ויטון מתהפך בקברו

ביום שישי האחרון ערכתי סיור בכיכר המדינה בתל אביב. זה לא היה סתם שישי אלא בלק פריידיי, חג קניות בינלאומי, גם אם מלאכותי, שבו הקניונים מלאים והתורים משתרכים מול הקופות. אבל הכיכר כמעט נטושה, הרחובות סביבה שוממים, רוב החנויות ריקות מקונים, והמוכרות עומדות משועממות בפתחן ומדברות בטלפון. בהקפה המלאה ספרתי לא פחות מ־15 חנויות נטושות שעליהן שלטי "להשכרה", ועוד רבות שמכריזות על הנחות של עשרות אחוזים — עניין שבעבר היה מוקצה מחמת מיאוס במֵכָּה של חנויות היוקרה ומותגי הפרימיום בארץ. לכיכר המדינה לא הגעת כדי לקנות בזול. הגעת כדי להראות שאתה מסוגל לקנות ביוקר.
אבל הכיכר נמצאת במשבר שכמוהו לא ידעה מיום הקמתה: הלקוחות לא מגיעים, ומי שכבר מגיע מוציא הרבה פחות כסף מכפי שהוציא בעבר. לא מעט מהחנויות הרימו ידיים ופשוט עברו למקומות אחרים או סגרו את שעריהן לגמרי. "מאז קיץ 2014 חלה ירידה במספר הקונים שמגיעים. מעולם לא היה מצב כזה, גם כשהיו משברים ביטחוניים ומיתון כלכלי", אומרות בעלות בוטיק האופנה הוותיק "טקטיק", דניאלה מדיטש ונגה אלקין, שנמצאות בכיכר מאז 1987 ומוכרות מותגים יוקרתיים כמו ג'יל סנדר הבלגית, דונה קארן האמריקאית וברונו קוצ'ינלי האיטלקי. "במלחמת המפרץ היתה עצירה קטנה אך מיד אחרי זה התאוששות. גם אחרי מלחמת לבנון אנשים חזרו, ואפילו באינתיפאדה השנייה ובמיתון שבא אחריה לא היה דבר כזה. בקיץ שעבר, בזמן צוק איתן, היו פה קונות שירדו לקומת המרתף בזמן האזעקות, אבל משהו קרה אחרי זה. מספר הלקוחות ירד. אנחנו לא יכולות לשים על זה את האצבע ולהבין למה בדיוק. אולי זה משום שתיירים הפסיקו להגיע, במיוחד אלה עם הכסף, ובעיקר התיירים הרוסים העשירים".
אפילו בתי הקפה עזבו
התורים היחידים שבהם אני מבחין הם בחנות סטימצקי, גם זה בזכות המבצעים המיוחדים, ובמאפיית הבייקרי. קפה אידלסון היוקרתי נסגר כאן כבר לפני יותר משנה, ובמקומו יש מעין בית קפה־קונדיטוריה שכונתי שבשעות הצהריים של יום שישי עומד חצי ריק. "היום אין בכיכר בתי קפה חוץ מרשת קפה קפה, שנחשבת לזולה", מקוננת אחת המוכרות, "לדעתי הירידה הגדולה החלה כשהמותג של לואי ויטון עבר ב־2013 לקניון רמת אביב. אחר כך הצטרפו אליו עוד מותגים וחוויית הקנייה כאן נעלמה. אין פה אפילו מקום נורמלי לשבת לשתות קפה, אין שיק, אין יוקרה. בקניון רמת אביב יש לך לפחות את ארקפה וגם כמה מסעדות נחשבות. פה אין את זה".
חנויות נסגרות בכיכר המדינה . צילום: עמית שעל זבנית שביקשה להישאר בעילום שם סיפרה שמעולם לא ראתה כמות דלילה כזאת של אנשים. "לפעמים זה מתסכל לעבוד כאן, בשעות הרבות שבהן אני צריכה להיות לבד בחנות", היא אומרת ומוסיפה שבממוצע מגיעים שני לקוחות ביום, ויש ימים שלמים שבהם לא מגיע אף לקוח. "המצב הוא לא רק אצלנו ככה אלא בעוד חנויות", היא מדגישה, ואומרת שמה שמשאיר אותה לעבוד כאן הוא השכר הגבוה יחסית המשולם לזבנים בכיכר. כל המוכרות שאיתן דיברתי סירבו להיחשף, מחשש שבעלי החנויות ינזפו בהן או אף יפטרו אותן, משום שאין להם עניין לחשוף את המצב — דבר שעלול לגרום לירידה נוספת במעמד הכיכר ולעוד פגיעה במכירותיהם.
בוטיק הלגה עיצובים נחשב לאחד מבתי הממכר המובילים בכיכר. כאן נרשמת תנועה ערה של קונות בגלל מבצעי הנחה של בלק פריידי. אני מבחין שרוב הקונות הן ממוצא רוסי. "אם זה לא סייל אני לא קונה", מסבירה לי אחת מהן, "גם ככה מדובר במחירים גבוהים. אבל אני לא מתפשרת על איכות".
זבנית ממוצא רוסי, שעובדת כבר חמש שנים בכיכר, מסבירה לי שעד לפני שנה וחצי־שנתיים חלק גדול מהקונות בכיכר היו תיירות רוסיות. "הן היו מגיעות וקונות ללא הגבלה, לא עושות חשבון כמה בגדים הן קונות, אבל הן תמיד היו מגיעות עם חברה או לבד. כשהבעלים היו מגיעים איתן זה היה רק לקנות תכשיטים, יהלומים, טבעות ושעונים, לא בגדים.
"כששער הרובל היה גבוה, השתלם להן לקנות דווקא כאן", היא מסבירה. "אבל היום המחירים ברוסיה ירדו מאוד, ולכן מוצרי המעצבים שם זולים יותר. וגם שם כבר לא קונים כל כך כי המצב הכלכלי שם הידרדר מאוד".
הדמיה של המגדלים שאושרו בחודש שעבר לבנייה בכיכר המדינה. 50 שנות מאבקים בין בעלי הקרקע לעירייה . צילום: 3dvision הדמיות ממוחשבות אני פוגש זבנית נוספת שעומדת מחוץ לחנות ריקה ומעשנת סיגריה דקיקה וארוכה. "תעשה סיבוב ותראה כמה חנויות סגרו פה. פעם אם היית רוצה לפתוח פה חנות היית צריך לשלם דמי פינוי לבעל החנות. היום כבר לא משלמים לאנשים כדי שיפנו חנויות. לדעתי החנות שהכי עובדת פה זו החנות של נספרסו, וכמובן הבייקרי. יש עדיין את הקהל של העשירות שיבואו ויקנו תיק ב־30 אלף שקל ונעליים ב־17 אלף, אבל כבר אין את אלה שמגיעות ומוציאות פה את כל המשכורת שלהן".
ביציאה מחנות אחרת אני נתקל בג'ניס גילרמן, אשתו של דני גילרמן ולקוחה קבועה בכיכר. כשאני מספר לה שאני נמצא כאן להכנת כתבה על הירידה במכירות היא מאשרת בצער שהפגיעה במקום מורגשת ומוסיפה: "חשוב לי שהכיכר תישאר. זה המקום שאני הכי אוהבת לעשות בו קניות".
אולי המגדלים יעזרו
יותר מ־50 שנה ניטש מאבק בין עיריית תל אביב לכ־200 בעלי הקרקע הפרטיים של כיכר המדינה על תוכניות לפיתוח השטח. משנות השישים מתגלגלות בין הצדדים תוכניות לבניית מגדלי מגורים על הכיכר עצמה, אך אלה השתנו ונדחו מדי כמה שנים. בינתיים עומדת הכיכר בשיממונה. בחודש שעבר אושרה סוף סוף תוכנית להקמת שלושה מגדלים בני 40 קומות כל אחד על הכיכר העצומה, ששטחה כמעט 80 דונם. לפי התוכנית יוקם במקום גם מבנה ציבור ענקי בשטח 25 אלף מ"ר, שייעודו לא נמסר, שדרה להולכי רגל ורוכבי אופניים, ואגם מלאכותי. אבל בעלי החנויות מסביב לכיכר, למודי שפע תוכניות על הנייר ואפס ביצוע בשטח, אינם מעוניינים בהבטחות עתידיות. הם רוצים לראות שינוי עכשיו. הלגה גוטסדינר־קוק, הבעלים של הלגה עיצובים, מספרת כי בעלי החנויות הקימו ועד שמארגן אירועים למען הכיכר, בהם שבוע האופנה. במקביל הם גם מנהלים מאבק מול עיריית תל אביב.

סילביה שוורצמן, אניגמה: "עזבו אלה שהסחורה שלהם מתאימה לשוק הכרמל" . צילום: ענר גרין "הבטיחו לנו לשנות את התאורה כאן וגם צריך לתקן את המדרכות. אחר הצהריים מאוד חשוך פה, והלקוחות הקבועים אומרים לנו שבבוקר נחמד להם פה, אבל אחר הצהריים לא נעים לעשות פה קניות", היא אומרת. "הבאתי את כל הממונים מהעירייה לעשות פה סיבוב ולראות איך המקום נראה אחר הצהריים בחורף, אבל כל הזמן דוחים אותי ואומרים לי 'בסדר, בסדר'. זאת הביורוקרטיה שהורגת את המדינה. 30 שנה אני בכיכר הזאת ועדיין היא בתכנון.
"לדעתי יש פה פספוס כי אלה הפנים של תל אביב לאופנה. לכל עיר שמכבדת את עצמה יש אזור כזה, וקניונים ומרכזי קניות לא יכולים לתת את המענה. יש לנו ראש עירייה שאוהב ללכת לאירועים אבל לא אוהב לעשות למען העסקים בעיר. בשבוע שעבר הייתי בעירייה ואמרתי להם שהם מעדיפים מקומות שאין בהם אופנה כמו שרונה. שרונה זה לא אופנה, אף חובבת אופנה רצינית לא הולכת לעשות שם קניות. מה שעובד שם זה מסעדות ובילוי לילדים. כיכר המדינה זה המקום היחיד שיש בו חנויות שמוכרות אופנה עילית. לכן עיריית תל אביב צריכה לעשות כאן משהו, כי עד שלא ישפצו את הכיכר חברות גדולות מחו"ל לא ישקיעו פה כסף. אנחנו גם ככה מדינה בעייתית עם בעיות הביטחון שלנו, ומערכת היחסים עם הספקים לא כל כך טובה. לכן אני מבקשת שלפחות נוכל להראות להם מקום ברמה אירופאית".
הלגה גוטסדינר־קוק, הלגה עיצובים: "30 שנה אני בכיכר הזאת ועדיין היא בתכנון" . צילום: תומר פדר לא כולם מתלוננים
יום למחרת שיחתי עם גוטסדינר־קוק אני נפגש עם ועד הכיכר במשרדו של עו"ד גיל צבע. בפגישה נוכחות ורוניק קירפצניקוב מבוטיק אמור וסילביה שוורצמן, בעלת בוטיק אניגמה, משווקי דיור בארץ. הוועד מבקש כנראה לשמור על תדמית הכיכר, ונציגות שתי החנויות שהגיעו לפגישה נעמדות על רגליהן האחוריות בטענה שאצלן המכירות לא ירדו ו"אם כבר יש ירידה, זו ירידה שמורגשת בכל הארץ". לטענתן מצב הכיכר טוב דווקא, ו"בקרוב יקומו חנויות חדשות: חנות תכשיטים גדולה, חנות פרפומריה ובוטיק ענק לאופנת עילית של ילדים". מי שסוגר, הן טוענות, הם רק אלה שמביאים לכיכר מותגים לא איכותיים: "אלה אנשים שהסחורה שלהם מתאימה יותר לרחובות אחרים או לשוק הכרמל, בלי לזלזל כמובן בשוק הכרמל".
מסיבה דומה של רצון להגן על המותג כיכר המדינה סירבו כמה מתווכים באזור שפניתי אליהם להתראיין לכתבה, אף שחלקם דיווחו כבר בעיתונות הכלכלית על ירידה במחירי השכירות במתחם. לשיחה שלא לציטוט אמרו כמה יועצי נדל"ן כי מחירי השכירות באזור ירדו בחמש השנים האחרונות בעשרות אחוזים וכי מגמת הירידה נמשכת.
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "תוכנית העיצוב לפיתוח המרחב הציבורי אושרה בוועדה המקומית לפני שבועיים, והעירייה מאמינה כי מימוש תוכנית הפיתוח יביא להתחדשות ופריחת האזור. באשר לנושא התאורה, בתוכנית העבודה של אגף דרכים ומאור מתוכננת החלפת מתקני תאורה ופנסים כדי להגביר את התאורה באזור".