איך משפיעות עלינו משפחות הפשע של ישראל?

האמרגן החדש שאמור היה להיכנס לשוק הבידור הישראלי לא מחזיק ברזומה קלאסי של סוכן זמרים. עוד לפני שמלאו לו 20 הוא צבר אישומים בסחר בסמים ועבירות רכוש ואלימות. ב-1996 הוא נדון לחמש שנות מאסר על סחר בהרואין, ובמהלך מאסרו הורשע גם בניסיון סחיטה של קבלן מאשקלון. לאחר שהשתחרר מהכלא עסק לפי חשד המשטרה בגניבת חול, בסחר במכוניות גנובות, בהימורים ובהשתלטות על עסקים.

במהלך השנים נקשר שמו של עבריין הצמרת, שלום דומרני, לסכסוכי עבריינים אלימים ולניסיונות חיסול. המשטרה חשדה בו במעורבות במעשי רצח, אך לא הצליחה למצוא לכך הוכחות. זה האדם שלפי כתב האישום שהוגש בשבוע שעבר נגד הזמרת מרגלית צנעני ביקש להיכנס לעסקי הבידור והשעשועים ולייצג, באמצעות אנשיו, את המתמודדים הצעירים שחלמו על קריירה בתחום הבידור - מבלי שהם יידעו שמאחורי הסוכנות החדשה עומד העולם התחתון. דומרני עצמו לא מואשם בדבר.

נראה שבשלב זה הניסיון של דומרני לא יצלח, אבל המקרה ממחיש תופעה שמתרחבת בשנים האחרונות: חדירת גורמים עברייניים ללב הקונצנזוס. הפרשה מציבה מראה בפני החברה הישראלית - שבה הגבולות בין מותר לאסור מיטשטשים. בשנים האחרונות, לדוגמה, יותר ויותר אנשי עסקים פונים לאנשי עולם תחתון כדי שישמשו כבוררים בסכסוכים עסקיים.

זו כבר מזמן לא חדשה מרעישה שארגוני הפשיעה השתלטו על שוק הבקבוקים למיחזור לשם הלבנת הון, בין היתר. העבריינים נוהגים לאיים על בעלי מסעדות כדי לקבל את הבקבוקים הריקים שלהן. משפחת אלפרון, לדוגמה, ידועה כמי שמתפרנסת ממיחזור בקבוקים.

השימוש בעסקים לגיטימיים כ"פרונט" של עבריינים הוא תופעה ותיקה ומוכרת, בישראל ובעולם. מעבר לצורך להציג חזות לגיטימית, עסקים אלה נחוצים לעבריינים גם כמקום שמאפשר להלבין הון - ולכן הם נוטים לבחור בעסקים שבהם יש זרימה של כסף מזומן. בשנות ה-70 היו אלה בדרך כלל חנויות בשר, כמו אלה של "כנופיית כרם התימנים", או חנויות רהיטים. כיום אפשר לראות לא מעט עבריינים קשורים באופן זה או אחר לדוכני ירקות ופירות, לחניונים, לפיצוציות, לדוכנים להחלפת כספים, לפאבים ולמועדוני לילה.

אך כיום ניכרות טביעות האצבע של העולם התחתון גם בספורט, בפוליטיקה ובחברות ציבוריות, כמו במקרה של ד"ר ג'קי סרוב, לשעבר מנהל מחלקת המיון בבית החולים איכילוב בתל אביב, שהורשע בקבלת שוחד בסך 1,000 שקל מהעבריין אסי אבוטבול תמורת פרוטקציה בתור למיון.

"הם נכנסים למקומות שבהם יש כסף קל וזמין, ומשגשגים במקומות שבהם אפשר לפתח יחסים סימביוטיים עם עסקים לגיטימיים", אומר סנ"צ בדימוס יאיר רגב, לשעבר חוקר בכיר ביאחב"ל (היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית), המייצג כיום עבריינים כעורך דין פרטי.

כך ביקשו העבריינים לעשות גם בפרשת צנעני. אחד הפרטים בכתב האישום נגד הזמרת נוגע ללירון רמתי, אחד הפיינליסטים בעונה האחרונה של "כוכב נולד". לפי כתב האישום, ניסתה צנעני להעביר את רמתי לסוכנות אמנים מתחרה לזו של טמירה ירדני, מפיקת "כוכב נולד", שאצלה חתומים מתמודדי התוכנית. אם היוזמה היתה מתממשת, רמתי - ואולי גם מתמודדים אחרים בהמשך הדרך - היה אמור להיות מנוהל, הלכה למעשה, על ידי העבריינים שלום דומרני ומיכאל חזן. הדברים ודאי היו מתבררים לו אי שם באמצע הדרך, ואז היה מגלה את האי נעימות, בלשון המעטה, של שותפות עם העולם התחתון.

לי', בעל עסק, זה קרה לפני חמש שנים. הוא הכניס שותף חדש לעסק בתחום התקנות התקשורת, אבל כעבור כמה שבועות התגלה שמדובר בבעל חובות, שברח לחו"ל ומכר את חלקו בשותפות לעבריין בכיר מהעולם התחתון. אותו עבריין הציג את עצמו בפני י' כשותפו החדש, ודרש ממנו במפגיע להחזיר את כספי ההשקעה של השותף הקודם. י' לא היה יכול לעשות זאת, מכיוון שכבר השקיע את הכסף בפיתוח העסק. הוא נקלע לתסבוכת של כמה חודשים, והיה מטרה ללא מעט איומים עליו ועל בני משפחתו - כולל בריונים שהתמקמו לפתע באמצע הלילה בסלון ביתו.

"הלקח הוא שצריך לפנות מיד למשטרה, ובכלל לא לחשוב על אפשרות של שיתוף פעולה עם אנשים כאלה", אומר י'. "אם הייתי פונה לרשויות ביום הראשון, האנשים האלה בכלל לא היו מתקרבים אלי. אבל ברגע שהתחברת לעבריינים, ולו בקצה חוט, נגמר הסיפור. רק בנס יצאתי מהסיפור הזה".

"בפרשת מרגול ראינו שעסקי הבידור נהפכו לדרך נוספת להלבין כספים", אומר הקרימינולוג ד"ר מאיר גלבוע, נצ"מ בדימוס שניהל לא מעט חקירות משטרתיות מרכזיות. "במקום להשתלט על עסק לאיסוף בקבוקים, משתלטים על זמר. בתקופה האחרונה אנו רואים זמרים שמגיעים למשרדי מס ההכנסה לחקירות, מה שאומר שיש כאן כסף שחור שמהווה פיתוי אדיר לכניסה של גורמים עברייניים".

לדברי פרופ' גד ברזילי, מומחה למדע המדינה, משפט וחברה מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, פרשת צנעני התאפשרה גם בשל הפיקוח הרופף של הרשות השנייה על "כוכב נולד". "כרישי פשע הריחו שמצטבר כאן הון עתק. היה להם קל להיכנס כי הרגולציה על שליחת הודעות ה-SMS היתה רופפת. זה מצביע על מצב עגום, הקשור בעקיפין גם לכך שתרבות קפיטליסטית ללא רגולציה היא דבר מסוכן".

אבל העניין אינו טמון בהכרח רק בכסף, אומר עו"ד ד"ר שחר אלדר, מומחה למשפט פלילי מהמכללה האקדמית בקריית אונו שייצג בעבר את העבריין אסי אבוטבול. "מי שנמשך לפשע המאורגן ברמה הגבוהה שלו מעוניין גם בכבוד ובזוהר. עולם השעשועים יודע לספק את זה לא פחות מעולם הפשע, אם לא יותר".

ולפעמים המשיכה היא הפוכה, והבדרנים הם אלה שמרותקים מהנעשה בעולם התחתון. כך קרה בתוכנית הריאליטי "פעם בחיים" ששודרה ב-yes ב-2006, שבה הדוגמנית והמגישה יעל גולדמן עברה להתגורר למשך שבועיים בביתו של יעקב אלפרון, מבכירי העבריינים בישראל, שנרצח ב-2008. אלפרון היה נתון באותה התקופה במעצר בית.

אל גולדמן התלווה צוות צילום שעקב אחר המשפחה המארחת, והצופים זכו להכיר מקרוב את בני משפחת אלפרון. כשיוצרת הסדרה, לי ירדני, נשאלה בראיון ב"הארץ" אם לא היה ראוי להימנע מצילום משפחת הפשע, היא ענתה: "מאוד מעניין לסקר את החיים השונים כל כך של אלפרון. המציאות שלהם לא פשוטה".

האזרחים עוצמים עין

הפשיעה המאורגנת בישראל עלתה לתודעה הציבורית בתחילת שנות ה-70, בעקבות סדרת כתבות שפירסם העיתונאי רן כסלו ב"הארץ", שלפיה באזור תל אביב התקיים באותה העת פשע מאורגן שאיגד עבריינים בסוגי פשיעה שונים. בראש פעילות זו עמדו אישים עם קשרים ענפים בשלטון המרכזי וברשויות המקומיות.באמצע העשור ההוא לחמו אהוד אולמרט ויוסי שריד, אז שני כוכבים עולים בפוליטיקה הישראלית, נגד הפשיעה המאורגנת בכלל ובתחום הכדורגל בפרט.

ב-1978 פירסם אבי ולנטין ב"הארץ", גם בזכות עזרתו של אולמרט, סדרת כתבות שהסתמכה על "רשימת ה-11" - הרשימה הסודית של המשטרה שמנתה 11 דמויות בולטות בעולם הפשע הישראלי (ראו מסגרת). ברשימה זו היו דמויות עם קשרים ענפים בצמרת המערך, כמו מרדכי (מנטש) צרפתי והקבלן והמלונאי בצלאל מזרחי - ידידו הקרוב של האלוף דאז, רחבעם (גנדי) זאבי, ואלופי צה"ל אחרים. איש אחר ברשימה היה המסעדן יחזקאל אסלן, שנרצח בשנות ה-80 והיה מיודד עם מרגלית צנעני. פרסומה של הרשימה עורר סערה ציבורית עזה, בעיקר משום שעד אז סברו רבים שפשע מאורגן של ממש, כמו שהוצג בסרט "הסנדק", לא קיים בישראל.

כיום, כך נראה, המצב חמור בהרבה. "העבריינים המרכזיים ברשימת ה-11 היו אנשי שכונות שפעלו ברחוב. בכירי העבריינים בימינו הם אנשים הרבה יותר מתוחכמים, שמתמצאים גם בעניינים כלכליים ומלווים בעורכי דין צמודים", מאבחן הקרימינולוג וחתן פרס ישראל, פרופ' מנחם אמיר. "יש התפשטות של הצורות השונות של הפשע המאורגן לתחומים הספורטיביים, הכלכליים והבידוריים. כיום יש לאנשים האלה גם הרבה יותר תעוזה: פעם היו יורים במישהו עם אקדח, היום יורים עם טיל שגנבו בצה"ל. זה תהליך עצוב, שמתרחש בקצב מהיר הרבה יותר מכפי שחשבתי שיקרה".

תהליך זה קורה גם בשל עצימת העין של אזרחים שומרי חוק, שלעתים משתפים פעולה עם עבריינים, או לא מתלוננים למשטרה כשהם מזהים פעילות כזו. יש גם כאלה שתומכים תמיכה של ממש במעשי העבריינות. במוצאי השבת האחרונה, לדוגמה, התקיים במקביל לעצרות ההמונים ברחבי המדינה גם אירוע תמיכה בצנעני. לדברי הקרימינולוג אבי דוידוביץ', נצ"מ בדימוס וסגן מפקד היאחב"ל לשעבר, "אירוע הצדעה כזה, גם אם צנעני היא בגדר נאשמת בלבד, יוצר דה-לגיטימציה למערכת אכיפת החוק. זה מצביע על רמה מוסרית ורמה ערכית בעייתית".

"ארגוני פשיעה מחפשים קשרים בכיוונים חוקיים כדי להתבסס ולהתמקד, ומצד שני יש גורמים לגיטימיים שמשתפים אתם פעולה בשל כל מיני אינטרסים. זו תופעה לא בריאה, שהופכת את החברה הישראלית לחברה מושחתת. אם התהליך הזה יימשך יעופו פה בסוף פגזים ורימונים באוויר. אפשר להגיע גם למקסיקו, המדינה הגרועה ביותר מבחינה זו, שמנוהלת כמעט לחלוטין על ידי ארגוני פשיעה".

"אני אדם מלא דאגות, ואני לא חושב שיש משהו שממלא אותי בדאגה יותר מהתופעה הזו", אומר יוסי שריד. "רשימת ה-11 היתה ההתחלה, אבל הממדים היו אז הרבה יותר צנועים. העולם התחתון של אז היה קטן, באופן יחסי. כיום נדמה שהעולם התחתון נמצא בכל מקום, ומצב כזה הוא שיא הריקבון. כשהריקבון מתפשט הוא לא משאיר שמורות טבע, ומגיע גם למקומות שנראו כל השנים כמוגנים, למשל למשטרה או לצבא. שאף אחד לא ישלה את עצמו שיש בחברה איים מבודדים. יום אחד העסק כולו עלול לקרוס, ואז יסתכלו פנימה ויראו שבעצם הכל רקוב".

לדברי ברזילי, "פרופ' הרולד לאסוול המנוח מאוניברסיטת ייל טבע אמירה קלאסית, שלפיה יתרונה של הדמוקרטיה הוא בכך שבמקום לשבור ראשים, סופרים אותם. אנחנו, בהדרגה, במקום לספור ראשים - מתחילים לשבור אותם".

הבוררים הגיעו לאחד העם

אף שבישראל פועלים בתי משפט שממנים בוררים ומגשרים מוסמכים, רובם עורכי דין ושופטים לשעבר, יותר ויותר ישראלים מעדיפים ליישב סכסוכים באמצעות העולם התחתון. שני הצדדים יודעים שבעולם התחתון העניין ייסגר במהירות יחסית, ושאיש לא יעז להמרות את פי הבורר. אם מדובר בגביית חובות, אנשי עסקים יודעים שעבריינים יעשו את המלאכה מהר יותר מההוצאה לפועל.

תופעת הבוררות עלתה לסדר היום הציבורי לפני כשלוש שנים, כשמוסף "הארץ" חשף כי כדורגלן העבר חיים רביבו העתיק את מגוריו ללוס אנג'לס עקב פסק בוררות של שלום דומרני, לאחר שהסתכסך עם סוחר בעל רקע פלילי. לאחר הפרסום הכחיש רביבו, המתגורר כעת בישראל, את סיבת העזיבה. "על אף הבעיה המוסרית הקשה, אנשים ממשיכים לפנות לעולם התחתון, מפני שהם רוצים את הכסף מהר. הם פשוט לא עומדים בפיתוי הזה", אומר ברזילי.

לדברי דיקן המרכז הבינתחומי, פרופ' אמנון רובינשטיין, ריבוי הפניות נובע גם מהסרבול במערכת המשפט. "המערכת המשפטית לא נותנת את השירות שהיא אמורה לתת. היא אטית מדי, וגם ההוצאה לפועל אטית ומסורבלת ולא מבצעת את תפקידה כיאות, גם אחרי שנחקק חוק חדש שנותן לה יותר סמכויות. זה לא מצדיק פנייה לעולם התחתון, אבל במקרה הזה נכון הביטוי 'לא העכבר האשם אלא החור האשם', כי החור כאן גדול מאוד", הוא אומר.

לפני שנה הזדעזע עולם העסקים כשנחשפה פרשת רציו-גלובוס, שהמחישה כי פנייה לעבריינים בסכסוכים אזרחיים קיימת גם בצמרת שוק ההון הישראלי. הפרשה נחשפה כשהקבלן האשקלוני שלומי שוקרון הגיש בקשה לבית המשפט לביטול הסכם בוררות בינו לבין חברת רציו חיפושי נפט שבשליטת אנשי העסקים יגאל לנדאו וליגד רוטלוי, שניהם בנים למשפחות בעל עבר עסקי מפואר ומכובד. לרציו יש נתח לא מבוטל בקידוח הגז הטבעי "לווייתן", מה שעמד ברקע הסכסוך בין הצדדים, עקב העלייה המטאורית בשווי מניות החברה בשנים האחרונות.

בוררות זו נערכה בפני עו"ד אסף ברם, המתמחה בשוק ההון. אך שוקרון טען שלפני כן, בעקבות הסכסוך שפרץ בין הצדדים, פנה לנדאו לגורמים בעולם התחתון - וברם נבחר כבורר לאחר פגישה שבה נכחו עבריינים שבחר כל אחד מהצדדים, ואת לנדאו ייצג העבריין מאיר אברג'יל. בפרשה זו עלו גם שמותיהם של העבריינים אהרון אביטן (אחיו של העבריין הרצל אביטן), יצחק אברג'יל ושלום דומרני. לנדאו, מצדו, טען שכל הפרשה החלה בניסיון סחיטה של שוקרון. הסכסוך בין רציו לגלובוס הסתיים בסופו של דבר בהסכם בוררות חוקי ולגיטימי שניסחו עורכי דין. ואולם בפברואר החליט שופט בית המשפט המחוזי, יהודה זפט, לבטל בצעד תקדימי את ההסכם הזה, בשל המעורבות של עבריינים בסכסוך.

בעשור האחרון חדרו עבריינים לעולם העסקים גם בהקשרים רחבים יותר מבוררויות ומפתרון סכסוכים. אחד הקשרים בין הפשע לאנשי העסקים הוא עקיף, וטמון בעסקי השוק האפור הנשלטים ברוב המקרים על ידי עבריינים. לפי הערכות, לא מעט קבלנים קטנים בתחום הבנייה - רצפים, טייחים ושיפוצניקים - משתמשים בקביעות בשירותי פריטת צ'קים בשוק האפור. בדרך כלל הם עושים זאת בלית ברירה, מכיוון שהם זקוקים לכסף באופן מיידי, אך מקבלים תשלומים דחויים (שוטף פלוס). לעתים השוק האפור משפיע ברמות גבוהות הרבה יותר, ושתי הדוגמאות הבולטות הן פרשת הבנק למסחר ופרשת אלי רייפמן.

פרשת הבנק למסחר התפוצצה ב-2002. אז התגלה שבמשך חמש שנים מעלה העובדת אתי אלון, סגנית מנהלת מחלקת השקעות, ב-271 מיליון שקל מכספי הבנק, ובשל כך הוא התמוטט. את הכסף העבירה אלון לאחיה, עופר מקסימוב, והוא שימש כדי לפרוע את חובות ההימורים שלו לגורמים עברייניים. שניהם הורשעו ונדונו ל-17 שנות מאסר. בית המשפט קבע כי סכומים גדולים מכספי המעילה הגיעו לארגון הפשיעה של גבי בן הרוש, מראשי הכנופייה הירושלמית. כסף זה הועבר לארה"ב, שם ארגון הפשיעה של יצחק אברג'יל סייע בהלבנתו.

איש העסקים אלי רייפמן, ממייסדי חברת אמבלייז, הסתבך עם גורמים בעלי עבר פלילי. באמצע העשור הקודם לווה רייפמן מיליוני שקלים מאיש השוק האפור שלי נרקיס, כדי לממן רכישת מניות באמבלייז, ובכך למנוע ניסיון השתלטות של יריבים עסקיים. המניות של רייפמן היו משועבדות לנרקיס, ורייפמן אף ייפה את כוחו של נרקיס להצביע במקומו באסיפת בעלי המניות של החברה. במארס 2009 כמעט נקבע תקדים, כשמי שכונה "מלך השוק האפור" היה אמור להצביע בדירקטוריון של חברה ציבורית. אלא שברגע האחרון נקבע שייפוי הכוח שקיבל נרקיס אינו תקף. בחודשים שלאחר מכן נורו, בשני אירועים שונים, יריות לעבר מכוניתו וביתו של רייפמן, והוא טען שמדובר בניסיונות חיסול.

פרשה מרכזית אחרת, שבמרכזה עמד איש העסקים יניב בן-דוד, התפוצצה במארס 2008 וכונתה "עוקץ ברשת". לפני שנה הורשע בן-דוד בעסקת טיעון בהוצאת חשבוניות פיקטיביות בסך 159 מיליון שקל, בהעלמת הכנסות בשווי 118 מיליון שקל ובהלבנת הון של 53 מיליון שקל. על בן-דוד נגזרו שש וחצי שנות מאסר וקנס של מיליון שקל.

בן-דוד, 32, אחיינו של ראש עיריית יהוד יוסי בן-דוד, התגורר עד לפני מעצרו בווילה מאובטחת היטב בסביון, והציג חזות של איש עסקים לגיטימי. כפי שעלה בתחקיר שפורסם ב-TheMarker, בן-דוד היה קשור למשפחת הפשע אברג'יל, קשר שהיה ידוע לחוקרי מע"מ כבר ב-2003. לפי מסמכי מע"מ, בן-דוד הפעיל קזינו באור יהודה בחסות ארגון הפשע.

באותה כתבה הוצגה עדותו של שותפו לשעבר של בן-דוד, שתיאר אותו כמי שמלווה כספים לחברות שנקלעו לקשיים בריבית רצחנית. השותף תיאר את בן-דוד כטיפוס אלים במיוחד. "הוא אמר לי שאם לא אשמע לו, יש יציקה של בטון שיצקו כבר מישהו שם", סיפור השותף בעדותו. סנגוריו סירבו להתייחס בכתבה לטענות שהועלו בנוגע להתנהלותו האלימה של בן-דוד, בטענה שאלה אינן מופיעות בכתב האישום שהוגש נגדו.

לבן-דוד היו קשרים עם מגוון חברות מכובדות, בהן yes ,HOT ו-012, שעבורן ביצע התקנות. עם חברות אחרות עמד בן-דוד בקשרים כשסיפק להן כוח אדם או ניפק להן חשבוניות פיקטיביות. אלה היו בעיקר חברות בתחום האבטחה והבנייה, בהן גם חפציבה.

בן-דוד איתר חברות בקשיים שלא היו יכולות לשלם משכורות במועד, והציע להן לשלם את המשכורות במקומן - ובתמורה הן יחזירו לו את הכסף מאוחר יותר. הבעלים של חברות הנדל"ן, התקשורת או האבטחה, שלטענתם לא ידעו על פעילותו של בן-דוד, שילמו לו בעבור המשכורת בתוספת מע"מ. לפי החשד, שילשל בן-דוד את כספי המע"מ לכיסו.

לדברי עו"ד יואב ציוני, מומחה לדיני מסים המכיר עבירות של פשיעה כלכלית, עבריינים שנכנסים לעולם העסקים עובדים באופן הרבה יותר מתוחכם מבעבר. "בשנים האחרונות אפשר לראות אבולוציה של העולם התחתון. כיום זה כבר לא פושע שבא עם אקדח ושודד בנקים, אלא דבר הרבה יותר חכם ומתוחכם - מנגנון מסודר שמדווח לרשויות ועובד עם חברות קש, אנשי קש, רואי חשבון ועורכי דין. כדי להציג מצג כוזב של לגיטימיות צריך הבנה וידע במגוון תחומים, בעיקר בתחום החשבונאי. זו מערכת שעושה הכל נקי ומסודר, ורק בסוף, עמוק בספרים, החשבונות מתנפחים. זה כסף קל בסיכון מינימלי, לא צריך לפרוץ לבנק".

חסינות פרלמנטרית להימורים

לעתים העולם התחתון מצליח לחדור גם לזירה הפוליטית. ב-2003 נבחרה לכנסת ענבל גבריאלי, בתו של שוני גבריאלי ואחייניתו של ראובן גבריאלי, המזוהים עם הימורים בלתי חוקיים. באותה עת היתה גבריאלי בת 27 בלבד ובלי שום רקורד ציבורי, ונבחרה בזכות השפעתם של אביה ודודה במרכז הליכוד.

במהלך הקדנציה של גבריאלי התנהלה חקירה משטרתית נגד אביה ודודה בחשד להלבנת הון, לניהול הימורים בלתי חוקיים ולהעלמות מס בסך עשרות מיליוני שקלים. בחקירה היו מעורב גם העבריין מאיר אברג'יל. בשלב מסוים נהפכה החקירה לגלויה, וחוקרי רשויות המס הגיעו לביתו של שוני גבריאלי, כדי לערוך חיפוש. בתו, ענבל, הציגה בפני השוטרים תעודת חבר כנסת, טענה שזהו ביתה ודרשה שלא יערכו בו חיפוש בשל החסינות שיש לה. החוקרים עזבו את הבית, והמקרה כולו זכה לביקורת ציבורית חריפה, כולל בתוך מפלגתה של גבריאלי, בטענה שעשתה שימוש מעוות בחסינות הפרלמנטרית. אחרי קדנציה אחת עזבה גבריאלי את החיים הפוליטיים. בדצמבר 2009 הוגש כתב אישום נגד האחים גבריאלי ומאיר אברג'יל, בטענה כי הקימו רשת הימורים בלתי חוקית באינטרנט.

פעיל מרכזי נוסף במרכז הליכוד הוא קבלן הקולות שלומי עוז, שמאז הלך לעולמו. עוז, עבריין שהורשע בסוף שנות ה-80 בגין פעילותו בכנופיית יעקב אלפרון, היה אחד מקבלני הקולות החזקים בליכוד, ובין היתר נהנו מתמיכתו עמרי שרון, השר סילבן שלום וח"כ צחי הנגבי. ב-2003 התפרסם כשהשתלט יחד עם חבריו על סניף רמת גן של הליכוד והיה גורם מרכזי בגיוס הקולות למען עמרי שרון.

"יש הרבה תובנות במקרה של גבריאלי", מאבחן שריד, "היא לא נבחרה להיות חברת כנסת מן ההפקר, היא קיבלה קולות. הקולות האלה נקנו, בין השאר באמצעות קבלני קולות. הם היו קבלנים לא רק לגבריאלי, אלא גם לאנשים חשובים יותר. גם עוז ואנשיו עבדו בשירות אנשים מאוד חשובים, לכן צריך להניח שבתוך המוסדות הפוליטיים של חלק ניכר מהמפלגות יש כבר פלישה של עולם תחתון".

ואולם נראה כי המצב חמור יותר ברשויות המקומיות. מפכ"ל המשטרה לשעבר, דודי כהן, אמר ב-2008 בראיון ל-TheMarker שארגוני פשיעה חודרים לרשויות מקומיות באמצעות שוחד והתמודדות במכרזים. כהן חזר על דברים אלה גם בכנס שנערך בדצמבר 2010. "ניכרת חדירה מתמשכת של עבריינים וארגוני פשיעה לרמת השלטון המקומי. הקשרים באים לידי ביטוי במתן הטבות, קידום אינטרסים, הבטחת משרות והתנהלות שפוגעת במשאבים כלכליים וחברתיים".

כיום מתנהלות כ-35 חקירות נגד ראשי רשויות מקומיות, ואפשר להניח שבחלקן מעורבים גם אישים החברים בארגוני פשיעה. "יכולתם של ארגוני פשיעה לחדור לשלטון המקומי משמעותית יותר מיכולתם לחדור לרשויות הממשל הכלליות של המדינה", מסביר אלדר. "ברמה המקומית אפשר לשלוט באופן ממשי בהעברה של כספים רבים למיזמי נדל"ן, לתשתיות, לפיתוח ולרישוי עסקים. הקשרים בין השלטון המקומי לבין ארגוני הפשיעה קלים יותר לתפעול ורווחיים מאוד".

גם בתחום הספורט, ובעיקר בכדורגל, ניכרת חדירה גוברת של גורמים עברייניים. חדירתם של גורמים כאלה לכדורגל הישראלי ידועה מאז ימי ועדת עציוני - ועדת חקירה ממלכתית שזיעזעה את את עולם הספורט הישראלי ב-1971, כשחשפה מקרים של הטיות משחקים בליגה הלאומית. מאז פורצת מדי כמה שנים פרשייה חדשה, בקנה מידה קטן יותר, שבה מתגלים ניסיונות למכירת משחקים ולהטייתם. מחוץ למגרש, כדורגלנים בכירים כבר לא מתביישים להיראות בפומבי עם עבריינים. אבי נמני, כוכב מכבי תל אביב לשעבר, הוא חבר של העבריינים יוסי הררי וזאב רוזנשטיין, ולא מעט כדורגלנים נראים במסיבות ובנסיבות חברתיות אחרות עם עבריינים.

הפרשה הטרייה ביותר בהקשר זה היא פרשת "הכדור המרכזי" שנחשפה ביוני. בפרשה זו נעצרו מאמן הפועל פתח תקוה לשעבר, יובל נעים, והעבריין בן כהן, בחדש שסחטו באיומים את גל חצור, מבעלי הפועל פתח תקוה. בעקבות הפרשה הכריז המפכ"ל על הקמת צוות חקירה מיוחד לבדיקת הכדורגל הישראלי.

לדברי רו"ח יאיר רבינוביץ', לשעבר יו"ר הבקרה התקציבית בהתאחדות לכדורגל, העולם התחתון עדיין חי ובועט בתוככי הכדורגל הישראלי. "אני יודע את זה וגם המשטרה יודעת את זה. יש לי תאריכים מדויקים של אירועים שקרו. לפני כמה שנים הגיעו אלי חוקרי משטרה עם מידע שאנשי העולם התחתון השתלטו על קבוצה מסוימת. כעבור זמן מה נודע לי על קבוצה אחרת שהעולם התחתון השתלט עליה. אלה שתי קבוצות מליגת העל. הרמתי אליהם טלפון. לבסוף הם הודיעו לי שהנושא לא נמצא בסדר העדיפויות שלהם".

לדבריו, מה שמושך את העבריינים לכדורגל הוא כסף גדול שנמצא בתחום אחד בלבד: הימורים בלתי חוקיים. "לא מהמרים רק על תוצאות המשחק. אפשר להמר גם על מי מוציא חוץ ראשון, מי מקבל כרטיס צהוב ראשון. אם העולם התחתון קובע לפי פרמטרים לא ספורטיביים מה קורה במגרש, איזה עניין יש בספורט?"

את אותם הדברים אפשר להגיד, בהתאמות הנדרשות, גם על התוכנית "כוכב נולד", ובעצם על כל תחומי החיים שלנו. איזו משמעות יש לעשיית עסקים, לזכייה במכרז או לעמידה בתור בבית חולים, אם באחד מהתחומים האלה מעורב מאחורי הקלעים עבריין כזה או אחר? מי שאחראי על הרחקתם של גורמים כאלה היא מערכת אכיפת החוק, המשטרה והפרקליטות. אלה עושות כמיטב יכולתם, וקצרו הצלחות בשנים האחרונות בהרחקת עבריינים בכירים אל מאחורי הסורגים. ואולם, כפי שממחיש היטב המקרה של צנעני, אזרחים תורמים לקעקוע הנורמות על ידי שיתוף פעולה עם עבריינות.

לדברי פרופ' אסא כשר, מומחה לאתיקה ולמוסר, אחת הדרכים לצמצם את התופעה היא יצירת קוד אתי חזק יותר בארגונים ובמקומות עבודה. "בפרשת צנעני היתה צריכה להיות הצגה ברורה של הכללים האתיים בזכיינית המשדרת וברשות השנייה. הרי לא שמענו בכלל על כללי אתיקה ב'כוכב נולד'. כשאדם בודד פועל באופן פומבי, הוא עושה את זה בהקשר ציבורי - ערוץ תקשורת, אוניברסיטה, צבא. הכל נעשה באיזושהי מסגרת. תפישה אתית חזקה מקטינה את הסיכוי למעורבות של גורמים עברייניים. אם גורמים פליליים לוחצים על אדם, יהיה לו יותר כוח לעמוד מולם אם הוא יהיה מחויב לכללים אתיים שבאמצעותם הוא יוכל להגיד לעצמו: 'במערכת שבה אני נמצא אני פשוט לא יכול לעשות דברים כאלה'".

על המפה מאז 1977

"רשימת ה-11" היא מסמך שהכינה המשטרה ב-1977, שבו נכללו אנשים שנחשדו על ידי המשטרה כראשי הפשע המאורגן בישראל. הכנת המסמך החלה בפגישה בין נציב מס הכנסה דאז, אליעזר שילוני, ומפקד משטרת מחוז תל אביב, משה טיומקין. השניים סיכמו שהמשטרה תעביר למס ההכנסה רשימת חשודים שצברו הון במעשים פליליים, כדי שאפשר יהיה להעמיד אותם לדין בעבירות מס - בדומה לשיטה שבה הורשע בארה"ב המאפיונר אל קפונה, בשנות ה-30.

אלא שבסופו של דבר הרשימה לא הועברה לנציבות מס הכנסה, ושכבה ללא מעש במשך כמה חודשים במגירות. גורם משטרתי בכיר שלא אהב את הסחבת הדליף את הרשימה לכתב הפלילים של "הארץ", אבי ולנטין, שפירסם על בסיס הרשימה סדרת כתבות שהציגו את ראשי הפשע המאורגן בישראל.

במארס 1978 פורסמה הרשימה כמסמך רשמי בכלי התקשורת, לאחר שהוגשה כראיה לבית המשפט במסגרת תביעת דיבה נגד "הארץ". עד לפרסום הרשימה סברו רבים בציבור הרחב שאין פשע מאורגן בישראל.

הפרסום והמשפט הולידו דיון ציבורי נוקב בסוגיה. במשפט הוכח שלמזרחי יש קשרים מפותחים עם רחמים אהרוני וטוביה אושרי, ושהוא היה עד לעסקת סמים שביצעו השניים. ואולם מזרחי זכה בתביעה כי לא הוכח שהוא עצמו ביצע פעילות עבריינית, או שהוא חבר בארגון פשע. למרות הזיכוי, המשפט העלה למודעות הציבורית את עצם קיומם של פשע מאורגן בישראל וקשרים פסולים בין הון לשלטון.