יצא בחוץ

לא קל להיות חבר ממשלה בישראל; לדלג ממשרד ממשלתי לחקירת שחיתות למשרד ממשלתי אחר, להתראיין במתינות, לבקר בשדרות, לאיים על החיזבאללה, לקפוץ למשרד, להוציא הודעה לעיתונות, להתפלל שאיש לא יבחין בה. לא מעריכים כאן מספיק את הכישורים הנדרשים משר במדינה הזו; לא מעריכים מספיק את אותו זן מיוחד, בוהק, של אנשי אשכולות, שצמח על הקרקע הטרשית של המולדת.

חייבים להודות, לפחות פעם אחת, להודות בפומבי, בשיעור הקומה של השרים שלנו. קבלו, למשל, את השר גדעון עזרא. בקושי שנתיים הספיק השר למלוך על המשרד "להגנת הסביבה", ועתה הוא כבר נכון לחבוק את עולו של משרד התיירות. ממשימה הרקליינית אחת למשניה, השר עזרא משנס מותניים ויוצא לדרך, נכון לשרת. מן הראוי, אם כן, שנקדיש מעט זמן לפועלו של איש העמל הזה.

וקרבות רבים עוד נכונו

כמו המורה המקשיש לשל"ח, כמו רקפת טורדנית, כמו הילד השמן שאוסף זבובים, המשרד לאיכות הסביבה סבל תמיד מדימוי נבעכי קמעא. רבים תלו את בעיית יחסי הציבור הזו במילה "סביבה", על הארומה האמורפית, התלושה, שהיא משרה. ואכן, "סביבה" היא מילה בעייתית, אבל קצת קשה לעקוף אותה. "סביבה" היא מילה חלשה, הבין עזרא, אבל "איכות" לא עוזרת. המשרד "להגנת הסביבה" יצא אם כן לדרכו, וכולנו יצאנו נשכרים.

מאוחר יותר החליט השר להגן עלינו מפני הזיהום. באקט של מנהיגות הוא סגר את תחנת הכוח רידינג כשזו לא עמדה בתקן הנדרש, והשתמשה בדלקים מזהמים. ארגון "חיים וסביבה" הנפעם אף העניק לו את פרס הגלובוס הירוק. השר, בצניעותו, קיבל את הפרס, אך החזירו לידי הארגון. באותו יום הופעלה תחנת רידינג מחדש, כשהיא משתמשת באותו דלק. לא בכל הקרבות ניתן לנצח, ידע עזרא, אך הוא לא הפסיק לנסות.

עזרא יצא חוצץ גם כנגד שפעת הבקבוקים המתרגשת על סביבתנו. הוא ניסה להחיל את חוק הפיקדון על בקבוקי בגודל 1.5 ליטר. זה לא קרה. אולם, בערמומיותו, הצליח השר לגרום ליצרני המשקאות להסכים להרחבת איסוף הבקבוקים מנקודות האיסוף.

וקרבות רבים עוד נכונו לשר, ובכולם בכוונתו לנצח. דו"ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מ-2006 חושף כי מספר המינים של בעלי החוליות בסכנת הכחדה על מ-90 ב-1975 ל-146 ב-2002; בישראל מטופלים כ-400 מיליון מטרים מעוקבים של שפכים גולמיים בשנה, מתוכם 30 אחוזים נמצאים בשפד"ן; פליטת גזי חממה עלתה מכ-6 טון לנפש בשנות ה-80 לכ-10 טון לנפש ב-2004; בנחלי ישראל זורמים אחוזים בודדים מהשפיעה בעבר, וגם האחוזים האלה מזוהמים. קרבות רבים נכונו לשר, רבים מאוד. במיוחד עתה, כשהוא גם שר התיירות.

מבלי למצמץ

איך יחבוק עזרא תפקיד נוסף? אם להסתכן בניחוש, הוא יעשה זאת מבלי למצמץ. השר עזרא לא ממצמץ אף פעם, במיוחד כשאין ממה להתרגש. ואין ממה להתרגש. אז יש לנו שר עם שני תיקים. לא ראינו אף אחד בוכה כשראש הממשלה החזיק בתיקים נוספים. משרדי ממשלה בישראל משולים לתארי אצולה. הם מוענקים ונלקחים ומוענקים שוב במחול חצרוני מסובך. למעט אולי תיק המשפטים והאוצר, משרדי הממשלה הם מחוות כבוד ריקות, שמגיעות עם לשכה ותקציב.

וזה כך כבר שנים. לשרים מותר מרחב תמרון זעיר להדהים. עדיף, אם תרצו, לחשוב על תפקיד שר כתפקיד ייצוגי. כמו הנשיאות, בעצם. מאז התכנית לייצוב המשק, מספרת הכלכלנית תמר בן-יוסף, הציב האוצר שני חסמים לפעילות משרדי הממשלה. הראשון: אסור להעביר כסף מסעיף לסעיף בתקציב כל משרד מבלי לקבל את אישורם של האוצר וועדת הכספים של הכנסת. "מה שהיה פעם חופש ניהולי מובן מאליו, הפך לעבירה פלילית שעליה שר והכפופים לו עלולים להישפט," היא כותבת. החסם השני היה, כמובן, "חוק ההסדרים", שכל שנה מחדש מאלץ את שרי הממשלה לקבל תכניות בזויות מטעם האוצר כעסקת חבילה.

אז השר להגנת הסביבה יכול לקבל משרד נוסף. תנו לו אפילו שני משרדים נוספים. הוא יעמוד בזה. זה לא מעניין. אבל כדאי שתתעניינו מי באוצר מופקד על איכות הסביבה, ותדרשו ממנו תשובות. הוא האיש היחיד שיוכל לעזור לכם. אלא, כמובן, שהוא לא נתון לבחירה.

ואולי, בעצם, ההתלהמות הזו אינה במקומה. כי, למרות הכל, האדם עושה את התפקיד, לא התפקיד את האדם. שרים אחרים היו עושים יותר. שרים אחרים היו נלחמים על הזכות להיות מסוגלים לעשות יותר. הם היו מביכים את ראש הממשלה, הם היו יוצאים בהצעות חוק, הם היו מארגנים מרד פוליטי, ודורשים חופש ניהולי בסיסי. לא בישראל, לא בממשלת אולמרט, ובטח שלא במשרד להגנת הסביבה. שקט, משחקים בכיסאות מוזיקליים.