ההבטחות של המפלגות הגדולות: בסרט הזה כבר היינו

ינואר 2009, הקומה ה-14 במצודת זאב בתל אביב, מטה הליכוד. האירוע: הצגת מדיניות המפלגה בתחום מעמד האשה לקראת הבחירות. ליד השולחן החגיגי יושבות מועמדות הליכוד לכנסת ומנהיגות אחרות במפלגה, בהן לימור לבנת, מירי רגב, לאה נס ומרים פיירברג. ביניהן יושב גבר אחד - המועמד לראשות ממשלה בנימין נתניהו, שנאם באריכות על השינויים שיש לערוך לטובת נשים עובדות.

"הנושא הראשון הוא האפשרות של נשים לקדם משפחה ועבודה. זה חשוב מבחינה חברתית, כלכלית ואישית. אנחנו יודעים שלנשים רבות יש רצון לעבוד, אך הן לא מסוגלות לעשות זאת מכיוון שאין להן כסף לשלם למטפלת. במקרים אחרים הן לא מרוויחות מספיק והיציאה לעבודה לא משתלמת", דברי נתניהו כפי שנכתבו באתר האינטרנט הרשמי של הליכוד. "אנו רוצים להעניק מעונות יום בחינם לגיל הרך והכרה בנקודות זיכוי לצורכי מס". נתניהו אולי התייחס לדבריו כאל עוד הבטחת בחירות שאיש לא יזכור, אלא שכעבור שנתיים וחצי, ביולי 2011, הדרישה למעונות יום חינמיים הוציאה אלפי הורים לרחובות תל אביב, בהפגנה שהציתה את אחד הנושאים המרכזיים במחאה החברתית - מחאת העגלות של הורים הכורעים תחת עומס התשלומים הכבד.

"נתניהו מחויב ופועל ליישום כל המהלכים הכלכליים המתבקשים על פי סדר העדיפויות הלאומי", נמסר מלשכת ראש הממשלה בתגובה לשאלה מדוע לא פעל ליישום ההבטחה ההיא. "ראש הממשלה פעל ופועל במטרה להביא להוזלה ביוקר המחיה, בין השאר בתחומי חינוך לגיל הרך ואחרים. הוא רואה עצמו מחויב להמשך רפורמות שיביאו להורדת יוקר המחיה גם בתחום גני הילדים ומעונות היום".

סקירת שני מצעי הבחירות האחרונות של הליכוד, מ-2006 ומ-2009, מגלה שהצהרת נתניהו במצודת זאב לא עולה בקנה אחד עם מצעה האחרון של המפלגה, בעיקר בגלל המלה "חינם". למעונות יום חינמיים יש משמעות תקציבית אדירה, המוערכת ביותר מ-10 מיליארד שקל. ב-2006 הבטיח מצע הליכוד לספק מעונות יום בחינם לילדי אמהות חד הוריות ומשפחות שהכנסתן עד 7,000 שקל בחודש. תקציב הדרישות החברתיות במצע זה הסתכם ב-4.5 מיליארד שקל. כעבור שלוש שנים לקח מצע הליכוד צעד אחד אחורה, והבטיח הפעם מעונות יום מסובסדים למשתכרים עד 7,000 שקל בחודש, אך לא בחינם.

כך או כך, נתניהו לא מימש אף אחת מההבטחות - לא את הצנועה ביותר: מעונות יום מסובסדים, וכמובן שלא את מרחיקת הלכת: מעונות יום בחינם לכולם. עם זאת, ממשלת נתניהו העבירה 550 מיליון שקל לאגף מעונות יום במשרד התמ"ת, שמיועדים הן לבניית מעונות יום נוספים והן לסבסוד מעונות יום וצהרונים לנשים עובדות. 200 מיליון שקל מתוך הסכום הזה הועברו בהתאם להסכם קואליציוני בין הליכוד לבין העבודה, שנחתם לאחר הבחירות.

העבודה, שקיבלה את תיק התמ"ת המופקד על מעונות היום, הבטיחה לבוחריה לפני הבחירות סבסוד מעונות יום לנשים עובדות (כיום תיק התמ"ת נמצא בידי סיעת עצמאות שהתפלגה ממפלגת העבודה), אלא שהבטחה זו לא מומשה. אמהות חד הוריות ומשפחות מעוטות יכולת אמנם מקבלות הנחות משמעותיות בתשלומים למעונות יום, אך ציבור עצום של הורים עובדים נאלץ לשלם סכומי עתק כדי לשלוח את ילדיהם למסגרות החינוך.

לדברי מנכ"לית ויצ"ו העולמי, מירל'ה גל, מתוך 300 אלף ילדים מגיל לידה עד גיל 3, רק 100 אלף נמצאים במסגרות שמסובסדות על ידי המדינה השייכות לוויצ"ו, לנעמ"ת ולאמונה. במעונות אלה משלמים הורים לפחות כ-1,000 שקל פחות מאשר במעונות פרטיים, שבהם ההורים מוציאים בין 2,500 ל-3,500 שקל בחודש, ולפעמים אף יותר. לדברי גל, נדרשת הסטת תקציבים גדולים יותר לטובת בינוי מעונות יום באופן מיידי. "אפשר לעשות את זה במהירות יחסית, רק צריך להקצות כסף. לא ייתכן של-200 אלף ילדים לא תהיה מסגרת מפוקחת ומסובסדת. זה כמו להגיד שלילד לא יהיה מקום בבית ספר".

"מלל של בטלנים"

סוגיית מעונות היום אינה הדוגמה היחידה לחפיפה בין דרישות המוחים לבין הבטחות הפוליטיקאים לפני הבחירות. אמנם יש נושאים השנויים במחלוקת חריפה, אידיאולוגית, בין תנועת המחאה לבין מפלגות כמו ישראל ביתנו והליכוד - הפרטה והפחתות מיסוי הן שתי הבולטות שבהן - אבל בתחומים אחרים, כמו פתרונות דיור, הקטנת הריכוזיות וביטול המונופולים, הפחתת המע"מ והוזלת מוצרים, אפשר למצוא זהות מוחלטת בין דרישות המחאה לבין ההבטחות שהופיעו במצעי הבחירות.

עם או בלי קשר לכך, הפוליטיקאים כבר לא מתייחסים ברצינות הראויה למצעים שהם כתבו. אם פעם היה המצע חוברת מפורטת המשלבת בין אידיאולוגיה לבין פתרונות ספציפיים, הרי שכיום מדובר בדף אינטרנט שלרוב מכיל סיסמאות כלליות ובלתי מחייבות. במקרים מסוימים, כמו זה של מצע הליכוד בבחירות האחרונות, הרי שנדרש מאמץ ממושך כדי לאתר את מצע המפלגה לאחר שהבחירות הסתיימו (ראו מסגרת). לדברי פרופ' יצחק גל-נור, ראש צוות ההפרטה במכון ון ליר וחבר בצוות ספיבק-יונה הפועל כוועדת צללים לוועדת טרכטנברג, "מצע של מפלגות הוא דבר מאוד רציני. לצערי, כבר זמן רב המפלגות לא מתייחסות אליו כאל מסמך המכיל הבטחות לבוחר כשהמפלגה תגיע לשלטון, אלא כאל מלל של בטלנים".

לדברי פרופ' אריק כרמון, ראש המכון הישראלי לדמוקרטיה, במהלך השנים הפכו המפלגות את המצעים למסמכים השווים כקליפת שום. "כיום התרבות הפוליטית היא כזו שבוחרים מפלגה על פי העומד בראשה. המשאבים של המפלגות מתבזבזים על יועצים אסטרטגים שמקבלים הרבה כסף כדי למצב את המועמד באופן כזה או אחר, והם אלה שמכוונים את הפוליטיקה".

ואולם גם אם הפוליטיקאים באמת מתכוונים לבצע את מה שהבטיחו, הם יגלו במהרה שבעיית היישום מתחילה כבר ביום הראשון שלאחר הבחירות, בעת יצירת הקואליציה. זה הזמן שבו המפלגות נאלצות לוותר על הבטחותיהן, בגלל וטו שמטילים החברים העתידיים בממשלה. "ההסכם הקואליציוני מאיין חלק גדול ממה שכתוב במצע", מסביר יוסי קוצ'יק, שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת אהוד ברק. "הקואליציות בישראל רחבות ולכן יש הרבה נטרולים הדדיים, ומצבים שבהם המפלגה נבחרת, אבל לא מסוגלת ליישם את המדיניות".

קוצ'יק מספר כיצד אהוד ברק, כראש ממשלה, היה נכנס אליו לחדר עם כרטיס ביקור ובו רשימה קצרה של הבטחות שפיזר במערכת הבחירות. לצד כאלה שהצליח ליישם, דוגמת הנסיגה מלבנון, היו הבטחות שכשהתכוון להוציאן אל הפועל, הוא נתקל בקיר בטון. אחת הדוגמאות לכך היא היוזמה להקים את הרשות לתכנון לאומי, שהיתה אמורה לאחד בין מינהל מקרקעי ישראל למינהל התכנון במשרד הפנים. מהלך כזה, שעליו הוסכם במסגרת ההסכם הקואליציוני בין העבודה, ש"ס וישראל בעלייה, היה יכול לייעל תהליכים של תכנון קרקעות למגורים. שתי המפלגות שקיבלו את תיקי הפנים והתשתיות, שבהן פעלו מינהל מקרקעי ישראל ומינהל התכנון, היו אמורות להעביר את הגופים האלה לאחריות משרד ראש הממשלה שתחתיו היתה אמורה לפעול הרשות החדשה.

לדברי קוצ'יק, רגע לפני שהמהלך יצא לדרך, סירבו מנהיגי המפלגות לוותר על הסמכויות ואיימו בפרישה מהממשלה, למרות ההסכם שעליו חתמו. "זה היה מהלך הגיוני ומתבקש. אם רשות כזו היתה פועלת כיום, יש סיכוי גדול שכלל לא הייתה נוצרת מצוקת הדיור החמורה. כמות שחקני הווטו בתוך המערכות השונות - אם זה אגפים מקצועיים במשרדי האוצר והמשפטים, איגודים מקצועיים או מפלגות - מייצרת מצב שבו היכולת לממש מדיניות, אפילו קואליציונית, קטנה ביותר".

לדברי ד"ר גל אלון, מרצה למדיניות ציבורית שכיהן כיועץ לפיתוח תהליכים אסטרטגיים במשרד ראש הממשלה בתקופת ממשלת אולמרט, בעיה מבנית נוספת היא הנתק בין הדרג הפוליטי המבצע לבין הדרג הפקידותי. "כשיש תוכנית עבודה מסודרת, הפקידות מבצעת אותה, רק צריך לדעת איך להפעיל את המערכת. בסוף הקדנציה שלי בדקתי ומצאתי שב-75% מהתוכניות שהוכנו רמת הביצוע היתה טובה, לעומת 25% שבהן הביצוע היה בבעיה קשה. יש נתק גובר בין הדרג הפוליטי לדרג הפקידותי. המרחק בין הצהרות שעליהן קוראים בעיתונים לבין הדברים שאתם מתעסקים הפקידים הוא גדול מאוד. בשביל לחבר בין הדברים צריך יזמי מדיניות שיובילו אג'נדה ויישמו אותה, אך יזמים כאלה חסרים. שר יכול להגיד א' ו-ב', אבל שוכח את הביצוע. הוא אומר שיחוקק חוק, אבל שוכח שהחוק הוא בסמכות של שר אחר, ושצריך להתייעץ עם שאר בעלי העניין לפני שיוצאים לדרך".

כישלון בשלב היישום

הדוגמה הבולטת ביותר לדמיון בין דרישות המחאה לבין מצעי המפלגות היא בתחום הדיור. דרישות המוחים הן ברורות ופשוטות: תנו לחיות בישראל, כלומר לקנות דירה או לשכור אותה, במחירים סבירים. ובאופן מפורט יותר: דיור בר השגה, חידוש מאגר הדיור הציבורי, הטלת פיקוח על שכר הדירה והגדלת אוכלוסיית הזכאים. לכאורה, כמעט כל הסעיפים מועתקים ממצע הבחירות האחרונות של מפלגת ש"ס בתחום הדיור: "תנועת ש"ס מאמינה כי המדינה חייבת לספק רשת בטחון לקורת גג לכל האזרחים... יצירת מלאי דיור ציבורי ודיור להשכרה מסובסדת ארוכת טווח שיסייע לאוכלוסיות החלשות".

מספר שתיים בש"ס, אריאל אטיאס, הוא שר הבינוי והשיכון ויו"ר מועצת מינהל מקרקעי ישראל, וככזה הוא אמור להוביל שינויים משמעותיים בשוק הדיור. מנהיג ש"ס אלי ישי הוא שר הפנים, האחראי על מינהל התכנון. הדיור, כמובן, הוא תחום מורכב בעל משתנים רבים נוספים כמו גובה ריבית בנק ישראל וביקוש מצד רוכשים מחו"ל. אבל לפחות בכל הנוגע לשוק השכירות, יכול היה אטיאס ליישם מדיניות המונחת על המדף זמן רב לפני שדפני ליף הקימה את האוהל הראשון ברוטשילד - חוק עידוד בנייה להשכרה.

את החוק יזם ח"כ מאיר שטרית, בעת שהיה שר השיכון בממשלת קדימה. שטרית היה זה שניסח את המצע הכלכלי של המפלגה לפני בחירות 2006 ושם התחייב, בשם המפלגה, לנסח את החוק. כעבור כמה חודשים הצליח שטרית לחוקק את החוק, שהחידוש העיקרי בו היה מתן הטבות מס ליזמים הבונים פרויקטים שמיועדים להשכרה לטווח ארוך של 25 שנה, כך שהם יוכלו לקבל תשואה של 7%-10% על ההשקעה הזו, בתנאי שהבניין יהיה מאוכלס בלפחות 70% מהדיירים.

ואולם שטרית נכשל במבחן הגדול ביותר - היישום. עד היום, ארבע שנים לאחר חקיקת החוק, מתוכם שנתיים בממשלת קדימה, לא הושלמה בנייתה של דירה אחת במסגרת פרויקט זה, ורק באחרונה יצא לדרך מספר מצומצם של פרויקטים. "חשבתי שצריך לשנות את התפישה בישראל לגבי דיור לזוגות צעירים - הם יגורו בשכירות לטווח ארוך ורק בגיל מבוגר יותר, כשהם מבוססים, יקנו דירה", מסביר שטרית. "זה המצב הקיים באירופה ובארה"ב, שם פועל שוק משוכלל של דירות להשכרה לטווח ארוך. כראש מועצת המינהל יזמתי החלטה להקצות קרקעות ל-13 אלף יחידות דיור לבנייה להשכרה, מתוכן 3,500 בתל אביב. לצערי, על בסיס החוק הזה לא נבנתה עד היום ולו דירה אחת".

כששטרית נשאל מדוע לא יושם החוק, הוא מספק גרסה שממחישה יותר מכל את מצב המשילות העגום בישראל, ויכולה לספק חומר לא רע לסדרות סאטיריות: מתברר ששטרית בכלל רצה להיות שר אוצר לאחר בחירות 2006. אלא שאולמרט, לדברי שטרית, הפר את הבטחתו כלפיו ונתן את תיק האוצר למקורבו, אברהם הירשזון, המרצה כיום עונש מאסר בגין מעשי שחיתות. כשהירשזון התפטר מתפקידו בגלל כתב האישום שהוגש נגדו, ביקש שטרית שוב את התפקיד, אבל אולמרט העביר אותו למקורב אחר - רוני בר-און. כצ'ופר, החליט אולמרט לשדרג את שטרית ולהעניק לו את תיק הפנים. זאב בוים ז"ל, מקורב ותיק אחר של אולמרט, קיבל לבסוף את תיק השיכון ואת האחריות על מינהל מקרקעי ישראל.

"אנשי האוצר הצליחו להתל בבוים, והוא לא הביא ליישום החוק, על אף שישבתי אתו והסברתי לו את חשיבותו", אומר שטרית. "גם אטיאס לא הצליח ליישם את החוק. הם לא הצליחו לעמוד מול משרד האוצר. הפקידים באוצר אומרים שזה יעלה למדינה פעמיים - פעם אחת בהטבות המס, ופעם שנייה כי המדינה תקבל פחות כסף על הקרקע במכרזים להשכרה מאשר במכרזים רגילים. זו דרך מעשית לפתור את מצוקת הדיור. תאר לך איפה היינו היום אם החוק הזה היה מיושם מיד לאחר חקיקתו".

מלשכתו של אטיאס נמסר בתגובה: "החוק המדובר התקבל ב-2007, אבל עד 2010 לא יצאו מכרזים ייעודיים להשכרה. השר אטיאס יזם לראשונה הוצאת מכרזים להשכרה. לאחר שהפיילוט - שנוסה אשתקד באשדוד ובירושלים - הצליח ונקבעו זוכים, הוחלט כי נשכלל את השיטה וכי יוגבר השימוש בכלי זה של השכרה לטווח ארוך בכל אזורי הארץ, בדגש על אזורי הביקוש - שם חלה עלייה גבוהה במחירי השכירות. השר מעוניין ליצור שוק משוכלל של השכרה בישראל, ולכן נקבע מודל חדש שלפיו יינתן משקל במכרז למי שיציע את המחיר הנמוך ביותר לשכר דירה חודשי לעשר שנים, ועליית המחיר תהיה רק לפי הצמדה למדד".

בתחום החינוך, לצד כמה אי הסכמות, אפשר למצוא גם לא מעט חפיפות בין הדרישות של אלה שהפגינו מול ביתו של שר החינוך גדעון סער במרכז תל אביב לבין מצעי המפלגות. כמעט בכל המצעים רשומה ההבטחה "העלאת שכר המורה ושדרוג מעמדו" במקרה זה, חלק מההבטחות אכן יושמו כשרפורמת עוז לתמורה, שהחלה בימי הממשלה הקודמת, יצאה לדרך בשנת הלימודים הנוכחית וכללה העלאת שכר המורה. אבל יש לא מעט דברים שעדיין לא יושמו.

במצע הליכוד, לדוגמה, כתוב שמנהלי בית הספר צריכים לנהל, ולכן יש להעצים את סמכויותיהם. סעיף זה דומה לסעיף באחד המסמכים שניסחו המוחים לאחר כנס שנערך באחרונה במכון ון ליר, על רקע גלי המחאה. מצע הליכוד מבטיח התמקדות בלימודי ליבה, הבטחה שמזכירה גם כן את דרישות המוחים. כמובן שכמעט כל המפלגות מסכימות על סיוע לתלמידים חלשים ועל החזרת ערכים למערכת החינוך, דרישה המקובלת על המוחים, גם אם לא כולם יסכימו אילו ערכים בדיוק צריך להחזיר.

"בדיונים השונים שנערכו על רקע גלי המחאה, בכל פעם שהצגתי את עיקרי התוכנית של נתניהו, מבלי להזכיר שזה תוכנית שלו, רוב האנשים הסכימו לה", אומר אורן יהי-שלום, מנכ"ל עמותת חינוך ישראלי, הפעילה בתחום החינוך. "במציאות, צריך לשלם מחיר על ביצוע הדברים האלו, וזה מחיר גדול. נתניהו יכול להגיד שצריך לתת סמכויות למנהל בית ספר, אבל כשהוא ייגש לבצע זאת, הוא עלול לקבל שביתה של חודשיים מהסתדרות המורים, ואת זה אף אחד לא רוצה. ואולם אין מדינה בעולם שעשתה שינוי כזה בלי מאבק. אותו הדין לגבי לימודי הליבה - בשביל לממש זאת, צריך להילחם בחרדים".

השינוי יבוא מתוכנו

בהפגנות המחאה של הקיץ האחרון בלטו גם הטייקונים יצחק תשובה, נוחי דנקנר, אילן בן דב ואחרים, ותמונותיהם הופיעו על כרזות בהפגנות השונות. המוחים דורשים להקטין את הריכוזיות, לבטל את מונופול חברת נשר שבבעלות דנקנר, לפרק את הפירמידות בשוק ההון, ולהפריד בין אחזקות פיננסיות לריאליות. חלק מהדרישות מופיעות, כמעט אחד לאחד, במצע הליכוד מ-2006: "הקטנת ריכוזיות, הגברת תחרות וביטול מונופולים". במצע הזה אף נוסח הקשר בין תופעות אלה ליוקר המחיה: "הממשלה תפעל להוזלתם של מוצרים ושירותים ולהעלאת איכותם, בראש ובראשונה דרך הגברת התחרות במשק".

ההבטחה להגברת התחרות לטובת הצרכן חוזרת במצע של 2009. גם במצע של קדימה מ-2006 מופיעה הדרישה לביטול מונופולים באופן ברור במצע. אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד. בין 2002 ל-2008, כשהליכוד וקדימה עמדו בראש משרד האוצר, עלתה רמת הריכוזיות במשק מ-4% ל-26%, על פי דו"ח של מינהל הכנסות המדינה שנחשף באחרונה ב-TheMarker.

בניגוד לליכוד ולקדימה המדברים על ביטול מונופולים והגברת התחרות באופן כללי, הרי שדרישות המוחים מתמקדות בביטול מונופול ספציפי של חברת המלט נשר בבעלות תאגיד אי.די.בי ומשפחת לבנת, שמעלה את מחירי הדיור. לא ברור כמה מהמוחים יודעים שב-2003 אישר שר התמ"ת אולמרט, אז איש ליכוד, להטיל מכס על יבוא מלט מטורקיה, לבקשת חברת נשר שהתלוננה על יבוא מלט בהיצף (מחיר נמוך יותר בארץ היצוא מאשר בארץ הייצור) מירדן, מרומניה ומטורקיה, מה שהבטיח את מעמדה של נשר כמונופול.

ב-2010 מונה אולמרט ליו"ר קבוצת לבנת. בעת המינוי התברר טיב הקשרים של אולמרט עם קבוצת לבנת: בהודעה לעיתונות כתב אברהם (בונדי) לבנת שהקשר בין משפחת אולמרט למשפחת לבנת החל עוד לפני קום המדינה. "את הקשר שנוצר ביני לבין משפחת אולמרט אי אפשר לשכוח", אמר לבנת בהודעה.

"הבעיה המרכזית עם מצעי המפלגות בנושאים האלה היא שהם נופפו בסיסמאות שלא יצקו להן תוכן", אומר החשב הכללי לשעבר, פרופ' ירון זליכה. "המפלגות מפריחות סיסמאות כי הן לא באמת רוצות לשבור את המונופולים".

עד לאחרונה, פוליטיקאים מעטים עסקו באופן רציני בסוגיית צמצום הריכוזיות ושבירת המונופולים. אחת מהחלוצות בתחום היתה ח"כית עינת וילף, שנכנסה באמצע הקדנציה למפלגת העבודה ולאחר מכן עברה למפלגת עצמאות. וילף הגישה הצעות חוק בנושא, והכינה דו"ח מפורט לוועדת התחרותיות והריכוזיות בראשות חיים שני, שהגישה השבוע את המלצותיה. וילף גם כתבה את הפרק הכלכלי במצע עצמאות ובו דרישות מפורשות לצמצום הריכוזיות. "אני מעריכה שנראה בולטות של הנושא הזה במצעים של מפלגות אחרות בבחירות הבאות, או לפחות התייחסות, אפילו במשפט אחד, להמלצות ועדת הריכוזיות", היא אומרת.

זה בוודאי לא יהיה השינוי היחיד שיתרחש לקראת הבחירות הבאות. אפשר להניח שבמצעים שיתפרסמו נמצא הבטחות הלקוחות היישר משלטי המפגינים. בינתיים, כבר יש מפלגות שמודיעות על שינויים ויוזמות, לפעמים באופן מהיר וחד שמגדיר מחדש את המושג ציניות פוליטית. כך לדוגמה, מפלגת ישראל ביתנו, שהיו"ר שלה, אביגדור ליברמן, המיודד עם לא מעט בעלי הון, ישב במסעדת יוקרה בתל אביב עם חבר בזמן ש-300 אלף איש יצאו לרחובות, דאגה ליישר קו עם המחאה.

הפרק הכלכלי במצע של המפלגה, שהתמקדה בסיסמה "בלי נאמנות, אין אזרחות", היה צנוע במיוחד לקראת בחירות 2009, לעומת הפרקים שהקדישה לנושאים שונים בענייני חוץ וביטחון. ואולם בסוף אוגוסט פירסמה ישראל ביתנו תוכנית כלכלית-חברתית חדשה. במצע המפלגה כלל לא היתה התייחסות לסוגיית מעונות היום, והנה, בתוכנית החדשה שפירסמה המפלגה היא מציעה לסבסד מעונות יום לילדים בגילי שלושה חודשים עד 5, למשפחות שבהן שני ההורים עובדים בהיקף של 75%-100%.

שינוי חד נוסף נוגע למדיניות המיסוי. מצע המפלגה קובע שיש להמשיך במתווה של הורדת מסים, כולל הקטנת מס החברות. מדיניות זו זכתה לביקורת נוקבת בימי המחאה. כעת, בתוכנית החדשה, מציעה ישראל ביתנו להעלות את מס החברות מ-24% ל-25%, להעלות את המס על רווחי הון ולהנהיג מס עזבון על ירושות גדולות במיוחד. נוסף על כך, מציעה המפלגה ליצור מדרגת מס למקבלי משכורות של 60 אלף שקל ומעלה.

ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, הפעילה בסוגיות חברתיות, מעדיפה להסתכל על חצי הכוס המלאה בפעילות המפלגה. "צריך להגיד תודה שמשהו משתנה. יש אצלנו חברים שמתעסקים בנושא המדיני, ויש כאלה שעוסקים בנושא הכלכלי. אני, למשל, עוסקת רבות בסוגיית מעונות יום, ובכל ישיבה שיש בסיעה אני מושכת לכיוון החברתי. יש פה עבודה אמיתית של המפלגה בנושאים האלה".

ואולי הפתרון הטוב ביותר לזלזול הבוטה של פוליטיקאים בניירות שהם בעצמם ניסחו הוא דווקא ההצטרפות לפוליטיקה. אחרי הכל, בכנסים, בהפגנות ובשולחנות עגולים מדברים הרבה, אבל הממשלה והכנסת הם המקומות שבהם מתבצע שינוי הלכה למעשה. "המחאה היא התקווה הגדולה", אומר כרמון, "אם עשרות או מאות אלפים יצטרפו כמתפקדים למפלגות, אפשר יהיה להתחיל להעלות את השיח הפוליטי למסלול הנכון שלו ולגרום לכך שהמפלגות יתחילו לבצע את הדברים שלהם התחייבו".

מצא את המצע

בעידן האינטרנט לא אמור להיות דבר קל יותר מאשר למצוא מצע של מפלגה, אך לא כך במקרה של הליכוד. לעומת המפלגות הגדולות האחרות, שהמצע שלהן זמין באתר הרשמי, מצע הליכוד אינו זמין באתר המפלגה, ואיתורו הצריך עבודת בלשות של ממש. לדברי פעילים חברתיים וגורמים במערכת הפוליטית, אי אפשר לאתר את מצע הליכוד כמסמך רשמי, לפחות מאז נאום בר אילן שאותו נשא נתניהו לאחר הבחירות, בשל רצון המפלגה שלא לאפשר השוואה בין מהלכיו המדיניים של נתניהו לבין הבטחות קודמות.

התקשרנו לדוברת הליכוד כדי לבקש את המצע, והיא הבטיחה לחזור אלינו. בינתיים מצאנו בסיקורים של בחירות 2009 ציטוטים מתוך מצע הליכוד, אבל לחיצה על הלינק שהיה אמור לקשר אל המצע המקורי הובילה לדף שבו נכתב כי האתר לא זמין. הדוברת חזרה אלינו לאחר שלושה ימים והסבירה שאתר המפלגה משתדרג בימים אלה, ולכן אי אפשר לאתר את המצע. כשסיפרנו לדוברת על הטענה שהמצע הורד לאחר נאום בר אילן, היא השיבה: "אספר לך משהו קטן - גם לפני נאום בר אילן לא היה מצע. אבל אנחנו לא מסתירים דבר: את רוח הדברים של הליכוד אפשר לראות בהסכמים הקואליציוניים הזמינים באתר הכנסת ובחוקת הליכוד הנמצאת באתר. מצע זה לא משהו שמסתירים".

פנינו לדוברו של השר הממונה על הקשר בין הממשלה לציבור, מיכאל איתן, בבקשה לראיין אותו, בתקווה לשאול אותו גם על המצע הנעלם. אבל דוברו של איתן, שמתראיין רבות בענייני מינהל תקין ושקיפות, התחמק באופן תמוה. לאחר יומיים הוא הודה שהשר לא רוצה להתראיין. כשביקשנו את תגובתו לעניין, הוא שלח קישור למכון הישראלי לדמוקרטיה. בינתיים התקשרנו לדוברת הליכוד כדי לקבל ממנה את תגובתה הסופית. "הנושא בטיפול, האתר בשדרוג", היא אמרה. "המצע קיים באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, לא?".

"באתר הליכוד הושקעו מיליוני שקלים", אומר גורם במערכת הפוליטית. "העובדה שמפלגת שלטון בישראל צריכה עמותה כדי להציג את המצע שלה היא בדיחה. מה, מצודת זאב רשומה בטאבו במכון הישראלי לדמוקרטיה?"

בבדיקה שערכנו לפני ירידת הכתבה לדפוס מצאנו את הקישור למצע הנעלם.