לא רואים ממטר

היום בשעה שמונה בערב תחשיך עיריית תל-אביב את כל בנייני הציבור שלה. העירייה תקרא גם לתושבי העיר להחשיך את בתיהם. ויאמר חולדאי "ויהי חושך", ויהי חושך. לפחות למשך שעה אחת.

ההחשכה הזו היא דרכה של עיריית תל אביב להילחם בהתחממות הגלובלית. אפשר לחשוב על זה, אם מתעקשים, כעל צפירת זיכרון לאטמוספירה. זו דרכה של עיריית תל-אביב לספר לנו שסוף העולם מתקרב, ושגם הם מודאגים נורא. בעברית יחצ"נית קוראים לזה "לעורר מודעות".

רציתם מודעות? קיבלתם

ובכן, מודעות זה דה דבר נפלא. ומאחר שאפילו עיריית תל-אביב קוראת לנו להתעורר, אולי באמת הגיע הזמן להעיף מבט אחראי סביב. ואיזה מקום טוב יותר להתחיל בו את מסע ההתעוררות האקולוגי שלנו מאשר בתל-אביב עצמה?

בגדול, ההתחממות הגלובלית היא התוצאה של פליטת גזי חממה לאטמוספירה. בין הגורמים העיקריים לפליטת גזי חממה הם אותם כלי רכב שתל אביב כה עשירה בהם.

כמה נתונים: ב-2006 היו בתל אביב 227,758 כלי רכב, עליה של 7,019 רכבים מהשנה הקודמת. אבל מספר האוטובוסים בעיר דווקא ירד. ב-2003 היו בעיר 5,828 אוטובוסים, ב-2006 היו בעיר 5,573 אוטובוסים בלבד. אחוז האוטובוסים מקרב כלל כלי הרכב בעיר ירד מ-2.6 אחוזים ב-2004 ל-2.4 ב-2006.

המגמה ברורה: מספר הרכבים הפרטיים בתל אביב עולה ועולה, בעוד את התחבורה הציבורית מצמצמים. לפי נתוני מגמה ירוקה, ההשקעה העירונית בתחבורה פרטית בין 2004 ל-2007 גדולה פי 3.5 מהעלייה בהשקעה בתחבורה ציבורית. אנחנו מדברים על יותר חניונים משבילי אופניים, והרחבת כבישים במקום קידום הרכבת הקלה.

כסף קטן

אולם זהו רק על קצה הקרחון. תל אביב היא אחת הערים המזוהמות במדינה, ומספר הרכבים הפרטיים בה הוא כסף קטן ביחס למספר הרכבים שנכנסים ויוצאים ממנה מדי יום. הרמת-גנים והראשון-לציונים והחולונים והוד-השרונים נוסעים כל יום לעיר ובחזרה ממנה. ההערכות מדברות על בין 500 אלף למיליון רכבים ביום: בין 500 אלף למיליון אנשים שמעדיפים להגיע לעיר ברכב, משום שהתחבורה הציבורית כאן שווה לתחת.

את הנתונים האלה לא מספרים לכם באתר עיריית תל-אביב, וקשה למצוא מספרים מדויקים. אז מה אפשר לעשות? אפשר לראות מה מתכננים לנו החבר'ה הטובים של חולדאי: הרחבת כבישים על חשבון גינות ציבוריות, ובניית חניונים נוספים, בין היתר במקומות זניחים כמו כיכר רבין.

"צריך לראות את התכנית האסטרטגית שלהם בשביל להאמין," אומרת שרון שחף, נציגה ב"עיר לכולנו", "אלוהים יודע כמה כלי רכב יהיו פה אם היא תתגשם. אין אגרות גודש. לא קונסים רכבים שנכנסים; לא דואגים לשבילי אופניים, רק משרטטים על המדרכות; מדברים על רכבת קלה, אבל מחבלים במאמצים לבנייתה. והם אומרים לנו שהם דואגים מההתחממות הגלובלית?".

תל וביב

אבל למה להיות אכזריים, הרי עיריית תל-אביב דואגת לנו. היא אפילו מחשיכה, כאמור, את העיר. וזה חשוב, לסגור את האורות. אפילו בעיריית תל-אביב אומרים. תחנות כוח פחמיות מזהמות נורא.

אז למה זה מעצבן כל כך? אולי בגלל שצריכת החשמל בעיר אינה קרובה להיות הסיבה העיקרית לזיהום; אולי בגלל שגם לו היה בכך כדי לעזור, בעירייה דאגו להחשיך את העיר בשמונה בערב. לכו לכם בכל יום רגיל לבניין העירייה, וראו כמה הם עובדים שם בשעה הזאת; ואולי זה מעצבן כל כך בגלל שבעירייה מעדיפים להפריט את איכות הסביבה. הם קוראים לנו לסגור את החשמל, בעוד שהם ממשיכים להפוך את העיר לחניון ענק.

"תל וביב" קרא אבידן לעיר הזאת, ולא ידע עד כמה הוא צדק. בסידני, היכן שהחלו עם יוזמת ההחשכה, ישבו כולם לאור נרות. אך שם הם ישבו בשקט, כי הגימיק היה חלק מתכנית כוללת, באחת המדינות המובילות בתחום האנרגיה החלופית. כאן, בעיקר קפצו על עגלת יחסי הציבור. כדאי לראות מי מוביל את המהלך: העירייה, ארגון "חיים וסביבה", "החברה להגנת הטבע בתל אביב" ו – החזיקו חזק - משרד הפרסום גלר נסיס-לאו ברנט.

כאן זה לא אוסטרליה. כאן מדברים עברית. ובעברית, רבותיי, מצאו ביטוי במיוחד בשביל זה: טובל ושרץ בידו.

ותודה ליואב לרמן, דוקטורנט לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל-אביב, שסייע בהכנת הכתבה.