המדען הישראלי-אמריקאי אריה ורשל זכה בפרס נובל לכימיה
ורשל זכה ביחד עם המדען היהודי-בריטי מיכאל לוויט ומרטין קרפלאוס בפרס היוקרתי על מחקרם פורץ הדרך. הישראלים האחרונים שזכו בפרס הם פרופ' דן שכטמן ופרופ' עדה יונת
המדען הישראלי-אמריקאי אריה ורשל, והמדען היהודי-בריטי מיכאל לוויט, יחלקו יחד מרטין קרפלאוס את פרס הנובל לכימיה של 2013. ורשל, שנולד בישראל ב-1940, שירת בצה"ל והשלים את לימודיו האקדמאיים בישראל, פיתח יחד עם לוויט טכניקה המאפשרת למחשבים לנתח אינטראקציות כימיות של מולקולות מורכבות.
ורשל ולוויט למדו במכון וייצמן, כאשר ורשל השלים את התואר הראשון שלו בכימיה בטכניון. ב-1976 הם פרסמו מאמר שהפך להיות אבן היסוד של רוב מדע הכימיה המודרני, ושל מאות תוכנות מחשב מדעיות המשמשות בעיקר חברות תרופות לפיתוחים חדשים. ללא הפיתוח של ורשל, גם מחשבי על היו מתקשים לנתח מולקולות מורכבות, מה שהיה יכול לעכב במשך עשרות שנים את מדע הרפואה, הביולוגיה והכימיה המודרני, ואת הפיתוח והיצירה של לא מעט תרופות.
זוכי פרס נובל כימיה 2013. מימין אריה ורשל, מיכאל לוויט ומרטין קרפלוס . צילום: איי אף פי השיטה של ורשל משלבת את הדיוק של מודלים מבוססי מכניקת קוונטים ואת המהירות של טכניקות מעבדה כימיות. המודל שלו אפשר את הסימולציה הממוחשבת הראשונה של פרוטאינים, אנזימים ותגובות בין-תאיות.
"אנחנו פיתחנו שיטה שבה מחשב יכול לקחת פרוטאין, ולהבין איך בדיוק הוא עובד – למשל, לעכל מזון" הסביר ורשל. "אתה רוצה להבין איך זה קורה, ואז אתה יכול לתכנן תרופות סביב זה".
עד כה, אקדמאיים ישראלים זכו ב-11 פרסי נובל לכימיה, כאשר האחרון היה פרופסור דניאל שכטמן ולפניו פרופסור אדה יונת.
אמש זכו פיטר היגס מבריטניה ופרנסואה אנגלר מבלגיה בפרס נובל לפיזיקה לשנת 2013 על תיאוריית "החלקיק האלוהי". החלקיק התת אטומי, בוזון היגס, נחשב אבן פינה חסרה בעולם הפיזיקה, ויכול להסביר מדוע לחומר יש מסה.
פרס נובל נוסד בשנת 1895. יכולים לזכות בו רק אנשים שעודם נמצאים בחיים. כל זכייה בו משלשלת לכיסם של הזוכים כ-1.2 מיליון דולר.