המיתוסים של טבע
ההתפתחויות האחרונות בענקית התרופות מעלות תהיה האם כל הצלחתה התבססה רק על אלי הורביץ והקופקסון
ההצלחה הפנומנלית של טבע התבססה על שני גורמים: קופקסון ואלי הורביץ - זו התחושה שהולכת ומתחזקת בשנים האחרונות. היום, כפי שענקית התרופות הישראלית לא מצליחה למצוא תחליף לקופקסון, היא גם לא מצליחה לאתר מחליף ראוי למנכ"ל האגדי. למעשה, ללא השניים – הורביץ וקופקסון, כלל לא ברור האם טבע תוכל לשמור על מעמדה כחברת תרופות מובילה ברמה העולמית. מספינת הדגל הישראלית ששימשה מקור לגאווה לאומית, הולכת טבע ונהפכת לעוד חברה שעיקר שנות הצמיחה מאחוריה, בעוד שסכסוכים פנימיים ופיטורים לפניה.
כנגזרת משני עמודי התווך עליהם נבנתה טבע, עולות כעת שתי תהיות מטרידות – האם טבע היא אכן חברה עם תרבות ארגונית נדירה במחוזותינו והאם אכן אפשר לכנות אותה 'חברת תרופות גנרית' כאשר נדבך מרכזי כל כך בחברה הוא תרופה אתית.
למעשה, תהליך אחד בלבד של חילופי מנכ"לים נוהל בטבע בצורה מסודרת ומתוכננת וזהו תהליך המינוי של ישראל מקוב לתפקיד המנכ"ל במקומו של אלי הורביץ, שמונה אז ליו"ר טבע.
ישראל מקוב, מנכ"ל טבע לשעבר. מונה בתהליך ממושך, הוחלף במפתיע . מאז, ההתרחשויות בזירה זו היו בלתי צפויות, בלתי מתוכננות ותזזיתיות. מקוב הוחלף באופן פתאומי על ידי הורביץ ארבע שנים לאחר שמונה, משום שהיו"ר לא היה מרוצה מתפקודו של המנכ"ל שהוא עצמו מינה. עיקר חוסר שביעות הרצון היה בתקשורת מול המשקיעים האמריקאיים וכתוצאה מכך ביצועי המניה. במקומו של מקוב הובא שלמה ינאי, שכיהן אז כמנכ"ל מכתשים אגן, ולא היה לו כל ידע בתעשיית התרופות או בניהול ציפיות של וול סטריט. את שתי הנקודות האלה זיהה די מהר פיליפ פרוסט שהחליף את הורביץ בתפקיד היו"ר תחילה באופן זמני ולאחר מכן באופן קבוע. גם ינאי נאלץ לפנות את מקומו במהלך חד שלא נלווה אליו תהליך של הכנת השטח וחפיפה של ממש עם המנכ"ל הנכנס – ג'רמי לוין. וזה האחרון הולך עכשיו הביתה שנה וחצי בלבד לאחר כניסתו לתפקיד, כאשר שמועות על סכסוכים עם הדירקטוריון ופיטורי 10% מהעובדים לראשונה בהיסטוריה של החברה מלוות את פרידתו מהמשרד ברחוב באזל בפתח תקווה. האם זו אכן תרבות ארגונית שמתאימה לחברה המובילה בתעשייתה עם מחזור הכנסות של 20 מיליארד דולר ורווח נקי של כמעט 2 מיליארד דולר ב-2012? וכאן עולה השאלה השנייה – האם טבע היא אכן ענקית הגנריקה? מחזור המכירות של החברה הוא בין הגבוהים בתעשייתה, ואולם עיקר רווחיה מגיעים דווקא מתרופה אתית, הלא היא הקופקסון. מכיוון שטבע מתקשה כבר שנים ארוכות למצוא לה תחליף שיספק קצב צמיחה ורווחיות דומה, היא מאבדת את הייחודיות שלה גם בענף. מחזור המכירות שלה עולה בעיקר בזכות הרכישות שביצעה, אבל הצמיחה לא מלווה בעלייה ברווחים. כלומר, טבע היא כבר לא חברה עם פרה חולבת בקנה מידה נדיר, אלא עוד חברת גנריקה שנלחמת על מקומה בשוק תחרותי שמחירי המוצרים בו הולכים ונדחפים מטה ללא הפסקה.
המצב הנוכחי של טבע מעמיד אותה בעמדה עדינה במיוחד. ללא מקור צמיחה מהיר, עם חוב עצום יחד עם הנהלה מסוכסת ועובדים תחת איום פיטורים, הופכת החברה לטרף קל. בדיוק כשם שטבע ניצלה בעבר מצבים עדינים שכאלה בחברות אחרות כאשר רכשה חטיבות ממתחרותיה, היא עשויה למצוא את עצמה בעתיד הלא רחוק בצד השני של המתרס, כאשר פיטורים נוספים והעברת פעילויות מישראל הם דבר שבשגרה.