דדי פרלמוטר: "כנראה שלא התאמתי להיות מנכ"ל אינטל"

העתיד של דדי פרלמוטר נראה ורוד מתמיד לפני שנה, כשעוד היה סגן נשיא באינטל העולמית והישראלי שהגיע לרמה הבכירה ביותר אי פעם בחברה. פרלמוטר היה אחד מארבעת המועמדים המובילים לתפקיד מנכ"ל חברת השבבים הגדולה בעולם, אבל במאי 2013 הוכרע המירוץ וסמנכ"ל התפעול בריאן קרזניץ' זכה בתפקיד והחליף את פול אוטליני.

פרלמוטר שימש עד אז כמנהל המוצרים הראשי של החברה והיה אחראי באופן אישי להחלטה של אפל לעבור לרכוש שבבים מאינטל במקום ממוטורולה, אבל גם היה מזוהה עם ההנהלה של אינטל שפספסה את תחום המובייל, כשיצרניות סלולר בחרו במעבדים מתחרים. בפברואר האחרון עזב פרלמוטר את אינטל וחזר לדירה בה התגורר מאז 1992, הממוקמת במרומי הכרמל וצופה אל המקום בו גדל - פארק התעשייה הדרומי של חיפה, ובתוכו אינטל.
"זו בהחלט היתה אכזבה"
"ב־2006 נעשה לי קשה לנהל את הביזנס מכאן", נזכר פרלמוטר. "אוטליני ביקש שאעבור לארה"ב לשלוש שנים, ואז שותפי שון מלוני חלה ונשארתי. כשלא קיבלתי את תפקיד המנכ"ל היה ברור שנחזור".
מה היה הסיכוי שזה באמת יקרה? היו ממנים ישראלי לעמוד בראש חברה שיש לה ברית עם הצבא האמריקאי?
"אני מניח שזה היה אחד הפרמטרים. הגשתי מועמדות למרות שהיה לי ברור שהסיכוי שלי נמוך. אולי אני באמת לא מתאים. זו בהחלט היתה אכזבה, אבל חשבתי שאהיה יותר מריר. בעבר הייתי בתהליכים של מינוי, זה היה מישהו שאומר לי: 'יש לי ג'וב בשבילך' והיינו מדברים. הפעם זה היה תהליך של בחירה, זה היה תלוי ביחסים שלי עם הדירקטוריון, שמכירים אותי, אבל לא ברמה היומיומית. בדיעבד הייתי צריך להציג את עצמי אחרת".
מינו אותך לתפקיד ללא סמכויות. זה בגלל הפספוס בכניסה לתחום המובייל?
"אני לא יודע, צריך לשאול את בריאן. הגיע מנכ"ל חדש שרצה לארגן את העסק והוא אירגן את זה בדרך שונה מזו של פול אוטליני. אצל פול אני הייתי האיש הטכנולוגי. הוא נתן לי את כל התחום הזה כי היו לנו יחסי אמון. בריאן רצה יותר שליטה ואני החלטתי שאני לא נכנס למלחמות".
ייחסו לך את הכשלונות של אינטל בשנים האחרונות?
"לא שמעתי את זה, ואם אמרו את זה זה היה מאחורי הקלעים. לי ולפול היו לא מעט ויכוחים בנושאים עסקיים, ולא תמיד הסכמתי איתו. למעשה קל יותר להתווכח על נושא כשאתה מספר 2 מאשר 1, כשאתה יושב על הכסא פתאום דברים נראים אחרת. אני לא יודע אם הייתי מחליט אותו הדבר או אחרת אם הייתי יושב במקומו".
אם היית המנכ"ל, עם הקשרים שלך עם ג'ובס, באייפון היה מעבד של אינטל?
"זה לא בלתי סביר, ואני אומר את זה בלשון הכי זהירה. אבל אלה דברים שנראים בדיעבד. הנימוקים היו כספיים ולא טכנולוגיים, פול אמר את זה אחרי הפרישה. זו היתה החלטה שלו והוא היה המנכ"ל. כשאתה המנכ"ל ורואה את כל המספרים השיקולים טיפה אחרים, ולפעמים שוגים".
דדי פרלמוטר (60); תפקיד: יו"ר המכון לחדשנות; מצב משפחתי: נשוי + 4; מגורים: חיפה; השכלה: תואר ראשון בהנדסת חשמל בטכניון; תפקידים קודמים: סגן נשיא באינטל, סמנכ"ל המוצרים ומנהל קבוצת הארכיטקטורה . צילום: אלעד גרשגורן איך לדעתך הגענו למצב שקוואלקום, שמייצרת שבבים למובייל, שווה יותר מאינטל ונותנת לה פייט?
"התחום הזה אכזרי. אתה מפספס פנייה, המתחרים שלך מקבלים אפשרות. לאינטל יש עדיין סיכוי בגלל שהעולם משתנה. יהיו דברים אחרים, כמו שהיה רק מחשב אישי ואז היה אייפון ואייפד. אינטל גם עשתה דברים גדולים, כמו הכניסה לתחום השרתים שאחראים לשירותי הענן. היום זה נראה מובן מאליו, אבל בשנות התשעים לאינטל היה אפס נתח שוק בתחום השרתים וכיום זה 90% פלוס. אינטל מריצה היום הכל – ממחשבי מק של אפל, דרך אנדרואיד ומחשבי כרום של גוגל וכמובן ווינדוס 8".
אז למה אנחנו לא רואים את אינטל ביותר סמארטפונים?
"הנימוקים הם לאו דווקא טכנולוגיים. יצרנית סמארטפונים לא תחליף ספקים כך סתם. לכל אחד יש את שיטות העבודה שלו. זו עבודה קשה להיכנס לשוק".
"צריך עוד חברות גדולות"
עם חזרתו לארץ מתעתד פרלמוטר לחלק את זמנו בין שתי פעילויות עיקריות: הוא מונה ליו"ר המכון לחדשנות, ובמקביל מקים בימים אלה בית השקעות.
הייצוא של ישראל תלוי באינטל. מה דעתך על הדיון לגבי מענקים והטבות מס בשווי מיליארדי שקלים לאינטל?
"אני תמיד שמח שיש דיון ציבורי בנושא, כל עוד הוא לא מתגלגל לרמה הפופוליסטית. האם זו בעיה שאינטל כל כך קריטית? כן, אבל זו בעיה גם שההייטק הישראלי לא יוצר חברות גדולות ובזה אני רוצה להתמקד. יש אנשים, כמו יוסי ורדי, שאומרים שאין בעיה - יש סטארט־אפ ניישן שמייצרים הייטק. כשאני שואל אותו מה עם חברות גדולות, הוא אומר שיש כאן את אינטל. אני חושב שיש מקום לחברות בינלאומיות, בין אם על ידי רכישה או בין אם חברה שתגדל לבדה".
למה בכלל צריך חברות גדולות?
"רק עכשיו פירסמו ש־50% מהאוכלוסייה לא משלמים מס הכנסה כי הם לא מגיעים למדרגת המס המינימלית. זו בעיה עצומה. אתה יכול לדפוק את אנשי ההייטק שמרווויחים 15–30 אלף שקל בחודש, להוריד להם את המשכורות וכולם יהיו עניים. ברוסיה הסובייטית ניסו את זה וראינו לאן זה הגיע. אתה רוצה למשוך את האוכלוסייה למעלה עם תעשייה ושירותים שעושים כסף ויכולים לשלם לעובדים".
אבל האם המחיר הוא שפעם בשנה הממשלה צריכה לשלם מיליארדים לאינטל, על חשבון משלם המסים?
"הייתי שמח אם היו עוד חברות כאלה. אינטל היא מקרה ייחודי. אני לא אובייקטיבי, כמובן, אבל זו חברה שקיימת כאן 40 שנה, עברה כאן מלחמות ונשארה למרות הכל. אפשר היה להגיד שזה מקום מטורף ולוותר, אבל החברה התחילה עם 4 מהנדסים ומעסיקה היום 9,000 עובדים".
יש סברה שאינטל בחרה באירלנד למפעל האחרון כי בישראל לא נתנו מענק. לנו נודע שאינטל היתה צריכה לשדרג את המפעל באירלנד או לסגור אותו. לישראל היה סיכוי בכלל?
"ראיתי את המספרים: אירלנד במפורש הציעו יותר. אינטל השקיעו כאן יותר מ־10 מיליארד דולר והממשלה מכסה רק 15% מההוצאות. אם היו בישראל 20 חברות בסדר הגודל הזה, אז אולי אינטל לא חשובה. אבל כשאין אף אחת אחרת במקום, אם הייתי שר האוצר הייתי נזהר. אינטל מבטיחה פחות ממה שהיא עושה בסוף, ובגלל זה הפוליטיקאים מהססים".