"הגיע הזמן שאנחנו הרפובליקאים נודה שיכול להיות שפול קרוגמן צודק"

מייסד האתר "ביזנס אינסיידר" תוהה: האם הפרשן דיוויד פרום מבשר על סדקים בתמיכה הרפובליקאית בתוכנית צנע בארה"ב?

"הגיע הזמן שאנחנו הרפובליקאים נודה שיכול להיות שפול קרוגמן צודק" | רשת 13

כלכלנים מעטים צדקו יותר בהערכותיהם לגבי המשבר הכלכלי בשנים האחרונות מאשר הכלכלן פול קרוגמן. קרוגמן זיהה כבר בשלב מוקדם את "מלכודת הנזילות", היות שהבעיה של הכלכלה היא יותר מדי חובות, הורדת הריבית ויצירת אשראי זול לא תפתור את הבעיה.

קרוגמן הרגיע את החששות מפני היפר-אינפלציה, וטען כי עודף כוח עבודה גלובלי ימנע מהאשראי הזול לגרום לניפוח השכר. קרוגמן הכריז כבר בהתחלה כי חבילת התמריצים של ממשל אובמה הרבה יותר מדי קטנה וכי לא יהיה בה די.

קרוגמן לעג לרעיון כי הריביות שמשלמת ארה"ב צפויות לזנק מכיוון שהנושים שלנו יחליטו בהמוניהם שאנחנו לא מספיק אחראים מבחינה תקציבית ושהם לא מוכנים עוד להלוות לנו כסף. קרוגמן גם טעה בכמה דברים, אבל הוא צדק בכל השאר.

באחרונה, ביקר קרוגמן את תוכניות הצנע שהרפובליקאים מבקשים לקדם, וטען כי הניסיון להתמודד עם בעיות החוב והגירעון על ידי קיצוצים בהוצאות הממשל הוא המהלך הגרוע ביותר שניתן לעשות. קיצוצים אלו, טען קרוגמן, יגרמו לפיטורי עובדים ולהתכווצות הכלכלה. דברים אלו, מצדם, יגדילו, ולא יצמצמו, את הגירעון.

קרוגמן גורס כי נוכל להתמודד מאוחר יותר עם החוב והגירעון, כאשר מצב הכלכלה יתייצב. הוא מצביע על כך שריבית השפל בארה"ב הוא סימן לכך שהעולם עדיין מוכן להלוות לנו כמה כסף שנרצה, כמעט ללא תמורה. עוד הוא טוען, כי במקום קיצוצים, צריך לנצל את הכסף לבניית תשתיות, לחיזוק הכלכלה, ולהחזרת יותר אמריקאים לעבודה.

ויש כמה רפובליקאים, שנדמה שמתחילים להקשיב לו.

לפני כמה חודשים, הפרשן הרפובליקאני דיוויד פרום, הגיע לתובנה מעניינת באתר האינטרנט שלו, וכך כתב: "תארו לעצמכם אדם שהיה קורא רק את עמוד הדעות של העיתון 'וול סטריט ג'ורנל' בין השנים 2000 ל-2011, ואדם אחר שהיה קורא באותה התקופה רק את הטורים של פול קרוגמן. מה מהשניים היה מיודע יותר לגבי המציאות של המשבר הכלכלי הנוכחי? התשובה על שאלה זו צריכה לעורר אצלנו מחשבה. האם יתכן שהאויבים שלנו צודקים?".

האם פרום יוחרם בשל דבריו? ככלות הכל, פול קרוגמן נחשב בעיניו לאויב הציבור מספר אחד. או אולי עוד רפובליקאים יתחילו להסכים, שלמרות שצריך לצמצם את הוצאות הממשל בסופו של דבר, הפתרון לבעיית החוב אינו צריך להיות קיצוץ פתאומי של טריליון דולר מהוצאות הממשל בשנה הבאה.