סקר: כמחצית מהישראלים מעדיפים לחיות במדינה אחרת

לפי סקר של מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה, יותר מרבע מהנשאלים רוצים להגר בשל המצב הביטחוני וכ-19% רוצים להגר בגלל "המנטאליות" בישראל ■ עורך הסקר פרופ' אבי דגני: "יש תחושה עמוקה של אי דאגה כלכלית וסוציאלית לאזרח ותחושה מעיקה של אובדן תרבות"

כמחצית מהישראלים היו מעדיפים לחיות במדינה אחרת ולא בישראל - כך עולה מסקר שערך מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה, בקרב מדגם מייצג של 500 נשאלים מהאוכלוסייה הבוגרת, ביום חמישי שעבר. על פי הסקר, כ-48% מהנשאלים היו מעדיפים להיוולד ולחיות את חייהם במדינה אחרת פרט לישראל, לעומת 52% שהעדיפו את ישראל.

בסקר התבקשו הנשאלים להשיב על שאלה היפותטית - אם היית נולד פעם נוספת, באיזו מדינה היית מעדיף להיוולד ולחיות. לכן, לא ידוע כמה מהישראלים שהיו מעדיפים לחיות במדינה אחרת היו מוכנים גם לעזוב את ישראל, אך השיעור הגבוה של הנשאלים שמעדיפים לא לחיות בישראל וההסברים שסיפקו מעידים על אכזבה מאיכות החיים והתרבות הישראלית וקשיי התמודדות עם יוקר המחיה והמצב הביטחוני.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

פייסבוק רוכשת את אונבו הישראלית תמורת 200-150 מיליון דולר

בעלי ארומה ישראל: "לקוח שמשלם על קפה 11 שקל מרגיש שאנחנו דופקים אותו - אפשר להוריד מחירים"

בשנת 2007 ערך המכון סקר דומה בו התקבלו תוצאות דומות, אז 47% ציינו שהיו מעדיפים לחיות במדינה אחרת. בסקר הנוכחי, הרצון לחיות במדינה אחרת היה גבוה במיוחד בקרב צעירים בגיל 18-34: כ-55% מהם היו מעדיפים לחיות במדינה אחרת. בקרב בני 55 ומעלה כ-42% היו מעדיפים לחיות במדינה אחרת.

לנשאלים שהעדיפו לחיות במדינה אחרת ניתנה אפשרות להסביר מדוע, באופן חופשי, ולא לבחור מבין כמה תשובות אפשריות שניתנו מראש. מהסקר עולה כי יוקר המחיה והמצב הכלכלי בארץ הוא אחד מהגורמים העיקריים לבחירה לחיות במדינה אחרת - אבל לא המרכזי.

יותר מרבע מהנשאלים (26.5%) ציינו את המצב הביטחוני בישראל והרצון לחיות חיים שקטים ורגועים יותר כהסבר לרצון שלא לחיות בישראל. לאחר מכן, 19% מהנשאלים אמרו כי מדובר בסיבה תרבותית והצביעו על חוסר שביעות רצון מהתרבות בישראל "והמנטאליות" של הישראלים. 18% נוספים ביקשו "איכות חיים טובה יותר".

כ-14.6% מהנשאלים הצביעו ישירות על המצב הכלכלי ויוקר המחיה כסיבה שבגינה היו מעדיפים שלא לחיות כאן. הם ציינו שבמדינות אחרות המחיה זולה יותר, העלויות נמוכות יותר ואפשרויות התעסוקה טובות יותר. כ-9% נוספים טענו כי במדינות אחרות יש תנאים סוציאלים טובים יותר מאשר בישראל.

12.5% מהנשאלים רצו לעבור למדינה אחרת כי "יותר כיף בה", כ-9% נוספים ציינו שהם אוהבים את הטבע והנוף במדינות אחרות, כ-4.5% רצו לחזור למדינת המקור שלהם, וכ-3.5% רצו לחזור למשפחתם במדינה אחר. תחום החינוך זכה לעדיפות נמוכה יחסית. כ-4.2% טענו שהיו עוברים למדינה אחרת כדי לזכות בחינוך טוב יותר עבור ילדיהם או כי מדובר "במקום טוב לגדל בו ילדים". כ-1% העדיפו לדבר שפה אחרת, כ-1% היו מעוניינים לעבור למדינה שמאפשרת נישואים חד מיניים ו-3% היו עושים זאת בגלל מזג אוויר נוח יותר.

היעד המועדף על הישראלים שהיו מעדיפים לחיות במקום אחר היה ארה"ב - בה בחרו 7.5% מהנשאלים. אחריה, 3.5% מהנשאלים העדיפו לחיות בקנדה. אוסטרליה, שווייץ ומדינות ברית המועצות לשעבר היו גם הם יעד מועדף עבור חלק מהישראלים. כל אחת מהן נחשבת ליעד מועדף עבור כ-3% מהנשאלים. כ-2% בחרו בגרמניה ו-2% בבריטניה.

למשתתפים בסקר ניתנה אפשרות חופשית לציין את שם המדינה המועדפת עליהם. הנה כמה מהעדפות של הישראלים שהעדיפו לחיות במדינות אחרות: הודו (1.3%), ניו זילנד (1.2%), תאילנד (1%), אירלנד (0.4%), אזרבייג'ן (0.3%), תימן (0.2%), קובה (0.1%) וג'מייקה (0.1%). כ-9.3% מהנשאלים השיבו שאינם יודעים איפה היו רוצים לחיות - אבל שבכל מקרה לא היו בוחרים בישראל.

עורך הסקר, נשיא קבוצת גיאוקרטוגרפיה, פרופ' אבי דגני, ערך ניתוח של התוצאות באמצעות מערכת סיווג האוכלוסייה של המכון, מוזיאק, שמסייעת לפלח את אוכלוסיית המדגם על פי מאפיינים חברתיים-כלכליים שונים. בניתוח עלה כי קבוצת האוכלוסייה הנאמנה ביותר למגורים בישראל היא קבוצה שמתאפיינת "בדת ולאומיות". דגני מסביר כי מדובר בעיקר בתושבי התנחלויות דתיים. 85% מהם בחרו לחיות בישראל ולא במדינה אחרת. לאחר מכן כ-81% מהחרדים בחרו כך, וגם 75% מהנשאלים שאופיינו כגמלאים מבוססים, המשתייכים לעשירונים החברתיים-כלכליים הגבוהים באוכלוסייה.

לעומת זאת, גמלאים שמצבם הכלכלי הינו בינוני ומטה אופיינה ברצון עז יותר לחיות במדינה אחרת. רק 28% בחרו לחיות שוב בישראל. בקרב אוכלוסיית עולי שנות ה-90 והלאה, כ-36% בחרו לחיות שוב בישראל (לעומת 52% מהממוצע הארצי). דגני מסביר כי מדובר בעיקר בעולים שחוו קשיי התאקלמות ומציאת תעסוקה בישראל.

"הסיבה הראשונה לנכונות לגור במדינה אחרת היא אובייקטיבית", מסביר דגני. "מתח ומועקה ביטחונית מתמשכת. בשתי הסיבות האחרות אשמות ממשלות ישראל. יש תחושה עמוקה של אי דאגה כלכלית וסוציאלית לאזרח ותחושה מעיקה של אובדן תרבויות. אזרחים רבים מרגישים כי לא מכובד ולא כיף לגור כאן. אנשים רוצים תרבות אחרת, שאיבדנו. תרבות פוליטית, מוסרית ואקדמית. אבל מעל הכל מרחפת על תשובות הנשאלים אווירה שאומרת שבישראל אין מי שידאג לי". ישראל זקוקה לראשי ממשלה המחויבים לקידום המישור הכלכלי הקיומי של איכות חיי האזרח".

למרות נתוני הסקר, נתוני ההגירה הרשמיים המדווחים על ידי המדינה מצביעים על מגמת ירידה במספר הישראלים שמהגרים לחו"ל. בהשוואה בינלאומית, שיעור המהגרים מישראל הוא נמוך במיוחד בהשוואה למדינות ה-OECD.

לפי נתונים שפורסמו לאחרונה על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-2011 יצאו לחו"ל כ-16.2 אלף ישראלים שעדיין לא שבו עד לסוף שנת 2012 (שהו יותר משנה בחו"ל) ועל חזרתם של כ-9,500 ישראלים מהגרים לארץ שלא למטרות חופשה. זאת לעומת נתון של כ-25 אלף ישראלים שעזבו לחו"ל מדי שנה בשנות ה-90.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם