מנכ"ל משרד התקשורת ההודי: כך מחברים 45 מיליון מנויי סלולר ב-8 חודשים

. "האתגר הגדול ביותר שלנו הוא לחבר את כל חלקי הודו לתקשורת סלולרית. יש לנו בהודו 600 אלף כפרים, ו־55 אלף מתוכם עדיין לא מחוברים כלל לרשת סלולרית", אומר בראיון ל"כלכליסט" רקש גארג', יו"ר הוועדה המפקחת על תחום הטלקום ההודי — תפקיד שמקביל במידה רבה לזה של מנכ"ל משרד התקשורת בישראל.
הראיון נערך בחודש שעבר בעת שגארג' שהה בישראל לצורך השתתפות בכנס בנושא הודו הדיגיטלית, שערך משרד עוה"ד עמית פולק מטלון בשיתוף שגרירות הודו ולשכת המסחר ישראל־הודו.
עם אוכלוסייה שמתקרבת בצעדי ענק ל־1.3 מיליארד תושבים, שוק הטלקום בהודו הוא כבר היום השני בגודלו בעולם אחרי השוק הסיני וממשיך לצמוח במהירות כמעט בלתי נתפסת. נכון לסוף אוגוסט יש בהודו 988 מיליון מנויי סלולר, תוספת של יותר מ־45 מיליון מנויים רק מתחילת השנה. הכנסות חברות הסלולר ההודיות עמדו בשנה שעברה על 29.8 מיליארד דולר, והן צפויות לזנק ל־37 מיליארד דולר עד 2017. למרות זאת, אזורים שלמים במדינה כאמור עדיין מודרים מהמהפכה התקשורתית.
נלחמים בניתוקים "עשינו דרך ארוכה מאוד בכל הקשור לחיבור אזורים שהיו מנותקים מתקשורת, וכיום כ־418 מיליון אנשים שגרים באזורים כפריים מחוברים לרשתות הסלולר", מסביר גארג'. "עם זאת, עדיין מדובר בשיעור חדירת סלולר של 48% בלבד באזורים הכפריים (לעומת חדירה של יותר מ־100% באזורים עירוניים בהודו — א"ד). הכפרים המנותקים נמצאים באזורים נידחים והאוכלוסייה בהם מאוד קטנה, כך שקשה להביא לשם תשתית תקשורת. הנושא של פריסת סיבים אופטיים באזורים האלו כדי שאפשר יהיה גם לחבר אותם לרשתות סלולר נמצא בראש סדרי העדיפויות של הממשלה".
נשים משתמשות בסלולר בהודו . צילום: איי פי הפריסה החלקית אינה הבעיה הגדולה היחידה שממנה סובל שוק הסלולר ההודי. השוק ההודי נחשב לתחרותי מאוד, ורמת המחירים במדינה הענייה נמוכה מאוד בהשוואה עולמית. ככה זה כשההכנסה החודשית הממוצעת ממנוי בחברות הסלולר ההודיות עומדת על 120 רופי בלבד — כ־7 שקלים. בנוסף לכך איכות הקליטה הסלולרית בהודו ירודה מאוד, והתופעה של שיחות מתנתקות הפכה למכת מדינה.
בחודשים האחרונים החליפו הממשלה וחברות הסלולר בהודו מהלומות. החברות טענו כי החלטה של בית המשפט לחייב אותן לפרק אתרים סלולריים באזורי מגורים, ומיליארדי הדולרים שהן חויבו לשלם כדי לקנות תדרים הם הגורמים לשירות הרע. הממשלה מצדה מפילה את האחריות על החברות. על פי חוק חדש ויוצא דופן שייכנס לתוקף בתחילת 2016 בהודו, החברות יחויבו לפצות מנויים ברופי אחד על כל שיחה שמתנתקת בשל איכות הרשת. הפיצוי אמנם יינתן עד לשלוש שיחות מתנתקות ביום, אך עדיין עשוי להנחית מכה כואבת על החברות המקומיות אם ייאכף.
"קיבלנו הוראה ישירה מראש הממשלה נרנדרה מודי לטפל בבעיה של ניתוקי שיחות", מודה גארג'. "הממשלה עושה את כל מה שהיא יכולה על ידי קביעת מדיניות לאומית אחידה בנוגע להקמה של אתרים סלולריים, אך בסופו של דבר חברות התקשורת הפרטיות צריכות לשאת באחריות על השירות שהן מעניקות ללקוחות ולשפר את התשתיות שלהן. אנחנו מרגישים שיש חוסר השקעה של המפעילים בתשתיות, ובשל כך רוב המפעילים בניו דלהי ובמומבאי פשוט לא עומדים בתקנים שקבעה הממשלה בנוגע לאיכות השירות הסלולרי".
ראש ממשלת הודו עם מארק צוקרברג . צילום: אם סי טי שוק הסלולר ההודי מחולק ל־22 אזורים, פחות או יותר על פי גבולות המדינות השונות בתוך הודו. עד רפורמת ניידות המספרים הסלולריים שהוציאה הממשלה לדרך ביולי האחרון, שיחה בין לקוח מאזור אחד ללקוח מאזור אחר חויבה כשיחת חוץ. לקוח שיצא מאזור החיוג שלו עם הטלפון הסלולרי חויב לשלם תעריפי נדידה, ממש כמו שישראלי משלם על שימוש בקו שלו בחו"ל.
לדברי גארג', "הסיסמה של המהלך היא 'מדינה אחת, תעריף אחד'. אנחנו למעשה מאחדים את המדינה כך שלאן שתלך בהודו, תשלם את אותם תעריפים. זה כמובן תהליך גדול שנעשה בשלבים ומתרחב לאט לאט לכל האזורים במדינה. בסופו אנשים לא יצטרכו לחשוש עוד מלשלם תעריפי נדידה שונים. בנוסף לכך למהלך יש אספקט של התייעלות כלכלית. אחת הבעיות הגדולות היא שאנשים רכשו כמה מספרים מכמה מפעילים באזורים שונים, וזה הכביד מאוד על הרשתות הסלולריות. החברות גם לא יכלו לעקוב אחרי הלקוחות שלהן מכיוון שהרבה אנשים החזיקו מספרים שכמעט לא היו בשימוש פעיל".
הזדמנות לשיתוף פעולה גארג' הצטרף לשירות הציבורי בהודו לפני כ־35 שנה וכיהן במגוון רחב של תפקידים במדינות השונות ובשלטון המרכזי. לתפקידו הנוכחי הוא נכנס ביולי 2014, והיה המינוי הבכיר הראשון בממשלת מודי הימנית־לאומנית, שעלתה לשלטון במהפך פוליטי לאחר שהדיחה את מפלגת הקונגרס מהמרכז־שמאל ששלטה במדינה במשך עשר שנים רצופות.
ב־1 ביולי הכריז מודי על תוכנית שאפתנית במיוחד בשם "הודו הדיגיטלית", שנועדה להתמודד עם הפיגור של המדינה בנושאי תקשורת וטכנולוגיה. מטרה מרכזית אחת של התוכנית, שעד סוף העשור תשקיע בה הממשלה 18 מיליארד דולר, היא להאיץ את מהירות החיבור הממוצעת לאינטרנט — מדד שבו הודו מדורגת באחד המקומות האחרונים בעולם. התוכנית מציבה עוד שורה של יעדים שאפתניים כמו הגדלת היצוא והקטנת היבוא של מוצרי טכנולוגיה ואלקטרוניקה להודו והפיכת השירותים הממשלתיים לזמינים דרך האינטרנט.
בעוד מודי מתחבק עם מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג ומנכ"ל אפל טים קוק בעמק הסיליקון בניסיון לעודד אותם להשקיע בהודו, הגיע גארג' כאמור לישראל כדי להשתתף בכנס בנושא הודו הדיגיטלית.
את הקשר בין הפרויקט לישראל הוא מסביר בכך ש"בהודו יש הערכה רבה מאוד לישראל. ישראל טובה מאוד ביזמות, ובהודו אנחנו נמצאים במצב ביניים שבו אנחנו רואים יותר ויותר יזמים מקומיים מרימים פרויקטים בעצמם, לכן הדבר הראשון שאני יכול לחשוב עליו הוא שיתוף פעולה בתחום של מחקר ופיתוח. אנחנו חושבים שיש לישראל ולהודו הרבה מן המשותף וצריך להעצים את שיתוף הפעולה בין שתי המדינות. אתם מדינה קטנה מאוד וצעירה שצומחים בה הרבה רעיונות יפים מאוד, אבל אתם לא יכולים להסתמך אך ורק על השוק המקומי שלכם. מדינה קטנה כמו שלכם חייבת לייצא החוצה, אחרת היא לא תשרוד, והודו היא בדיוק המקום שמחפש את הטכנולוגיה הישראלית ואת היזמות הישראלית. הייצור בתחום הטלקום בהודו הוא ברמה מאוד גבוהה בהשוואה לעולם, ולכן הודו היא יעד אטרקטיבי".
לדברי עו"ד בנימין גרוסמן, מנהל פעילות הודו במשרד עמית פולק מטלון, תוכנית הודו הדיגיטלית היא הזדמנות גדולה לחברות ישראליות. "בתחום הממשל האלקטרוני לישראל ולחברות הישראליות יש ניסיון מעשי עשיר שיכול לשמש בסיס מצוין לפיתוח יישומים דומים ותשתיות דומות בהודו", אומר גרוסמן. "בנוסף לכך ההחלטה ההודית לעבור למאזן מסחרי חיובי בתחומי התקשורת והתוכנה, פירושה שהייצור של מוצרים בתחומים אלו בהודו יגדל במאות מיליארדי דולרים בשנים הקרובות בעידוד הממשלה. יש כאן הזדמנות עצומה לחברות ישראליות שיחברו לשותפים הודיים ויחד יתאימו את הטכנולוגיה הישראלית לשוק ההודי ויפתחו וייצרו מוצרים המתאימים לשוק זה".