מיליון דולר בייבי

אל גור קיבל אתמול (שני) מיליון דולר מאוניברסיטת תל אביב. הכסף מחולק מטעם "פרס דן דוד", שמעניק מדי שנה שלושה מיליון דולר בשלושה תחומים הנוגעים לממדי זמן שונים: עבר, הווה ועתיד. גור, אם לא ניחשתם, התמקם במשבצת ההווה, והוא יקבל את הפרס על "על תרומתו העצומה להעלאת המודעות הבינלאומית לשמירה על הסביבה ומניעת אסון אקולוגי גלובלי".

איכשהו, זה לא מאוד מפתיע. גם הזוכים האחרים בפרס הם סלבים בתחומם. עמוס עוז, טום סטופארד ואטום אגויאן יקבלו פרס על "תיאור יצירתי של העבר", וג'פרי אגלינטון, אלן מוזלי-תומפסון ולוני ג. תומפסון יזכו בפרס העתיד על עבודתם בתחום מדעי הסביבה.

לא במקרה אתר האינטרנט של האירוע כתוב באנגלית. פרס דן דוד רוצה להיות בינלאומי. לכן עמוס עוז הוא עלה התאנה הישראלי היחיד, ולכן חצי מהמלגות שיחולקו יועברו לדוקטורנטים בחו"ל. בישראל, כידוע, לא ממש צריך את הכסף.

"אנשים בלי אמירה חריפה"

בקופת קרן דן דוד יושבים מאה מיליון דולר, כשמדי שנה מחולקים שלושה מיליון ממנה לאישים בולטים, והשנה נבחרו אישים בולטים במיוחד. לא כולם באוניברסיטת תל אביב מרוצים מהפרס מנקר העיניים, שמחולק לאחר שנים שבהן האוניברסיטאות מתלוננות על מחסור חמור בתקציבים ובכוח אדם.

"במצב של קריסה כל כך מוחלטת ובולטת של מערכת ההשכלה הגבוהה בארץ הפרס הזה רק מדגיש את הרידוד המובנה של ההתנהלות החדשה, הניאו ליברלית, של האוניברסיטאות," אומרת ד"ר ענת מטר, מרצה לפילוסופיה וחברה בפורום להגנת ההשכלה הציבורית.

"האוניברסיטה פשוט חילקה את העולם לשני מעמדות – סטארים ועבדים קטנים. רצוי שהסטארים יהיו מקובלים על השלטון, לא ביקורתיים במיוחד, או ביקורתיים באופן רך מאוד. אנשים בלי אמירה חריפה. עמוס עוז וטום סטופרד הם דוגמא ממש טובה לאנשים שאינם שמרנים, שיש להם ביקורת מסוימת על הממסדים שלהם, אבל זו ביקורת שבסופו של דבר מקבלת את הסדר, את התפיסה הליברלית. והראיה שהם גם מקבלים את הפרס. הם לא היו מעניקים פרס דומה להרולד פינטר".

"מדובר בפרס ענקי," מוסיפה ד"ר מטר, "פרס ענקי כל כך, בשעה של קריסה כל כך טוטאלית של המערכת, זועק לעיניים. בעיקר כאשר הפרס מחולק לאנשים שממש לא צריכים אותו".

רועי בל, מתנועת הסטודנטים "סולידריות", מסכים: "במקום לתמוך ולסייע לחוקרים צעירים, למחקרים שאין להם מימון, או לתחומי ידע מתפתחים, פרס דן דוד פשוט משחזר פרסים שנתנו בעבר. אין לו עמדה אקדמית או ציבורית משלו".

"מבחינה אקדמית, הוא מנציח את החלוקה של עבר, הווה, עתיד, שבה העתיד שמור כולו למדעים היישומיים, העבר לאמנות או מדעי הרוח, שמתויגים כלא רלוונטיים, והווה למדינאים או יזמים, שלא צריכים את הכסף הזה".

"מדובר כאן בדוגמא נוספת לשני תהליכים שעוברים על האקדמיה בעשור האחרון. מצד אחד, הקיצוץ המתמשך והאכזרי בתקציבים ותקנים, שפוגע אנושות ביכולת האקדמיה למלא את יעודה. ומצד שני, ההפרטה. כיוון שיש פחות תקציבים האוניברסיטה נאלצת להכניס עוד ועוד גורמי שוק פרטיים לתוך העולם האקדמי, ומאפשרת להם להשפיע על תכני מחקר ולהאדיר את שמם".

מאוניברסיטת תל אביב סירבו להגיב על הדברים.

התחממות בדמות אדם

יש להודות, אל גור לא ממש זקוק לפרס הזה. הוא לא זקוק לכסף, ובטח שאינו זקוק להכרה. גור הוא חבר מועצת המנהלים של אפל, סגן יו"ר חברת ההשקעות מטרופוליטן וסט, מייסד חברת ההשקעות GIM ויועץ להנהלת גוגל.

ובעניין ההכרה, ובכן: מלבד האוסקר על סרטו "אמת מטרידה" ופרס הנובל על מעורבותו במאבק בהתחממות הגלובלית, גור הצליח ללקט גם את פרס גוטנברג, אמי, פרס האקדמיה הבינלאומית למדעים ואמנויות הטלוויזיה, פרס קוויל, פרס נסיך אסטוריאס ופרס סיר דיוויד אטנבורו. יש עוד, אבל הנקודה ברורה.

אין ספק שאל גור ראוי לפרס; הוא הפך את ההתחממות הגלובלית לנושא – ובכן - חם, וממשיך להיאבק על מנת למנוע ממנו לרדת מהכותרות. אבל היו בטוחים, אם יש כותרת על ההתחממות הגלובלית, בכותרת המשנה תמצאו את אל גור. איכשהו, ההתחממות הגלובלית עברה פרסוניפיקציה בתודעה הקולקטיבית, לבשה דמות אדם, ועכשיו היא מסתובבת בעולם ומקבלת פרסים. אלפי מדענים זועקים כבר שנים את המובן מאליו, אבל היינו זקוקים לאל גור, עם חליפת העסקים ומחשב האפל שלו, שיספר לנו על זה. ואנחנו כל כך מרוצים שהסכמנו סוף סוף להקשיב, שאנחנו מחלקים פרסים בלי הכרה.