אפילו המפרק לא עצר את החגיגה ברשות השידור

הבלון המנופח של השעות הנוספות ברשות השידור מסרב להצר היקפים. עושה רושם שלא הכניסה לתהליך פירוק, שבמסגרתו הועברו סמכויות הניהול לכונס הנכסים הרשמי דוד האן, ולא ההחמרה במצוקה הכלכלית, שנגרמה מביטול אגרת הטלוויזיה בתחילת 2015, לא הצליחו להקטין את כמות השעות הנוספות ושעות הכוננות ברשות המקרטעת.
מנתונים שהגיעו ל"כלכליסט" עולה כי בחצי השנה הראשונה של 2015 שילמה רשות השידור לעובדיה בעבור מספר אסטרונומי של שעות נוספות ושעות כוננות, 56 אלף ו־37 אלף בהתאמה, בכל חודש. לשם השוואה, ביולי עד יוני אשתקד — טרם תקופת הפירוק שהחלה באוגוסט 2014 — קיבלו עובדי הרשות תשלום על 53 אלף שעות נוספות ו־38 אלף שעות כוננות בכל חודש. הנתונים התקבלו בעקבות פנייה של עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של תנועת "הצלחה", תנועה צרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת.
עוד עולה מהנתונים כי ביולי האחרון קיבלו 92 עובדים תשלום על 100 שעות כוננות או יותר, לעומת 77 עובדים ביולי אשתקד. 238 עובדים קיבלו תשלום על 100 שעות נוספות או יותר ביולי האחרון, לעומת 226 ביולי אשתקד. 100 שעות נוספות בחודש פירושן שלעובד נרשמו כ־4.5 שעות נוספות בכל יום עבודה.
. שיאן השעות הנוספות ביולי היה עובד מחטיבת עריכת סרטים, שקיבל תשלום בעבור 196 שעות נוספות לצד 60 שעות כוננות. עובד אחר מחטיבת הצילום לטלוויזיה רשם 160 שעות נוספות נוסף על 151 שעות כוננות.
מלשכתו של האן נמסר: "מתכונת השעות הנוספות ברשות השידור והיקפן כפי שנהגו לאורך שנים היו מוכרות היטב לאנשי משרד האוצר. למפרק רשות השידור לא היו כלים משפטיים שיכלו לאפשר פגיעה ברכיבי השכר השונים של העובדים עד לתיקון החוק שנעשה לאחרונה". התיקון לחוק השידור הציבורי שעבר בכנסת חודש ספטמבר מרחיב במעט את סמכויות הכנ"ר בנושא זה.
דרך לשמור על שקט תעשייתי ברשות
סוגיית התשלום על שעות נוספות ושעות כוננות ברשות השידור כיכבה בשני דו"חות של מבקר המדינה בעשור הקודם. עוד בדו"ח 2007 קבע המבקר כי ברשות השידור השתרשו נורמות פסולות של דיווחים פיקטיביים על כוננויות ושעות נוספות שאינן מתיישבות עם כללי המינהל התקין. מנגנון השעות הנוספות מעוגן בחלקו בהסכמים קיבוציים בין ההנהלה ובין ועדי העובדים ברשות שנחתמו כדי לשמור על "שקט תעשייתי". במקרים אחרים השעות הנוספות והכוננויות מקורן בנוהגי תשלום שהתגבשו במשך השנים.
רשות השידור . צילום: עמית שאבי בדו"ח 2009 מצא המבקר כי עובדים ברשות השידור ממשיכים לקבל תשלום על משמרות כוננות ועל שעות נוספות בלי קשר לשעות עבודתם בפועל. נתון אנקדוטלי הוא שגם במחלקת ביקורת הפנים ברשות, שתפקידה לפקח על תקינות המינהל, רשמה עובדת 111 שעות נוספות ו־78 שעות כוננות ביולי האחרון.
ב־2012 גובשה רפורמה ברשות השידור, שכללה חתימה על הסכמים קיבוציים חדשים עם ועדי העובדים ונועדה לרסן את כמות השעות הנוספות והכוננויות. אולם על פי דו"ח הוועדה הציבורית לבדיקת השידור הציבורי בראשות רם לנדס, שפורסם במרץ 2014, המשיכו העובדים לדווח דיווחים כוזבים בנוגע לשעות נוספות, ונוהג זה עוגן בהתחייבות של הרשות לשלם לעובדים מינימום שעות נוספות על פי נוסחה קבועה מראש.
בעקבות דו"ח ועדת לנדס החליט שר התקשורת אז גלעד ארדן להוביל מהלך לסגירת רשות השידור והקמת תאגיד שידור ציבורי אחר במקומה. התהליך סבל מהתמהמהויות ומעיכובים רבים, וכעת סגירת הרשות מתוכננת לסוף מרץ 2016.
פריבילגיה של קבוצת עובדים נבחרת
בעבור שעות נוספות יקבל עובד 125% עד 275%, בהתאם למקצועו ולהסכם הקיבוצי שנחתם עם הוועד שמייצג אותו. בעבור שעת כוננות יקבל עובד שכר מלא או כמעט מלא. לפי חודש יולי, כ־550 עובדים, מתוך כ־1,400 עובדי הרשות, קיבלו תשלום על שעות נוספות או על כוננות, כך שמדובר בפריביליגיה של קבוצה נבחרת. נכון ל־2012 עמדה עלות השעות הנוספות ברשות השידור על יותר מ־80 מיליון שקל, ומאז לא פורסמו נתונים בנוגע לעלות.
כדי לקצץ בהוצאות בתקופת הביניים המתארכת, מתנהל בחודשים האחרונים תהליך פרישה מרצון בתנאים משופרים לעובדי הרשות.