מעט מידי, מאוחר מידי

שוב בחירות, וכרגיל בארץ השאלה העיקרית היא: "מי יתמודד הכי טוב עם האיומים הביטחוניים?". האם עלינו להגיב בעוצמה, או לפנות להידברות ופשרה?

לאחרונה, בהתנדבותי בארגון "מגמה ירוקה", התוודעתי לעולם הגדול כל כך של איומים סביבתיים. לא מדובר רק בנושאים רחוקים כמו הידלדלות יערות הגשם בברזיל והתחממות גלובלית, אלא גם סוגיות קרובות שנוגעות ישירות אלינו. וגם אצלנו, לא רק שמירה על אוכלוסיית הקרפדות המצטמצמת, אלא גם מאבקים מהותיים יותר. לדוגמה, המאבק על זכותנו לנשום אוויר נקי: דרישה פשוטה שאינה מתאפשרת כיום באף אחת מהערים הגדולות בארץ, הודות למפעלים מזהמים ומשק תחבורה מטורף.

המים שלנו, משאב חשוב לדעת רבים, התרגלו כבר למקומם המיוחד בתחתית סדר העדיפויות הלאומי. רק לאחרונה, כאשר הכינרת ראויה לפרס על שיא שלילי של 80 שנים, מתחילות הפעולות לתיקון משק המים החולה. מדוע לא התחילו לפני כן? אולי פספסו את מערכון "זהו-זה: כנרת" ששודר בטלוויזיה החינוכית בשנת 1989? משק המים הוא רק דוגמה אחת, טרגית אך מייצגת, לאוסף של בעיות סביבתיות מהותיות, המודחקות ע"י כל הממשלות האחרונות בחוסר אחריות וראייה לטווח קצר.

דוגמה נוספת היא התחבורה הציבורית המיושנת והמוזנחת, ממנה קודם כל סובלים משתמשיה. למעשה, זו בעיה המשליכה על חיי כולנו, לרבות הנוסעים ברכב הפרטי. מערכת תחבורה ציבורית מודרנית שתוכל לשרת את רוב האוכלוסייה, תצמצם דרמטית את כמות כלי הרכב הפרטיים שעל הכביש, כי כבר לא יהיה בהם צורך. בתרחיש אוטופי זה, ייפסק גם הטירוף היומיומי אליו התרגלנו כל כך, הלא הוא השילוש הקדוש פקקים-חניה-תאונות דרכים. תופעות לוואי נוספת תהיה צמצום פערים חברתיים, כאשר תיפסק הגישה של "אוטובוס זה לשכבות החלשות". גם מומחי משרד התחבורה מסכימים שהפתרון האמיתי למצב התחבורה בארץ אינו הרחבת כבישים אלא קידום משמעותי של מערך התחבורה הציבורית. לא במפתיע, גם התחום הזה נמצא אי שם בתחתית סדר העדיפויות הלאומי. תחום התחבורה הציבורית נמצא באחריות אגף משני במשרד התחבורה, חרף קריאת ועדת סדן להקמת רשות ייעודית לתחבורה ציבורית ב- 2007. מבחינה תקציבית, תחום זה זוכה בפחות מ- 20% מתקציב משרד התחבורה.

מדינות העולם עוברות בשנים האחרונות שינוי תפישתי ומתחילות להבין שבעיות הסביבה אינן שייכות עוד ל"מחבקי העצים". ראינו זאת היטב במערכת הבחירות האמריקאית האחרונה: בנאום כניסתו לתפקיד, אובמה לא שכח להזכיר את השמירה על כדור הארץ כאחד מיעדיו. ואצלנו? תחושתי היא שתחום הביטחון מהווה תירוץ סמוי להזנחת הסביבה וסוגיות אזרחיות נוספות כגון חברה וחינוך. האיומים הביטחוניים, לצערנו, לא מתכוונים להיעלם בקרוב; האם אנחנו מוכנים להמשך הזנחת הסוגיות האזרחיות? האם היריעה באמת כה קצרה ותושבי אשקלון צריכים לבחור בין טילים לבין תחנת כוח מזהמת? או שמא ניתן לדרוש ממנהיגינו לנצל את המשאבים באופן מחושב ואחראי יותר, להשגת שתי המטרות גם יחד?

הבחירות הקרובות הן הזדמנות פז להשמיע את קולנו, לדרוש את השינוי, ולהביא לכנסת וממשלה המוכנים לטפל באתגרים הרבים תוך אחריות וראייה ארוכת טווח.

הכותב הוא פעיל ארגון "מגמה ירוקה" באוניברסיטה הפתוחה.

עוד ב-nana10:

המפלגות הירוקות מתלכלכות»

גם הבחירות מלכלכות»

למרות ההודעה על בחירות נקיות»