הביאנלה לאומנויות ולעיצוב, תל-אביב במוז"א, מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב

הדרך אל הביאנלה – סיפורה של התערוכה ד"ר דבי הרשמן, סמנכ"לית ואוצרת ראשית, מייסדת הביאנלה

אמנית: גנית גולדשטיין | צילום: מיכאל צור

הביאנלה הראשונה לאומנויות ולעיצוב תל־אביב – פרויקט מוזיאלי חדש, המחבר את כל התחומים ופורץ את גבולות החומר. תערוכת הענק, המשתרעת ברחבי המוזיאון, בגלריות, בתצוגות הקבע ובגן, מציגה לראשונה תמונת מצב עדכנית של תחומי האומנויות והעיצוב – בדגש על קרמיקה, זכוכית, צורפות, טקסטיל ונייר, ומציגה אותם כשהם משולבים זה בזה.

תחת הכותרת גוף ראשון. טבע שני, השם שנבחר לתערוכת הביאנלה 2020, מוצגות כ־250 עבודות: אובייקטים פיסוליים, עבודות אמנות, פריטי עיצוב, מיצבים מותאמי־חלל ומיצבי חוץ, עבודות וידאו וסאונד, מיצגים ופרויקטים שיתופיים. העבודות מנכיחות חומרי גלם פיזיים ורעיוניים הנקשרים למרחב התרבותי, המקומי והגלובלי.

בביאנלה, הנערכת בשיתוף עם עמותת אמנים יוצרים בישראל, מוסדות אקדמיים בתחום האומנות והעיצוב ועיריית תל־אביב, מציגים 300 יוצרים ישראלים – אמנים המזוהים עם חומר או עם מדיום מסוים, מעצבי מוצר, מעצבי אופנה, אמנים רב־תחומיים, אדריכלים וגופי מחקר אקדמיים: התוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל;CIRTex  המרכז לחקר הטקסטיל ע"ש דוד וברברה בלומנטל בשנקר; ו־ miLAB המעבדה לחדשנות במדיה במרכז הבינתחומי הרצליה.

כחלק מתהליך של התחדשות אמנותית ביקשנו במוז"א לחזק ולחדש את הזהות של המוזיאון כמקום ייחודי בארץ, שמציג חומר ותרבות חומרית ועושה בהם שימוש לייצוג התרבות המקומית. תחום זה, שבא לידי ביטוי בביאנלות לאומנויות שהתקיימו כאן במשך 20 שנה והוקדשו לחומרים שונים, היה אחד התחומים החזקים והבולטים שבהם עסק ועוסק המוזיאון. אך כדי לצעוד למאה ה־21, רצינו לעשות משהו חדש שיענה על ההגדרה של הקראפט והעיצוב העכשוויים; יוזמה בעלת עוצמה שתחבר את כל התחומים ותציג בכל שנתיים תמונת מצב עכשווית של האומנויות והעיצוב בישראל.

 

אמנית מאיה ארזי | צילום: רוני כנעני

 

כך נוצר הפרויקט המוזיאלי החדשני של הביאנלה לאומנויות ולעיצוב תל־אביב, ברוח המגמה האמנותית העולמית העכשווית לפרוץ גבולות בין תחומים שונים. אנו סבורים כי הדבר נכון גם בהצגת תרבות חומרית. הסיבה לכך היא שתחומי האומנויות  ( crafts) והעיצוב פועלים כיום בשדה משותף של הקשרים, הן מבחינת היחס לטכנולוגיות חדשות הן מבחינת מקורות ההשראה והגירוי ליצירה; הם משפיעים זה על זה ומושפעים זה מזה.

ביצירת הביאנלה, מהפרויקטים המוזיאליים הגדולים והמאתגרים שנעשו בארץ, השתתפו טובי האוצרים, המעצבים והמבצעים בישראל.

כארכאולוגית ואנתרופולוגית, יש לי עניין מיוחד בחומר ובתרבות – זו המשמעות העמוקה של השילוב בין הדיסציפלינות האלה, והחיבור בין העבר להווה, הדנ"א של המוזיאון. גלן אדמסון, הכוהן הגדול של הקראפט העכשווי, מדבר על "אינטליגנציה חומרית". מנקודת המבט שלי אפשר להרחיב זאת, כמו שרואים בתערוכה זו, לתרבות חומרית על כל היבטיה, המשקפת חברה, פוליטיקה, ערכים של מסורת ושל חידושים טכנולוגיים, הכול נמצא שם במוצגים המרהיבים האלה, וגם אמנות.

התוצאה יפהפייה לא פחות ממה שהיא חכמה ומאירת עיניים, והמוצגים משתלבים בסיפור מוזיאלי ותרבותי מרתק. אנו במוז"א מקווים כי רוחב היריעה ישמש אבן שואבת לקהל מבקרים גדול ומגוון, ויפנה זרקור מעצים ליוצרים וליצירה הישראלית בתחומי הקראפט והעיצוב העכשוויים.

ברוח ההתחדשות האמנותית של המוזיאון הבא לידי ביטוי בביאנלה, המציגה את מיטב היוצרים הישראלים, החיבור לשבוע האופנה תל-אביב ולמעצבי האופנה הישראלים הוא טבעי לגמרי.