כשהח"כים הפסיקו לדאוג בעיקר לעצמם

הגשם היכה בזגוגיות הרכב, בשעה שהיא נהגה את רכב הסקודה שלה בשער הגיא. הפקק הזדחל והמגבים של הרכב ניגבו אך בקושי את הטיפות הגדולות. היא נזכרה שקצין הכנסת הודיע לא מזמן שבקרוב יוכלו חברי הכנסת לבחור רכב חדש. עברו כמעט שלוש שנים והיא עדיין עם אותה הסקודה שמתקשה להתמודד עם הגשם של ינואר הזה. כמות גשם כזו לא ירדה הרבה זמן, לא שזה משנה במשהו לדיונים המתישים על תאגידי המים בוועדת הכלכלה.

היא הגבירה את החדשות ברדיו, שם סיפר הקריין שגם השנה עלה השכר הממוצע במשק והלב התרחב בקרבה בפעם הראשונה זה כמה ימים. היא שמחה פעמיים: גם על האנשים חסרי השם והפנים שהרוויחו השנה קצת יותר, אבל שמחה במיוחד כשנזכרה במהומה שהתקיימה רק לפני שנה בוועדת הכנסת סביב מסקנות הוועדה הציבורית שקבעה כי שכר חברי הכנסת לא יעלה.
תלוש שכר. ההבדל בינינו ובין "ההם מירושלים" . צילום: עמית מגל כמה קרוב היה ההפסד וכמה מתוק היה הניצחון כאשר הצליחו על חודו של קול להביא את הברור כל כך, המובן כל כך, לאישור. הנה עכשיו, בינואר, היה אמור גם שכרה לעלות, ביחד עם השכר הממוצע במשק. אבל הפעם לראשונה זה לא יקרה. והיא היתה מאושרת.
לשאר הכתבות בפרויקט: ראש הממשלה מצא לעצמו מורשת
כך ניצחנו את המלחמה הבאה

היום שבו רעדה האדמה
לילדים של המחר יש על מי לסמוך
הקשישה מהמסדרון קיבלה חדר פרטי
כאן אוטופיה (תאגיד בהקמה) "ההם בירושלים" דואגים רק לעצמם כחברת כנסת היא מסתובבת באירועים, פתיחות, כנסים, ואנשים מכבדים, מצטלמים איתה בסלפי ולוחצים ידיים. אבל היא מכירה היטב את הבוז. את מה שהם אומרים כשהם שותים בירה ומדברים על "ההם בירושלים", נבחרי הציבור שאיבדו את הבושה, שדואגים רק לעצמם. מאז הגיעה לכנסת רק לפני כמה שנים, אלוהים יודע כמה ראתה את זה במו עיניה: את מסדרי הג'ובים, סוגרי הקומבינות במסדרונות, קורצי הקריצות שלבושים יפה בחליפות שלהם. "אדוני" ו"חברי", כולם כל כך מנומסים, חשבה לעצמה, בזמן שג'יפ כסוף חתך אותה בנתיב הפקק.
אבל היא נשבעה לעצמה להיות שונה, היא הגיעה לשם כדי להראות לחברים שלה שאפשר גם אחרת. במשך עשור צמח שכר חברי הכנסת ב־10,000 שקל, 1,000 שקל בשנה - יד ביד עם צמיחת השכר הממוצע במשק. כמה עצוב לתלות את העלאת משכורת 30 אלף השקלים של הח"כ בצמיחתו של השכר הממוצע והעלוב במשק.
. היא נשבעה שלא תיתן לזה יד, ולא שיערה לאיזה מאבק היא נכנסת. חברי הכנסת השתוללו כשהתברר להם שהוועדה הציבורית שמונתה לעניין ממליצה להקפיא את השכר ולהפסיק את הצמדתו לשכר הממוצע. מה לא הציעו כדי שהשכר יוכל להמשיך ולהאמיר? מלחכות ולראות קודם מה יעשו השופטים בעניין שכרם, ועד להצעתו לפשרה של יו"ר הקואליציה להפחית אחוז אחד מההעלאה.
אפילו הוצע שהשכר אמנם יגדל, אבל את התוספת יתרמו חברי הכנסת לעמותה שהם בוחרים. מצחיקים, היא חשבה לעצמה, אני הרי מכירה אותם. הם ירוצו לעיתונות ויספרו שהם תורמים, אבל בפועל, הכסף יישאר שלהם. הרי מי יבדוק את זה?
"הרוב בכנסת הבין את הבושה" ביום ההוא בוועדת הכנסת לפני שנה היא נתנה את כל מה שיכלה. רק מי שהיה שם שמע את ההבטחות שנתנה לחבר הקואליציה בדבר תמיכה בחוק הזוי שקידם תמורת תמיכה שלו בהמלצות הוועדה הציבורית להקפאת שכר חברי הכנסת.
כששמעה את התוצאות שהקריא יו"ר הוועדה, לא ידעה את נפשה משמחה. במו ידיה פעלה כדי למנוע לעצמה העלאה, דווקא לפני שהיא קונה דירה, והיא היתה מאושרת. בפעם הבאה שתשב עם חברים בבר והם יגידו לה, "אתם שם בירושלים, רק על עצמכם אתם חושבים", תוכל להוציא את תלוש המשכורת שלה ולהגיד להם: הטובים ניצחו, הרוב בכנסת הבין את הבושה, אנחנו לא באמת כמו שאתם חושבים.