פוגים, טמגוצ'י, גיים בוי - ואלבום של WWF: בחזרה למשחקים של שנות ה-90
אז מה היה לנו בניינטיז מלבד פלאפון בגודל של הראש שלנו ונעליים מאסיביות של ד"ר מרטינז? מלא משחקים שהעבירו לנו את הילדות בכיף גדול ודאגה אחת מרכזית: איך נשיג את כל המדבקות של המתאבקים בשביל לזכות בגיים בוי? • לקראת עליית הסדרה "שנות ה-90" (חמישי ברשת 13), חזרנו למשחקים שאנחנו הכי מתגעגעים אליהם
1994, בית הספר היסודי חנה סנש באור עקיבא. שרון סימן טוב, תלמיד כיתה ו', ואחיו הקטן משחקים בפוגים ולא שמים לב למה שמתרחש סביבם. "היינו באמצע משחק, ופתאום גילינו ששתי קופסאות שלנו, שהיו מלאות בפוגים - נעלמו. הפכנו את בית הספר ולא מצאנו מי לקח אותן". השניים, שמראש חששו מתרחיש הבלהות, עיצבו את הקופסאות בצורה מיוחדת על מנת למנוע גניבות, ובכל זאת לא מצאו את האבדה וחזרו לביתם כשהם עצובים ומבואסים.
ואז - טוויסט בעלילה. "אחר הצהריים, נשמע צלצול בטלפון הביתי - הרי לא היו ניידים בזמנו. זה היה אחד החברים שלנו, שסיפר כי הוא ראה את השרת לוקח את הקופסאות. פנינו אליו ולמנהלת, והם הסבירו שהשרת חשב שזו קופסת הכלים שלו. הכול חזר אלינו ונשמנו לרווחה, בכל זאת - זו הייתה השקעה רצינית, בזבזנו הרבה אנרגיות כדי לזכות בכל הפוגים האלה". ועל זה נאמר: סוף טוב הכול טוב.
מ"אמפייר" ל"סופרגול"
ביום חמישי תעלה ברשת 13 הסדרה "שנות ה-90", שתהווה המשיך ישיר ל"שנות ה-80" המצחיקה ששודרה במשך חמש עונות. גם הפעם נמשיך ללוות את משפחת אסייג ושאר הדמויות האהובות, אלא שבעונה הזו נגיע היישר לשנת 1993. מלבד ההתפתחויות בחייהם של פרוספר, ליליאן שלום, מני והאחרים, במהלך הסדרה ניזכר באירועים המכוננים של העשור, ובין היתר גם במשחקים שהיו הלהיטים של אותה תקופה.
אז מה עוד אפיין את העשור הזה שבו כולם גידלו טמגוצ'י (ובהמשך זנחו אותו לטובת בובת פרבי המשוכללת יותר)? אוספים, בעיקר. בפוגים, היו את אלה שנוצרו כמרצ'נדייז של תוכניות טלוויזיה, החל מ"פאוור ריינג'רס" ועד ל"קומדי סטור". בקלפים, היה את "אמפייר", "סופרגול" (האלבום שנשאר רלוונטי גם שנים אחרי), וכן אוסף המדבקות של מתאבקי WWF (מה שנקרא היום WWE). לקראת עליית הסדרה, חיפשנו את המשוגעים לדבר, אלה שאוספים משחקים משנות ה-90 ומתרגשים כשאומרים להם פוגים, טמגוצ'י וקלפים של "אמפייר". אחרי חיפושים, מצאנו את סימן טוב, יליד 83' שעדיין שומר אצלו כמה מהצעצועים של פעם.
"המדבקות של ה-WWF הגיעו בתוך עטיפות של מסטיקים", נזכר סימן טוב. "היינו צריכים לאסוף כמה שיותר ולמלא אלבום. הפרס הנחשק היה גיים בוי". אחרי שהצליח להשיג את כל המדבקות בעמל רב, הוא שלח את האלבום המלא לחברה והמתין למתנה שהובטחה לו - כאמור, גיים בוי, הלהיט התורן של סוף העשור. "החברה השיבה לנו במכתב וציינה שבשביל לזכות צריכים להשיג מדבקה אחת בשחור לבן".
"לדעתי עבדו עלינו בעיניים, התאכזבנו מאוד", הוא אומר היום, "אני לא חושב שאי-פעם מישהו מצא את המדבקה הזאת. אולי כן, אין לדעת - אבל בפועל לא שמעתי שמישהו זכה". יותר משני עשורים לאחר מכן, הוא עדיין מחזיק ברשותו את האלבום המלא. "אנשים אספו - ותמיד יאספו - משהו שקרוב ללבם ומזכיר להם את הילדות. כאספנים, יש לזה ערך עתידי וגם כיף להסתכל על זה מדי פעם, כמו בתמונות משפחתיות".
"ככל שהיו לך יותר פוגים - היית יותר מקובל"
וכן, גם את הפוגים שאבדו וחזרו הוא שמר בבוידעם. "זה היה להיט בזמנו. היינו מסדרים אותם בערימה, זורקים את הפצץ (חתיכת פלסטיק עגולה וקשיחה) והכול במטרה להפוך כמה שיותר פוגים. מי שהצליח - זכה". חלק מהם נחשבו נדירים יותר מהאחרים וקשים להשגה - כמו למשל אלה שהיו עשויים מתכת. "המשחק הזה גיבש את הילדים כי הרוב שיחקו בו", הוסיף, "ככל שהיו לך יותר - היית יותר מקובל".
ואם פעם מספר הפוגים שיש ברשותך הוא שקבע את מד הפופולריות שלך בקרב חבריך, היום ככל הנראה מדובר במספר העוקבים שיש לך בטיק-טוק. הילדים, שממעטים לצאת ולשחק בשכונה, מעדיפים להעביר את זמנם הפנוי במשחקי מחשב. אלה אומנם היו כאן גם בשנות ה-90 - אבל אז הם היו הרבה פחות נפוצים. סימן טוב מציין כי את רוב זמנו היה מעביר בפעילות בחוץ, ועדיין - כשכן היה יושב מול המסך - זה היה בעיקר מול ה"מגאסון" - קונסולת המשחקים המבוקשת של הניינטיז.
*****
בשנים האחרונות ראינו לא מעט פריטי וינטג' שהתקמבקו לחיינו - החל מנעלי ד"ר מרטינז ועד הפאוץ', אלא שנראה כי בכל זאת יש דברים שלא יצליחו לעניין את הדור הצעיר וגורלם להישאר כנוסטלגיה ותו לא. "כשהייתי ילד, היו לי מלא סוגים של טמגוצ'י כי בכל אחד מהם גידלתי חיה אחרת", נזכר סימן טוב. לפני כשנה, ביקש להעביר את החוויה גם לדור הבא - אולם זה לא צלח. "רכשתי כמויות של טמגו'צי וחילקתי לילדים שלי ולבני משפחתי - אבל אחרי שבועיים הם העיפו את זה".