גייטנר, למשל, הוא מישהו שקודם למשרת שר האוצר משום שהיה כישלון. העבודה שלו כנשיא הבנק הפדרלי של ניו יורק היתה לפקח על הבנקים הגדולים בארה"ב, והוא נכשל בכך לחלוטין. למעשה, בעדות בקונגרס הוא התבקש לתאר מה למד כרגולטור פיננסי והודה בעצמו: מעולם לא הייתי רגולטור. הוא נכשל, ולכן קידמו אותו. זאת הסכנה של קפיטליזם למקורבים. אתה לא צריך להיות הרשע בהתגלמותו כדי להביא לתוצאות נוראיות".

בלאק מציין שהיה מסכים בשמחה לכהן בתפקיד רגולטורי, אם ממשל אובמה היה פונה אליו. "יש כמה כמוני, רגולטורים אמיתיים עם הצלחות מוכחות, שהיו שמחים לשרת שוב. למיטב ידיעתי, ממשלי בוש ואובמה מעולם לא פנו אל אף אחד מאתנו הן לפני המשבר והן אחריו. שני הממשלים התעלמו באופן עקבי מלקחי העבר ואימצו מדיניות שהיה ברור מראש שתיכשל".

עם זאת, הוא מדגיש, הבנקאים לא שולטים בוושינגטון, לפחות לא לגמרי. "מערכת היחסים בין וול סטריט לוושינגטון מושחתת כמעט לחלוטין. גם אם היא לא מתאימה להגדרה הפלילית של שחיתות, היא בהחלט מתאימה להגדרה הפוליטית. אבל זה לא אומר שוול סטריט מנהלת את ארה"ב או שולטת בפוליטיקאים. אנשים הם לא בובות. אני לא מאמין שהבנקים שולטים בכל. זה לא נכון. הם שולטים עד שמונעים מהם לשלוט. מה גם שלא כל המנכ"לים או הבנקאים נוכלים. צריך להיפטר ממה שהופך את התחום הזה למועד לפשע, ושני הדברים המרכזיים שעושים זאת הם שכר הבכירים והקטנת הסיכון של תביעה, שמספקת תמריץ לעסוק בהונאה".

"ברגע שאתה מתעמת אתם", אומר בלאק, "מתברר שהם פחות מאיימים. לעירק היה את הצבא הגדול ביותר במזרח התיכון. כולם פחדו ממנו. עד שהצבת טנקים מולו והם כבר לא היו כל כך מפחידים. פעמים רבות המפתח הוא לא להיבהל ולהמשיך להיאבק. יש ערך גדול לעקשנות כשאתה פועל לטובת הציבור.

"אנחנו פעלנו בתקופת רייגן, והם שנאו אותנו. איימו להגיש תלונה פלילית נגדנו בטענה שאנחנו חושפים יותר מדי. קיטינג שכר בלשים פרטיים כדי לחקור אותי, תבע אותי וציווה להרוג אותי - מטאפורית, כמובן. אחרים פוטרו, והקריירות שלהם נמחצו בגלל זה.

"אבל כשהגשנו את כתבי האישום האלה והבאנו את העובדות לציבור, זה שינה הכל. אנשים התחילו להבין שהיו הונאות, ושהאליטות היו מעורבות בהן. בתחילה זה כוסה רק בעיתונים כלכליים, וכל עוד זה נשאר רק שם... ובכן, כתבים כלכליים רבים תומכים בחברות, ואמרנו דברים שהיו מגונים לזמנם. אמרנו שהשווקים פגומים, שהם רחוקים מלהיות יעילים, שיש בהם הונאות, ועוד דברים שלטענתם הוכיחו שאנחנו לא מבינים בפיננסים. כל זה השתנה כשנחשפו השחיתויות הפוליטיות, וזה נהפך לסיפור חדשותי - ולא רק כלכלי. בסיפור פוליטי יש בחור טוב ובחור רע, ולפתע היינו מועמדים מובילים להיות הבחורים הטובים, ולא המפגרים שלא מבינים בכלכלה".

בלאק מדגיש כי מעולם לא היה אינדיבידואל: "תמיד הייתי חלק מקבוצה, ואז אתה לא מרגיש כל כך משוגע. הצלחנו לחסל את ההונאות ב-1990-1991 מפני שהיה ברור שהן יגרמו להפסדים חמורים. זה היה לפני שהן זכו לכינוי Liar's Loans, לפני שהן הובילו להפסדים גדולים ולפני שה-FBI הזהיר מפניהן. לא חשבנו שאנחנו מפגינים כוח נבואי יוצא דופן. כל מי שהבין בכלכלה או בהלוואות ידע זאת, ולנו היו מאות אנשים שהובילו להצלחה האדירה נגד מגפת ההונאות בבנקי ההלוואות והחיסכון. מפתיע עד כמה יכולה קבוצה קטנה של אנשים להצליח - אם היא עקשנית".

חמישיית קיטינג בעקבות חשיפת בלאק, ב-1989 הואשמו הסנאטורים האלה בשחיתות על רקע קשריהם עם בנקאים. האם הם נתנו על כך את הדין?

דניס דקונצ'יני (דמוקרט מאריזונה)

כהונה: 1995-1977

ננזף חמורות על ידי ועדת האתיקה של הסנאט. פרש מהסנאט ומונה לחבר דירקטוריון פרדי מאק

אלן קרנסטון (דמוקרט מקליפורניה)

כהונה: 1993-1969

ננזף על ידי ועדת האתיקה בשל התנהגות בלתי הולמת

דונלד ריגל (דמוקרט ממישיגן)

כהונה: 1995-1976

ננזף על ידי ועדת האתיקה בשל התנהגות בלתי הולמת

ג'ון גלן (דמוקרט מאוהיו)

כהונה: 1995-1987

נוקה מחשד להתנהגות בלתי הולמת, אך ספג ביקורת מוועדת האתיקה בשל "שיקול דעת לקוי"

ג'ון מקיין (רפובליקאי מאריזונה)

כהונה: 1987 ואילך

נוקה מחשד להתנהגות בלתי הולמת. ב-2008 היה מועמד הרפובליקאים לנשיאות