ארבע שנים אחרי, המשטרה התקינה רק 65% מהמצלמות לבדיקת מהירות

הבירוקרטיה מכבידה, חישוב הזמנים של הזכיין היה לקוי, יש אדם אחד שמטפל בכל האופרציה, הרשויות המקומיות לא מכירות את הפרויקט והכסף לא עובר בזמן. אלו חמשת ההסברים של משטרת ישראל לשאלה מדוע פרויקט מצלמות המהירות בכבישי ישראל, זה שאמור לצמצם את מספר תאונות הדרכים, טרם הושלם.
134 עמדות צילום . צילום: תומר הדר הפרויקט הושק בקול תרועה רמה במחצית השנייה של 2010 בעקבות המלצה של כלל גורמי האכיפה. תקציב הקמת הפרויקט הגיע ל־40 מיליון שקל, כאשר התקציב השוטף נאמד ב־21 מיליון שקל בשנה. למרות הכוונות הטובות, התמונה שעולה מההסברים של המשטרה כפי שנמסרו לאחרונה לתנועה לחופש המידע היא של ניהול בעייתי לכאורה של אחד מפרויקטי הדגל שלה בשנים האחרונות.
סגן ניצב נועם בגיינסקי, ראש מדור מכשור ואכיפה של הפרויקט, מספר שהשלב ראשון של הפרויקט שכולל הצבת יותר מ־200 מצלמות היה אמור להסתיים בפברואר 2011. עם זאת, בגיינסקי מודה שבכל הקשור לפריסת המצלמות, "הפער בין התכנון לביצוע גדול מאוד. נכון ל־7 ביולי 2014 הוקמו 134 עמדות מתוך 205 (ומהן 25 עמדות דמה - ל"ג)". בגיינסקי הרחיב לגבי נושא העברת הכסף: "היו הרבה עיכובים בהעברת הכספים לזכיין וכתוצאה מכך קשה לבוא לזכיין בדרישות". במילים אחרות, שלוש שנים וחצי לאחר המועד הרשמי המשטרה מצהירה על תת־ביצוע של 35%.
לדברי מנכ"לית התנועה לחופש המידע עו"ד אלונה וינוגרד, "בתשובת המשטרה ניתנו פרטים על הסיבות לעיכוב המשמעותי בביצוע הפרויקט, יישומו ותקציבו. מדובר במידע משמעותי וטוב עשתה המשטרה שבחרה לשתף את הציבור במידע המדובר".