אני, טמגוצ׳י

אפלואוד לתמונה אמנותית שצילמתם במאהל ברוטשילד. לינק לכתבה נוקבת על יחסי ישראל-ארה"ב מ"ניו יורק טיימס". הוספת חבר לרשימה. שורת סטטוס משעשעת על דיאלוג מטופש בסדרת ריאליטי פופולרית. צ'ק-אין במסעדה נחשבת. לייק לאלבום תמונות של בן משפחה. אישור השתתפות במסיבה בשישי הבא. ברכת יום הולדת שמח לחבר מהעבודה - וזהו. מספיקות שבע הפעולות האלה כדי שתוכלו לברוא לעצמכם יקום חלופי.

כולם כבר יודעים שעם פייסבוק אפשר לשפץ את התדמית ולמכור למעגל המכרים המרוחק מעט זהות טיפה יותר נוצצת ואטרקטיבית. תמונות מחמיאות, מעגל חברים שבררתם בקפדנות, סטטוסים שניסחתם וטיפחתם במשך שעות כדי להישמע אינטלקטואלים/קולים/שנונים יותר הם הכלים המובנים מאליהם. אבל לא כולם יודעים שחלק מהחברים שלהם בפייסבוק בכלל לא קיימים במציאות, וכי כמה מהאנשים ברשימת החברים שלהם כלל לא רשומים במאגרי המידע של השלטון.

ל"אנשים" האלה יש חשבון מייל (אבל לא חשבון בנק), כרטיס אישי (אך לא כרטיס אשראי) וקיר (בלי גג ומקום מגורים). במעגל החברים שלהם נמצאים אנשים שאתם מכירים, הם מעדכנים את הוול שלהם פעם ביום ואף יותר. הם מבלים, מצהירים שישתתפו במסיבות ובהפגנות, מגיבים לאירועים, עושים לייקים לתמונות ולסטטוסים של אחרים ולעתים נהפכים למומחים בתחומים שונים. אבל ייחודם טמון בכך שהם כלל לא קיימים במציאות שלנו. הקיום שלהם תלוי אך ורק בסביבת הפייסבוק.

פייסבוק מוגדר כרשת חברתית שמאפשרת לכל אחד ליצור מעין שכפול של הדמות שלו בעולם הווירטואלי. הדמות הזו ייחודית - אין שתי דמויות זהות בפייסבוק, כפי שאין שני אנשים זהים במציאות. הדמות הזו, כייחודית, מתמחה בשיתוף תוכן מסוים ובלעדי - אותם הגיגים, פוסטים, סטטוסים ותמונות. דמות זו אמורה להיות דימוי של האדם הממשי שמחיה אותה. אבל רק אמורה - אין הכרח שהיא תייצג אדם בעל קיום במציאות.

הרשת החברתית אמורה לחקות את העולם הממשי: כשם שהאינטראקציות בעולם הממשי הן של אנשים ייחודיים, שמנהלים יחסי גומלין של סחר חליפין, כך גם פייסבוק מאפשר לאותן דמויות לסחור במאפיינים האישיותיים שלהם בתוך האינטרנט. אדם מעלה תמונה לדמות שלו, והיא זוכה להערכה על ידי לייקים או תגובות. אותה דמות נחשפת לתמונות של דמויות אחרות ומעריכה אותן, הן כבעלות איכות משל עצמן, או כתוצאה מהערכה שניתנה לו על ידי הדמות השנייה. זהו עולם של דמויות מובחנות וייחודיות, בעלות זהות משל עצמן, הסוחרות במוצרים שהן מייצרות.

היה זה אדם סמית' שאמר ששוק חופשי מתבסס על שני תנאים - התמחות של האנשים, שלה הוא קרא חלוקת העבודה, וסחר החליפין בין הייצור של כל אחד עם המוצרים של האחרים. ההיגיון של התנאים ברור: ככל שהאנשים מתמחים בייצור מוצרים, או בעלי ידע או יכולות - מגוון המוצרים גדל. מצד שני, האנשים נהפכים לתלויים יותר ויותר במוצרים, בידע וביכולות של אחרים. תנאים אלה מתממשים בפייסבוק: כל פרופיל הוא דמות ייחודית, מגוון הפרופילים הוא עצום, וכל אחד יוכל למצוא "מוצר" שיעניין אותו.

ולכן, כשאנחנו נכנסים לפייסבוק אנחנו יודעים - או ליתר דיוק מניחים - שמאחורי כל דמות יש אדם אמיתי, גם אם הדמות עצמה פיקטיבית, או שהתיאורים של הדמות על המציאות שמחוץ לפייסבוק שקריים לחלוטין. אנו מניחים שכל דמות היא בעצם דימוי של אדם שבוחר במה לשתף ועם מי. נניח שיגיע לעולמנו חייזר שיתקשר עם הדמויות בפייסבוק. הוא לא יידע שיש כאן יד מכוונת. מבחינתו, הדמויות האלה אינן דימויים של עולם מציאותי, אלא עולם בפני עצמו, עולם של יצורים שמייצרים תוכן וכך מתקשרים ביניהם.

בביוגרפיה של מייסד פייסבוק (או לפחות כפי שהוא מוצג בסרט על הקמת הרשת החברתית) מסופר שמארק צוקרברג, בחור חביב אך מוגבל חברתית, הגה רעיון לפיתוח תוכנה שתאפשר לו (בעיקר) לצפות בתמונות של הסטודנטיות באוניברסיטה, ובעיקר לדעת אם יש להן חבר ולדרג אותן לפי המראה החיצוני שלהן. על פי אותה ביוגרפיה, התוכנה נחלה הצלחה גדולה, התקבלה בהתלהבות ונהפכה לחלק בלתי נפרד מרשת האינטרנט ומההיסטוריה של תקופתנו.

ייתכן שכל זה לא היה קורה, אם הוריו של צוקרברג היו רוכשים לו בילדותו צעצוע פשוט ופופולרי: טמגוצ'י. כן, אותו צעצוע מטופש שהמציאו היפנים ונחל פופולריות מטורפת בשנות ה-90 בכל רחבי העולם. כי הצעצוע שהמציא צוקרברג באוניברסיטה הוא למעשה לא יותר מסוג של טמגוצ'י אינטרנטי.

טמגוצ'י, "הביצה האהובה" על פי ויקיפדיה, הוא חיה דיגיטלית שבעליה אמורים לדאוג לגדילתה, תוך הענקת אהבה, מזון, חינוך וניקיון. היצור הגאדג'טי הזה, שהומצא ביפן ב-1996 על ידי אקיהירו יוקוי ואקי מאיטה, מתחיל את חייו בתוך ביצה דיגיטלית המופיעה על מסך קטנטן. הבעלים המאושרים של הביצה, מן הסתם ילדים מוגבלים חברתית (או מבוגרים בעלי חסך חברתי), אמורים היו לדאוג לכל צרכיה של הביצה עד לפקיעתה ולדאוג לגידולו של הייצור הייחודי שבוקע ממנה. מי שרכש אחד כזה, היה צריך לקבוע לו את המין, להעניק לו שם, לדאוג לבריאותו, למזון, לניקיונו, לתגמל אותו כשהוא עושה טוב ולהעניש אותו כשהוא עושה רע, לכבות את האור כשהוא הולך לישון ואף לשחק אתו כדי שיהיה מאושר. בקיצור, להיות סוג של אלוהים בכל הקשור בטיפול בו.

כשהיצור הגיע לגיל מסוים, הוא יכול היה ליצור אינטראקציות עם יצורים אחרים מהזן שלו, כדי להשתעשע ביחד, לסחור במתנות, להתחרות במשחקים או לעשות מה שכל היצורים עושים - להתרבות. אבל הטמגוצ'י לא היה פראייר - אם הבעלים שלו זונח אותו, או סתם מתעלם ממנו מפני שהמורות בכיתה לא נותנות לו להוציא את היצור מהתיק, הוא מטריד אותו בצפצופים, שאם לא היו נענים - הטמגוצ'י פשוט היה גווע מרעב, טובע בלכלוך של עצמו עד שהיה מת. חבל.

הטמגוצ'י לא מת. הוא קם לתחייה באינטרנט, הפעם בעוצמה גדולה יותר: חיות המחמד הן אנחנו (ווי-מגוצ'י), המשתמשים והחברים ברשת החברתית הפופולרית. תיאוריות רבות נכתבו על פייסבוק, על הדרך שבה היא השתלטה על האינטרנט, על דרכי התקשורת החדשות שהיא טוותה בין אנשים, על כך שהיא נהפכה לזירת מסחר במוצרים ועל הנפלאות שהיא חוללה בארגון. אבל בסופו של דבר פייסבוק הוא לא יותר ממשחק טמגוצ'י אחד גדול, שבו משתתפים מאות מיליוני אנשים בכל העולם. כל אחד מהרשומים לרשת בעצם מטפח חיית מחמד מסוג חדש - הדמות של עצמו.

המשתמש מקים את הדמות מאפס, קובע לה מין, נותן לה שם, מצרף לה פרצוף ותמונות. הוא מגדל אותה ויוצר לה חברויות, מזין אותה במאפיינים אישיותיים, מאפשר לה לדבר במרחב האינטרנטי. אך שלא כמו הטמגוצ'י שיכול היה לחיות לבד - הווימגוצ'י חייב להיות בקשר עם אחרים, מפני שללא תקשורת עם אחרים הווימגוצ'י ימות. התקשורת היא המזון העיקרי של הווימגוצ'י שאנחנו מטפחים, וככל שנזין אותו בתקשורת עשירה יותר - כך הוא ישגשג ויתפתח טוב יותר.

כשהווימגוצ׳י שלנו גדל ויכול להסתדר באופן עצמאי בעולם שלו, מגיע הזמן שבו הוא יכול לצאת מהשגחתנו וכמו כל יצור בעולם - לשכפל את עצמו ולהתרבות. ואז, כמו בטבע, הווימגוצ'י מביא לעולם טמגוצ'י קטן וחדש. דמות אינטרנטית שכוללת מקטעים ממאגר הדי.אן.איי של ההורה שלו (סגנון כתיבה, רעיונות אידיאולוגיים, מאגר מחשבות). מאחורי הדמות הזו אין זהות ישירה של בן אדם בעולם המציאות, אבל הדמות הזאת אמיתית לא פחות ממנה. יש לה רעיונות משלה, אופי משלה, היא מבטאת שורות סטטוס ייחודיות לה ואופי מובהק.

צורת חיים חדשה באה לעולם: אני, טמגוצ'י.