מומחי המחאה: הסכמה עקרונית עם טרכטנברג, הבדלים תהומיים בפרטים

<<ההבדלים בין דו"ח טרכטנברג לתביעות של תנועת המחאה אינם בעקרונות, אלא בפרטים - כך עולה מניתוח כלכלי לדו"ח טרכטנברג שערכו ראשי צוות המומחים שליוו את תנועת המחאה.

על אף ההסכמה העקרונית על המטרה ועל העקרונות להגעה אליה - התהום בין שני הדו"חות מתגלה בפרטים, בעיקר בשלושה תחומים - ההוצאה הציבורית, שוק העבודה והדמוקרטיזציה של קבלת ההחלטות החברתיות-כלכליות.

ההוצאה הציבורית

מומחי המחאה קובעים כי ההוצאה האזרחית נשחקה בשנים האחרונות ב-5% תוצר, וזהו הבסיס למחאה שפרצה. מומחי המחאה הציעו להחזיר מחצית מהשחיקה, בכך שההוצאה תגדל חזרה ב-2.5% תוצר, ולממן זאת באמצעות הטלת מסים. ועדת טרכטנברג, לעומת זאת, מתנגדת להגדלת ההוצאה התקציבית ומציעה להגדיל את השירותים החברתיים באמצעות קיצוץ מקביל בביטחון ובסעיפים נוספים. המשמעות היא הגדלה של השירותים החברתיים בכ-0.5% בלבד - חמישית מההגדלה שתבעו ראשי המחאה.

הסירוב של טרכטנברג להגדיל את ההוצאה התקציבית הביא גם להתייחסות שונה להעלאות מסים. צוות המומחים הציע להעלות מסים כדי לממן באמצעותם שירותים חברתיים נוספים. טרכטנברג מעלה מסים רק כדי לממן הפחתות מסים אחרות - ואינו משתמש בגידול בהכנסות ממסים כדי להגדיל את ההוצאה הציבורית.

הבדל מהותי בין שני הדו"חות נוגע גם לאמונה בכוחו של המגזר הציבורי. טרכטנברג מוצא לא מעט בעיות במגזר הציבורי, ולכן מאמין בפתרון של הפרטת שירותים (מיקור חוץ). צוות המומחים מסכים עם טרכטנברג לגבי בעיות התפקוד הקשות של המגזר הציבורי, אבל מאמין כי הדרך להתגבר עליהן היא באמצעות רפורמות ושיפור המגזר הציבורי - ולא באמצעות מיקור חוץ.

שוק העבודה

טרכטנברג, לעומת זאת, נמנע מלאסור על המשך הפרטת השירותים החברתיים, ואינו משנה את הכללים בשוק העבודה.

יוקר המחיה

דו"ח טרכטנברג מציע לבטל מכסים. מומחי המחאה מתנגדים לכך, בעיקר להפחתת מכסים שמגינים על החקלאות הישראלית. הפתרון שלהם הוא החזרת מוצרי יסוד לפיקוח מחירים. בנוסף, דו"ח המומחים הציע לנסות ולהכניס תחרות לכמה ענפים לא תחרותיים, באמצעות שחקנים ממשלתיים שיכנסו אליהם - הקמת קרן פנסיה שלא למטרת רווח ורשת שיווק עצמאית שאינה למטרת רווח, הפיכת בנק הדואר לבנק המספק אשראי לעסקים קטנים, ועוד. לכך אין כל ביטוי בדו"ח טרכטנברג.

לדברי צוות המומחים, על אף ההסכמה על היעדים - ההבדלים הכלכלים-מקצועיים בין ההצעות של המוחים להצעות של טרכטנברג תהומיים. פרט לחוסר הסכמה לגבי יעילות המגזר הציבורי והסולידריות החברתית, עיקר חוסר ההסכמה מתבטא בגודל ההוצאה התקציבית.

צוות המומחים מסכם זאת במלים הבאות: "דו"ח טרכטנברג לא מוכן להגדיל את סך ההוצאה הציבורית, ואף דוגל בכלל הוצאה אשר ימשיך להקטין את ההוצאה הציבורית ביחס לתוצר. חשוב לציין כי לכלל ההוצאה אין הצדקה כלכלית. המשתנה החשוב באמת הוא גודל הגירעון ולא גודל ההוצאה. דרך המלך להגדלת השוויון היא הגדלת ההוצאה הציבורית יחסית לתוצר - צעד ממנו נזהר דו"ח טרכטנברג. ואולי מן הראוי לומר, כי אין זו ועדת טרכטנברג, אלא מדיניות הממשלה, והממשלה טרם שינתה את מדיניותה באופן ממשי".