בכמה מייקר לכם המכס את הקנייה בסופר?

לפני כחודש וחצי התכנסה ועדת הכספים לדון במחיר שישלם הצרכן הישראלי עבור אחד מדגי המאכל הפופולריים ביותר - האמנון. הוועדה דנה באפשרות שהעלאת המכס על יבוא האמנון שנקבעה בפברואר - מ-11 שקלים ל-15 שקלים לק"ג - תיהפך לקבועה, כך שהמחיר שמשלם הצרכן הישראלי בסופר יעלה.

פרט לתהיות משעשעות שעלו בדיון, כמו שאלתו של ח"כ משה גפני אם מגדלים דגי אמנון בבריכות השוכנות מתחת למגדלי היוקרה אלרוב ו-YOO בתל אביב, התמודדו הנוכחים עם שאלה מהותית: האם ההגנה על 1,500-3,000 עובדים בענף (המספר משתנה בהתאם לצד שבו ניצב הטוען), המרוכזים ברובם באזורים דלי אפשרויות תעסוקה, מצדיקה מחיר גבוה בעשרות אחוזים שניאלץ לשלם על הדג לארוחת הערב?

כשק"ג דג מיובא יוצא מהנמל, מחירו הוא 11 שקל בלבד - רבע או חמישית מהמחיר שבו הוא נמכר לצרכן. כשמחירו של דג מיובא עולה בגלל המכס, מגדלי הדגים המקומיים מיישרים קו עם המחיר הגבוה. מדיניות המכס הישראלית אחראית, אם כך, לכשליש מהמחיר שאנו משלמים עבור הדג. ליתר אחראיות הרשתות הקמעוניות שגוזרות את הרווח שלהן.

שיעורי המכס הגבוהים - המוטלים על מוצרים המיובאים ממדינות שאין לנו הסכמי סחר חופשי עמן - גורמים ליבואנים מסוימים להבריח מוצרים, כדי לא לשלם את המכס. רשויות המדינה מכירות היטב את הבעיה הזו, ומפעילות אמצעי בקרה רבים. בנמל אשדוד, שער הכניסה המרכזי של סחורות מיובאות לישראל, פועל צוות מיומן שתפקידו לאתר הברחות. מכולות הברזל נסרקות במנהרת השיקוף על ידי קרני רנטגן, והתוצאה מוקרנת על מסך של מאבחנת, שבודקת אם יש חריגות בצפיפות החומר שנסרק. במקרה שבו יש חריגה, המתבטאת בכתמים כהים או בהירים שנראים בשיקוף, היא מתריעה על כך, וצוות המכס פושט על המכולה ומבצע חיפוש ידני כדי לבדוק אם משהו מוחבא בה. ביום שבו ביקרנו במתקן אותרו במכולת רהיטים שקים עם תגיות, ניטים וכפתורים ששם המותג "דיזל" מודפס עליהם - שיאפשרו לזייף סחורה ולהעניק לה את מחירו של המותג היוקרתי.

הפרת קניין רוחני אינה הסיבה היחידה להברחות. המאבחנת מציגה דוגמאות נוספות, כמו שיקוף של מכולת פחם שהראה כי 51 שקי טבק נקברו בתוכה. המניע להברחה כזו, שעלולה להסתיים במאסר או בקנס של מאות אלפי שקלים, היא חוקי המכס של מדינת ישראל: על כמות כזו של טבק, המבריח יכול היה לחסוך לעצמו 500 אלף שקל.

דרכים נוספות להתחמק מתשלום מכס הן זיוף חשבוניות ביבוא אישי של כלי רכב כדי להרוויח עשרות אלפי יורו, או דיווח שגוי של היבואן על כמות מוצרי המזון שהוא מכניס לישראל כדי להגדיל את רווחיו. לדברי מנהל מכס אשדוד, יוסי בן ישי, "במוצרים עתירי מס הפיתוי להרוויח גדול. כשהמכס יורד גם הפיתוי קטן".

על 31% מהמוצרים המיובאים לישראל מוטל מכס, המהווה 4.6% משווי הסחורה. לחלק מהם מצטרף מס קנייה, שאותו מטילה המדינה על מוצרים שהיא מעדיפה שלא נצרוך, כמו סיגריות ואלכוהול, ובמפתיע גם מכוניות. כשיורדים לפרטי ספר תעריפי המכס מגלים סדרה של מוצרים ששיעור המכס עליהם מסביר את המחיר הגבוה שמשלם עליהם הצרכן. כלכלת ישראל אולי לא תלויה במכס - המהווה בסך הכל 0.3% מהתמ"ג הישראלי - אבל עבור הצרכן למכס הזה יש משמעות. היבואן לא לוקח את ההפסד על גבו, וכל שקל שנגבה ממנו מגולגל ישירות לצרכן. היצרנים המקומיים מיישרים קו בהתאם, והצרכן יוצא מופסד.

אז כמה זה עולה לנו? המכס על חלק מהדגים הטריים הוא 6.5 שקלים לק"ג, על אבוקדו טרי משלמים מכס של כמעט 2 שקלים לק"ג, ועל השום אנו משלמים למדינה 7.36 שקלים לק"ג. כדי לגונן על טמבור, נירלט וחברותיהן אנחנו משלמים מכס של 6% על צבעים מיובאים. בפעם הבאה שתקשרו את הכלב ברצועה, זכרו כי על מוצרי אוכף ורתימה לבעלי חיים, כמו גם על ציוד ספורט, גובה המדינה 10% מכס. על כותנה, רהיטים, מזוודות, שולחנות משחק, סירות מנוע (וכל כלי שיט מגומי או מפלסטיק שלא למטרות הצלה), על תיקים, חומרי ניקוי, שנאים, תנורים, עטים כדוריים, שולחנות משחק, גלידות, יין, שמן זית וחלווה - אנחנו משלמים מכס של 12%.

שיעור המכס על פירות מיובשים מגיע ל-20%. מי שיקנה זר פרחים יגלה שתעשיית הפרחים מוגנת גם היא, באמצעות מכס של 20% המוטל על ורדים, סחלבים, חרציות וציפורנים. על שרימפס אנחנו משלמים מכס של 26%, מתוך רצון לשמור על קיום המצוות דרך ההכבדה על הכיס. שיעור המכס על בשר כבש קפוא הוא 50%, על בננות טריות - 136%, על אגוזים - 8%, על חלב ושמנת לא מרוכזים ללא ממתיק - 153%. והרשימה ממשיכה.

מדיניות המכס הישראלית רלוונטית יותר מתמיד בימים שבהם ועדת טרכטנברג וראש הממשלה בנימין נתניהו חושבים כיצד אפשר להוריד את יוקר המחיה בישראל: ב-2010 נגבו מהיבואנים הישראלים מסים בסך של כ-50 מיליארד שקל. הרוב המכריע של הסכום הזה הוא מע"מ - כ-40 מיליארד שקל. השאר, סכום לא מבוטל של 10 מיליארד שקל, מורכב ממס קנייה וממכס. אנחנו, הצרכנים, משלמים את העלות הזאת.

להגן על החקלאי הישראלי

הסיבה לשימור המכסים נמצאת במערכת הפוליטית, שבה למתנגדים להורדת מכסים יש כוח עצום, הנובע מכך שהם נושאים אידיאולוגיה לאומית הנוגעת לחשיבות הייצור הישראלי. הדבר בולט במיוחד בענף המוגן ביותר על ידי המכס: החקלאות. בישראל יש עשרות אלפי חקלאים בלבד, אבל הלובי החקלאי הוא אחד הגופים החזקים בכנסת. "מאז ומתמיד מספר הח"כים המייצגים את החקלאים גדול הרבה יותר מחלקם היחסי באוכלוסיה", אומר נשיא איגוד לשכות המסחר הישראלי, אוריאל לין. "שרי האוצר והתמ"ת לא רוצים להתעסק אתם, ולא רוצים שימתחו עליהם ביקורת חריפה מדי. הם מצליחים להפעיל לחץ אישי על מקבלי ההחלטות".

הלובי החקלאי מצליח לחצות את כל המחנות הפוליטיים: יושבים בו בכפיפה אחת חרדים, חילונים, ימנים ושמאלנים. בכנסת הנוכחית חברים לפחות עשרה ח"כים המתגוררים ביישובים חקלאיים, כמו יצחק וקנין (ש"ס) המתגורר במושב יערה, שי חרמש (קדימה) המתגורר בכפר עזה ואורית נוקד (עבודה) המתגוררת בקיבוץ שפיים.

החקלאים מאוגדים ברשימה ארוכה של גופים: התאחדות חקלאי ישראל, תנועת האיחוד החקלאי, פורום ראשי תנועות ההתיישבות, הוועדה בין תנועתית לענייני התיישבות, הוועדה הבין מושבית והתאחדויות למגדלי הענפים השונים. הם מתייצבים באופן מסודר לכל עימות פוליטי שעשוי לפגוע בהכנסתם. לדיון על דגי האמנון, לדוגמה, התייצבו שמונה נציגים של מגדלי הדגים - מול שלושה נציגים של היבואנים.

הנימוקים שמציגים החקלאים נגד ביטול המכסים אינם מצוצים מהאצבע: לא מדובר באוכלוסיה עשירה, או בטייקונים שעושקים את עניי המשק כדי לגזור רווחים גבוהים, אלא באנשים המנסים להרוויח את לחמם. בנוסף, יש חשיבות אידיאולוגית לשמירה על חקלאות ישראלית: היא מגנה על הנוף ועל הטבע, ויש לה גם משמעויות לאומיות אסטרטגיות.

שיעורי המכס מבוססים על תחשיב היסטורי, שבוחן את העלויות שמשלם החקלאי הישראלי מול אלה של מתחריו. במקרה של דג האמנון, לדוגמה, 15 השקלים שמשלם היבואן על המכס הם ההפרש בין עלות הגידול של הדג בבריכות הישראליות לבין מחירו של הדג המיובא. הבעיה היא שהחישוב הזה, שנערך לראשונה לפני עשרות שנים, אינו תמיד מעודכן ובמקרים רבים הופך את היבוא ללא רלוונטי.

"רמות ההגנה על גידולים חקלאיים ומוצרי מזון ממש דמיוניות", אומר לין. "זה מגיע ל-190%-220% על תפוחי אדמה, עגבניות ומלפפונים. המגזר החקלאי תמיד ידע להפעיל לובי פוליטי בכנסת".

אבל למה זה חייב להיות שחור ולבן? הרי יש משהו בין 0% ל-200%.

"נכון, מכס בשיעור של 40% יעניק לחקלאים המקומיים הגנה מסוימת, אבל גם במקרה כזה היבוא יימנע לחלוטין. המדיניות הזו הביאה לייקור משמעותי של מוצרי המזון בישראל. תחרות בשוק מקומי מגיעה עד לרמה מסוימת, שבה הוא נחשף לתחרות מיבוא. הפרדוקס הוא שיש כמה פריטים שהחקלאים מייצאים, ובו בזמן הם מרוויחים מכך שיש עליהם מכס גבוה מאוד. זו הגנה מסורתית ואנכרוניסטית על מגזר החקלאות".

ברשות המסים מסבירים כי המכס מגן על תעסוקת החקלאים, על הריאות הירוקות של המדינה ועל תפיסת הקרקע מול פולשים. "כל משק מעוניין שתהיה לו יכולת לייצר בתחום החקלאות, ולא רוצה להיות תלוי לגמרי ביבוא", אומר מקור ברשות. "ישראל אינה שונה מהמדינות המפותחות האחרות בתחום זה. האמריקאים, לדוגמה, מגבילים את היבוא בענפים החקלאיים שעליהם הם רוצים לשמור והאירופאים מסבסדים את החקלאים שלהם".

ההבדל הגדול טמון בכך שהאמריקאים והאירופים מסבסדים, לא מטילים מכס. בעוד שסבסוד משיג באופן ישיר את המטרות החשובות של המדינה, מכס מגן על תעשיות במשק באמצעות כיסו של הצרכן. אם מגנים על החקלאים כדי לשמור על הריאות הירוקות, למשל, היה יעיל יותר לסבסד את החקלאים לפי היקף השטח שהם תופסים. אם מטרת המכס היא לשמור על פוטנציאל הייצור הישראלי, אפשר היה לסבסד את החקלאים על פי יעילות, תפוקה ופריון.

"מכס על מוצרים חקלאיים הוא עניין רגיש", אומר יורם גבאי, לשעבר הממונה על הכנסות המדינה באוצר. "יש כאן שאלות מורכבות יותר ביחס לענפים אחרים, חלקן שאלות מוסריות. האם כשאתה מגיע לחנות הירקות אתה מוכן לשלם עוד 2 שקלים על העגבנייה כדי לגונן על החקלאי הישראלי?"

במקרים מסוימים מחליטה רשות המסים להעניק ליבואנים פטור ממכס על בסיס מכסות, במידה שמתברר שהייצור המקומי לא עומד בביקוש. מדיניות כזו של מכסות בעייתית בפני עצמה, כפי שמעיד גבאי על ימיו במשרד האוצר: "התקיימה תופעה של רישיונות יבוא שניתנו למקורבים, עד ששר האוצר דאז משה נסים הסכים לבטל לחלוטין את כל הרישיונות והמכסות. בכך הוא ויתר על כוח פוליטי אדיר. כיום משרד החקלאות צריך לוותר על כוח כזה. הפוליטיקה היא הכל".

מכס הוא לא הדרך היחידה

חוקי המכס הישראליים רשומים בפקודת המכס של רשות המסים, ומגדירים את הנוהלים שבהם רשאים אזרחי ישראל לייבא ולייצא מוצרים - החל באופן הטעינה וכלה בנפח כלי השיט או המטוס שבו מותר לייבא או לייצא. מטרתו המקורית של מכס היא להגדיל את הכנסות המדינה, בימים שבהם מס הכנסה עדיין לא היה קיים. בימינו יש לו מטרות נוספות, שהחשובה בהן היא להגן על תעשיות צעירות שעושות את צעדיהן הראשונים והמדינה חפצה ביקרן. זאת היתה הסיבה למכס שהוטל בעבר על מוצרי טקסטיל מיובאים.

מדיניות המכס הישראלית עשתה את צעדיה המשמעותיים בסוף שנות ה-50, שבהן הוטלו מכסים שנועדו להגן על מרבית ענפי התעשייה המקומית ולמלא את קופת המדינה הענייה. המגמה הזאת החלה להשתנות בסוף שנות ה-60, עם החלת הסכמי הסחר עם מדינות אירופה, שהתחזקו באמצע שנות ה-70. המשמעות של הסכם סחר חופשי עם מדינה היא ביטול הדדי של חומות המכס המגבילות את פעולת היבואנים והיצואנים בשתי המדינות - למעט תחומים שבהם יש הסכמה הדדית על הותרת חומות המכס. עד אמצע שנות ה-80 היתה עמדתה של ישראל שיש לערוך הסכמים כאלה רק עם מדינות השוק המשותף - אירופה וארה"ב, ולכן נכון להיום 41% מהיבוא לישראל מגיע ממדינות שאין לנו הסכמי סחר עמן, בהן יצואניות דומיננטיות דוגמת סין, יפן, הונג קונג, הודו וקוריאה הדרומית.

בסוף שנות ה-80 חלה תפנית במדיניות הזו. גבאי, שכיהן באותן שנים כממונה על הכנסות המדינה באוצר, מספר: "מנכ"ל האוצר עמנואל שרון ואני החלטנו שהסכמי הסחר הסלקטיביים האלה יוצרים הסטת סחר, כי במקום לקנות בזול מקוריאה הדרומית, הישראלים קונים ביוקר מהמערב. חשבנו שצריך לבטל את ההגנות האדמיניסטרטיביות וגם את ההגנות המכסיות. המודל הזה התקבל ב-1991, בתמיכת משה נסים. תוך שבע-תשע שנים הורדנו את המכסים במרבית ענפי התעשייה לרמה אפסית. המהלך הזה אילץ את התעשייה הישראלית להתייעל ויצר ליברליזציה של השווקים.

"אם תשאל כיום את התעשיינים, הם יאמרו לך שזה היה מהלך מעולה. הרי אף תעשיין לא יתייעל אם לא ייאלצו אותו, וכיום התעשייה הישראלית מתחרה בהצלחה בשווקים רבים. התעשיינים הפסיקו להסתמך על ההגנה של השוק הישראלי, ופשוט כיוונו את עצמם ליצוא. לנו היה חשוב שהצרכן הישראלי ישלם מחיר נמוך. שאר הדברים, כמו הסכמי הסחר עם מדינות אחרות, לא הטרידו אותנו. אותי הדאיג הצרכן הישראלי - ומצדי שזה יבוא על חשבון הסכמי הסחר".

דבריו של גבאי מזכירים כי פרט למכס, למדינה יש דרכים נוספות להגן על היצרנים המקומיים. בדיקות מכון התקנים הישראלי למוצרי תעשייה ובדיקות תברואתיות למוצרים חקלאיים יכולות להיות מוגדרות כך שהן יחסמו יבוא ויגוננו על התעשייה המקומית. יבואנית הצעצועים בתיה אהרון, השותפה יחד עם אחיה יעקב מלניק בחברת יבוא הצעצועים "מלניק צעצועים", אומרת כי "הבדיקות הקפדניות של מכון התקנים, שלוקחים עמלה על כל מוצר, יכולות להוסיף 5% למחיר שמשלם הצרכן".

ענין חשוב נוסף הוא שמדיניות המכס, לבד מהעיוות שהיא יוצרת במחיר שמשלם הצרכן, יוצרת עיוות אצל היצואן הישראלי - שעשוי להפנות את מאמציו לשוק המקומי המוגן ולא לשוק הבינלאומי התחרותי.

בעיה אחרת היא שמדיניות המכס היא המקום שבו הצרכן הישראלי משלם את מחיר הכלכלה הפוליטית של ישראל. עו"ד גיל נדל, המתמחה בדיני יבוא ויצוא, אומר כי "הצרכן הישראלי הוא קלף מיקוח בהסכמי הסחר של ישראל. המדינה רוצה לחתום על כמה שיותר הסכמי סחר דו צדדיים, ואנחנו חייבים להראות למדינות שעמן אנחנו חותמים שנוותר להן על מכסים - אחרת לא יהיה להן אינטרס לחתום אתנו".

מנגד, יש מקרים שבהם אנחנו מעוניינים לחתום בעתיד על הסכמי סחר, ולכן מראש אנחנו גובים מכס על מוצרים מיובאים ממדינות אלה - גם במקרים שבהם התעשייה הישראלית כלל לא מייצרת אותם. זה נעשה מתוך מחשבה שביום שבו ישראל תנהל מגעים לכינון הסכמי סחר עם המדינות האלה, יהיה לה קלף מיקוח.

"כדי שיהיה לנו על מה לוותר במשא ומתן עם הסינים או עם ההודים, אנחנו גובים מכס על מוצרים כמו לפתן פפאיה ופירות יער - אף על פי שהתעשייה הישראלית לא מייצרת אותם. דוגמה נוספת היא מיזוג אוויר: בישראל כמעט לא מייצרים מזגנים, ועל מזגנים מיובאים מוטל מכס שיעור 12%, שמגולגל על הלקוח".

היבואנים הישראלים יכולים להעיד על השפעות הורדות המכסים על המחיר שרואה הצרכן. אהרון ומלניק מעידים כי כל הורדת מכס היא מבורכת - וחלק ממנה מסייע לצרכן. עם זאת, הם מזכירים כי מוצרים ממותגים מסוימים, דוגמת לגו ופליימוביל, המיוצרים באירופה ולא סובלים ממכס - בכל זאת נמכרים במחירים גבוהים.

מתי בש, הבעלים של חברת יבוא ציוד הספורט בש-גל, זוכר את הימים שבהם שיעור המכס על נעליים היה 100%. "הורדת המכס בענף ל-12% הורידה את מחירי כל המוצרים. לדוגמה, המכס על חולצת טי היה בעבר 20 שקל - וכיום הוא 5 שקלים בלבד. כשמורידים מכס, המדינה ניזוקה - והצרכן מבסוט. עבורי, גם מכס של אחוזים בודדים משמעותי. כשאני מביא הנה 20-30 מכולות, הורדה שולית של המכס מתורגמת למאות אלפי דולרים. אם יבטלו לגמרי את המכס שגובים על מוצרים מהמזרח הרחוק, השוק ייפתח. תחרות היא דבר טוב, רק צריך לוודא שהיא הוגנת, שכולם מתחילים באותו קו זינוק. עם זאת, הורדת שיעורי המכס על המותגים המובילים בתחום הספורט לא תשנה את המצב, כי היבואנים יעלו את המחיר - הם יודעים שאנשים ישלמו בכל מקרה".

הצרכן יתעשר

יותר מענף החקלאות, אם יבוטל המכס בענף הרכב - הצרכן יתעשר. אלא אם החלטתם לקנות "כלי רכב מנועי שהותאם במיוחד להעברת גופות לקבורה", הזוכה לפטור ממכס לפי ספר התעריפים (ותודה לחברה קדישא), הרי שמס קנייה, מע"מ ומכס מאלצים אותנו לשלם על המכוניות שאנו רוכשים יותר מ-100% בחלק מהמקרים. ב-2010 הסתכמו הכנסות המדינה ממס קנייה וממכס על כלי רכב ב-9.4 מיליארד שקל.

"מטרת המיסוי בענף כלי הרכב היא פיסקלית", אומר עו"ד אביגדור דורות, המתמחה בדיני יבוא. "המיסוי נועד לאפשר למדינה לגבות כסף שיפצה אותה על ההשפעות השליליות של כלי הרכב, כמו גודש תחבורה וזיהום אוויר. המס הזה נועד להשפיע על הצריכה".

ברשות המסים אומרים כי יצרני כלי הרכב מוכרים אותם ליבואן הישראלי במחיר זול מאשר ליבואנים אחרים, משום שהם מודעים לעלויות הגבוהות של המכס, והם יעלו את המחירים ליבואן הישראלי ברגע שבו שיעור המכס יירד.

למיסוי בענף הרכב יש גם תוצאות עקיפות בשטח. גדעון רייס, מנכ"ל יבואנית חלקי החילוף לרכב ביתן ספרק, אומר כי המיסוי על חלפים מייקר אותם בכ-30% - עוד לפני השפעת המע"מ. כתוצאה מכך, בעלי מכוניות לא ממהרים לתקן תקלות. "עלות התיקון היא מחסום משמעותי שעומד בפני בעל מכונית. כל הורדה של שיעור המכס תתרום לכיס של הצרכן - וגם לבטיחות של משק הרכב בישראל. כשאני נוסע באירופה אני לא רואה כלי רכב דפוקים, כמו שאני רואה בישראל. פה הבן אדם פוחד להיכנס למוסך".

נדל מחזק את הדברים. "כתוצאה מהמיסוי הגבוה בענף הרכב, מביאים לכאן מודלים ישנים יותר ובטיחותיים פחות. באופן כללי, יש ספק גדול לגבי חוקיות המס בענף הזה. אין פה ייצור מקומי, ולכן מס הקנייה הוא מכס בתחפושת. הוא מניב הכנסות גדולות למדינה, והצרכן הוא זה שנפגע באמת".

"אסור להטיל על כלי רכב מס גבוה מ-30%", אומר גבאי. "זה יוצר ליסינג, שמאות וביטוח יקרים. זה מנפח מערכות שלמות. אם הייתי צריך לתגמל עובד טוב, לא הייתי מעלה את שכרו, אלא מוסיף לו דרגת רכב. מס משוגע תמיד מביא לתוצאות מוזרות. בסוף השוק צריך להגיע לשיווי משקל. כשמישהו מתחיל היום עבודה חדשה הוא קודם כל שואל אם יש מכונית צמודה".

דבריו של גבאי נכונים: מדיניות מכס היא זו שאחראית להברחות, להטיית יצוא, לסחר במכסות יבוא פטור ולעוד מרעין בישין. אבל בראש וראשונה, היא אחראית למחיר גבוה שמשלם הצרכן. למרות זאת, כדאי לזכור כי כפי שאומרים ברשות המסים, "גם ללא מכס, במקרים רבים מותגים מיובאים נמכרים במחירים גבוהים בגלל פערי תיווך מופקעים, שנובעים מהיצרנים בחו"ל, מהיבואנים ומרשתות השיווק. הדרך היחידה להילחם בזה היא דרך הצרכן, על ידי תנועת מלקחיים: הצרכן יגיד את דברו ואנחנו נעשה את המקסימום".

חומת ההגנה של המדינה שיעורי המכס על מוצרים נבחרים

שרימפס 26%

אבוקדו 2 שקלים לק"ג

אגוזים 8%

צבעים 6%

פירות מיובשים

20%

דגים טריים 6.5 שקלים לק"ג

חומרי ניקוי 12%

פרחים 20%

סירות מנוע

12%

בננות 136%

חלווה 12%

כלי רכב 7%